תורת האדם קמה

חד בשבת ומבדיל בה שרי בתעניתיה מקמי דליטעום ואע"ג דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום אין טפי לא הני מילי היכא דהוה שרי ליה למיכל אבל הכא דהוא אסור ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא וכן שליחא דצבורא מבדיל בבי כנישתא אבל על נורא לא ליבריך אלו דברי בעל הלכותז"ל, ואנן לעניות דעתין לא חזינן לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדולי אלא מוצאי שבת ויומו כי אסור למיכל בהני מאי טעמא ליבדיל מכאן ואילך ואדרבא איפכא מסתברא דכי אסיר למיכל באפוקי שבתא ולא חזו לאבדולי בחד בשבא לא מבדיל בתרי בשבא דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי וטפי בטפי איכא למימר דאפילו למאן דאמר מבדיל והולך ומבדיל כל השבת כולה הני מילי היכא דלמוצאי שבת חזי לאבדולי אבל היכא דלמוצאי שבת לא חזי לאבדולי לא מיבדיל עד רביעי בשבת דכולהו תשלומין דראשון נינהו וכיון דבזמניה לא חזי להבדלה לא מיבדיל בלא זמניה משל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, ומכל מקום למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולי עלמא יומא כלילא של מוצאי שבת הוא, ומילתא מחוורתא היא דכי נמי אסור למיכל ומשתי במוצאי שבת לא מבדיל מכאן ואילך דליכא הבדלה אלא במוצאי שבת דהוה לילה ויום. וכיון דראינו לרבינו הגדול ז"ל שהזכיר לפסוק הלכה מבדיל והולך כל היום אין לנו הבדלה על הכוס בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת, ואיכא מאן דאמר מבדיל על הכוס ומטעים ליה לינוקא, ואף על גב דגבי זמן דיום הכפורים איסור כרת חששו ועוד דקא אתי בכל יום הכפורים אבל תשעה באב איסורא דרבנן הוא ולא דחינן סדר הבדלות דלית להו תקנתא בלא כוס משום גזרה דבדרבנן לא גזרינן ועוד דכיון דלא אתי בכל שתא לא אתי למסרך. ולאו מילתא היא דהתם אמרינן לענין מזרע כשותא בכרמא וליתן לתינוק ישראל אתי למסרך כדאיתא (בחולין קל"ט) ואע"ג דלאו איסור כרת הוא ולא שכיח טפי והיא היא פירכא דרב אחא ב"י (עירובין מ"ה:

) דאיהו קשי וליתן ליה לתינוק ישראל ומינה קא אמרינן ביום הכפורים לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למסרך, וכן פירש רבינו חננאל במסכת עירובין שמע מינה דאפילו באיסורי ולא קביעא נמי חיישינן לסירכא. ומסתברא דמוצאי שבת שחל להיות תשעה באב לא תקינו הבדלה על הכוס תדע שהרי אמרו בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם וכי האי שעתא לא תקינו על הכוס כלל ולא אמרינן המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל:

בסוף חזקת הבתים (ס') תנו רבנן כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להם ר"י בן חנניא אמר להם מנין לכם אמרו לו נאכל בשר שהיו מקריבין על גבי המזבח ועכשיו בטל אמר להם לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אמרו לו אפשר בפירות אחרות אמר להם מים לא נשתה שכבר בטל נסוך המים שתקו אמר להם בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזירה להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם ביתו ומשייר בה דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה כנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט א"ר חסדא כסא דהרסנא עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב בת צידעא ותניא התם אין מציירין ואין מכיירין ואין מפחמין בזמן הזה לקח חצר מצויירת ומכויירת ומפוחמת הרי זו בחזקתה נפלה אינו חוזר ובונה אותה אם אשכחך ירושלים גו' מאי על ראש שמחתי אמר ר' יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח ליה במקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. בפרק עגלה ערופה (סוף מסכת סוטה) בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל