תורת האדם קמד

ר' אבדימא דצפרין בעא קומי ר' מונא ואיכן הוא אומרה. אמר ליה ועדיין אין אתי לזו. א"ר ירמיה בשם רב כל דבר שהוא לבא אומרה בעבודה. וכל דבר שהוא לשעבר אומרה בהודיה מתניתא אמרה כן ונותן הודיה לשעבר וצועק לעתיד לבא. וכתוב בהלכות רבינו ז"ל ונהגו עלמא למימרא בבונה ירושלים. וסמכו אהא דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה אומר. וסוגיין בפרק מקום שנהגו דת"ב אינו כתענית צבור לתפלת נעילה ולא לעשרים וארבע ברכות. ואע"ג דרב פפא מתרץ אינו כראשונות אלא כאחרונות ולדידיה לענין נעילה ועשרים וארבע לא שמענו בהם הפרש, סמכי עלמא אלישנא קמא דלישני דגמרא אינון דמאי אינו כתענית צבור לנעילה ולעשרים וארבע ברכות. ועוד דלא אשכחן בהדיא לרב פפא דלימא כתענית צבור לתפלות אע"ג דמוקים מימריה דרבי יוחנן במילא אחרי. וברייתא דקתני התם אין בין ט' באב לתענית צבור אלא שזה אסור בעשיית מלאכה וזה מותר בעשיית מלאכה משמע הא לכל דבריהם זה וזה שוין, לענין איסורין תניא וקולי קולי קתני דלא חמיר תענית צבור מיניה אלא לענין עשיית מלאכה אבל בתפלות לא איירי דבתענית צבור איכא נעילה ועשרים וארבע ברכות ובתשעה באב ליכא. ובירושלמי במסכת ר"ה רבי יוחנן מתפלל בט' באב עשרים וארבעה ומפקיד לתלמידוי לא תילפון מני הדין עובדא דצריכא ליה אבל הוא תענית צבור הוא. ר' יוסי בשם רבי יהושע בן לוי אינו תענית צבור, אלא מיהו חזינא סוגיא דמסכת מגילה דמשתמע מניה דאיכא נעילה בת"ב. דגרסינן התם (מגילה כ"ב) איבעיא להו תענית צבור בכמה ראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף אין אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא. או דלמא הכא נמי איכא מוסף תפלה כלומר שמתפללין בו תפלת נעילה דהיא כעין תפלת המוספין תפלה יתירתא. ופשטינן לה מברייתא דקתני ט' באב ותענית צבור שלשה. ואיתמר עלה אמר רב אשי והא אנן לא תנן הכי דתנא זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו י"ט קורין ארבעה. זה הכלל לאתויי מאי לאו לאתויי ת"צ וט' באב. כלומר דאיכא מוסף תפלה וקורין ארבעה אלמא תשעה באב נמי כתענית צבור הוא מוסף תפלה. הדין הוא סוגיא דשמעתא, אלא איכא למימר בגמרא תענית צבור איבעיא להו דאיכא ודאי מוסף תפלה. ומשום דפשטינן מברייתא תענית צבור ותשעה באב לשלשה אתי. אמר רב אשי זה הכלל לאתויי מאי ונקט ליה תשעה באב בהדי תענית צבור ולא חש למידק כולי האי לומר תשעה באב הא לא אתי בזה הכלל דלית ביה מוסף תפלה. דאמר רבי יוחנן תשעה באב אינו כתענית צבור לנעילה ולעשרים וארבע. דאי נמי דייקת הכי אמר לך זה הכלל לאתויי תענית צבור הוא דהוה בענין אבל תשעה באב לא הלכך נקט ליה לישנא רוחא ולא נחית לכולי הך דיוקא ומסקנא. אלא דזה הכלל סמכא הוא ולא קשיא ולא מידי הילכך הדרינן לסוגיא דגמרא דאיתמר בדוכתא דתשעה באב אינו כתענית צבור לנעילה ולעשרים וארבע ולית לן ראיה לחיובי בהו את הצבור והלכה רופפת שיש לתרץ ולומר פוק חזי מה עמא דבר. וכבר ראיתי דברי רש"י ז"ל שמפרש מוסף תפלה עניני ברכתא יתירתא ואין זה עולה לנו כלל. דמתניתין יום שיש בו מוסף קתני אי מוסף קרבן אי מוסף תפלה ועניני ברכה יתירתא אינו כלום לתוספת הקוראים אלא מה שכתבנו היא עולה וראוי לסמוך עליו:

כתוב בהלכות גדולות והשתא דקיימא לן מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס היכא דאיקלע תשעה באב בחד בשבת דמתבע תיבעי ליה לאפסוקי ממיכל ומשתי מבעוד יום דשבתא מהו לאבדולי כיון דאמר מר (ברכות כ"ו) מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס הכא נמי אומר הבדלה מבעוד יום או דילמא כיון דאלו מבדיל קבליה לתשעה באב עליה כדרב דאמר בדילנא ואיחייב ליה בעינוי דשוייה חול דאמר בין קדש לחול ואיתסר ליה בשתיה דהא אמרינן גבי יום הכפורים ליקדיש על הכוס ולימא זמן ולשתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילויה הילכך ליתרח עד דנפיק