תורת האדם קלב

תניא (מ"ק כ"ה) ארון העובר ממקום למקום עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ורמינן עלה הא דתניא ארון העובר ממקום למקום אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ומפרקינן לא קשיא כאן ששלדו קיימת כאן שאין שלדו קיימת וכן נמי הולכין לקבורתו ומבטלין תלמוד תורה ככל הוצאת מת לקבורה אבל אין שלדו קיימת כי איכא דמעסקי ביה לא נפקינן. ומאי ברכת אבלים ותנחומי אבלים שאומרים עליו שאם היו קרובים עם הארון ושלדו של מת קיימת כיון שמתאבלין ביום ליקוט עצמות אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים וכן אם היו מפנין אותו בתוך שבעה או שלא נסתם גולל ראשון ולא התחילו עדיין למנות מברכין עליהן אבל שלא בשעת איבול בין שלדו קיימת ובין אין שלדו קיימת אין מברכין עליהן ברכת אבלים שאין ברכה זו שלא במקום אבלות לעולם:

ירושלמי תני אין שמועה ללקוט עצמות אמר רבי חגי והוא ששמע למחר אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוט עצמות, פירוש אם שמע שליקוט עצמות אביו היום מתאבל עליהן עד הערב אף על פי שלא היה שם. תני ליקוט עצמות אין אומרים עליהן קינים ונהי ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים אבל אומר עליהם דברים מה הן דברים רבנן אמרין קלוסין פירוש מקלסין המת ומספרין בשבחיו לפי מה שהוא ויש מפרשים קלוסים להקב"ה שהוא ממית ומחיה:

באבל (פרק י"ב) תניא אין מפרקין את העצמות ואין מפסיקים את הגידין אלא אם כן נתפרקו העצמות מעצמן ונפסקו הגידין מעצמן. כל עצמות האדם מלקט חוץ מעצמות אביו ואמו דברי ר' עקיבא ר' יוחנן בן נורי אומר אין ליקוט עצמות אלא משיכלה הבשר כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות אדם. מלקט אדם עצמות שני מתים כאחד ונותנן בראש אפרקסין מכאן ובראש אפרקסין מכאן דברי ר' יוחנן בן נורי ר' עקיבא אומר סוף אפרקסין להתעכל וסוף העצמות להתערב אבל מלקטן ונותנן כל אחד ואחד לעצמו בארונות של ארזים ומזלפין עליהן יין ושמן דברי ר' עקיבא ר' שמעון בן ננס אומר שמן ולא יין מפני שמרבה עליהן את הדרנא אבל נותנין עליהן חפירין יבשין. אמר ר' אלעזר בר' צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתו בתחלה קברוני בבקעה ולבסוף לקוט עצמי ותנם בארזים ואל תלקטם אתה בידיך שלא אהיה בזוי בעיניך, וכך עשיתי לו נכנס יוחנן ולקטן ופירס עליהן את אפרקסין ונכנסתי וקרעתי עליהן ופירסתי עליהן את הסדין ונתתי עליהן חפירין יבשין וכשם שעשה לאביו כך עשיתי לו במי שמתו (יח:

) ת"ר המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדיסקיא ויניחם על גבי חמור וירכב עליהן מפני שנוהג בהן מנהג בזיון ואם היה מתירא מפני הגנבים או מפני הלסטים מותר. כדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה שאם היה מתירא מפני הגנבים ומפני הליסטים מותר. באבל (פי"ג) תניא המלקט עצמות והמוליך עצמות ממקום למקום פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ואם רצה להחמיר על עצמו הרי זה לא יחמיר מפני כבוד העצמות ר' יוחנן בן נורי אומר ירחיק ארבע אמות ויקרא את שמע בן עזאי אומר אם היו עמו בספינה מפנן לצד אחר וקורא ר' יצחק אומר של קרובים פטור של אחרים חייב ר' שמעון אומר בשבת חייב ובחול פטור ר' נתן אומר אם יש חבילתו עליו פטור מפני שזיקת שמירתן עליו אבל לא זיקת התפלה. והלכתא כתנא קמא דפטור בכל ענין בין בחול בין בשבת והנך תנאי כולהו יחידאי נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו:

תניא סוף (מ"ק) ר"מ אומר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבור יקברוניה דיטעון יטעוניה דידל ידלוניה. היה ר' מאיר אומר גדול השלום שלא ברא הקב"ה מדה יפה מן השלום שניתנה לצדיקים שבשעה שנפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום הראשונה אומרת יבא שלום שניה אומרת ינוחו על משכבותם שלישית אומרת הולך נכוחו, ולא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבודו שנאמר כבוד ה' יאספך אלא שמקלסין לפניו יבא בשלום יבא בשלום: