תורת האדם קלג

בפרק בתרא דתענית (כ"ז) מתניתין ה' דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והבקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל, בת"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר שחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל. (שם כ"ט) חרב הבית בראשונה מנא לן דכתיב בחדש החמישי בשבעה לחודש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר מלך בבל וכתיב בחדש החמישי בעשירי לחדש ותניא אא"ל בז' שכבר נאמר בי' ואא"ל בי' שכבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה בו נכנסו האויבים להיכל ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי ושמיני ותשיעי עד שפנה היום שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב לעתותי רמשא הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה ובעשור לחודש והיינו דאמר ר' יוחנן אלו הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי ורבנן אתחלתא דפורענותא עיקר. ירושלמי ר' יהושע בן לוי הוה ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי ועשירי, פי' מנהג חסידות היה להם, וכל המוסיף להתאבל על ירושלים זכות היא לו, בשניה דתניא ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום ת"ב היה ומו"ש היה ומוצאי שביעית היה ומשמרתו של יהויריב היתה והלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם לא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שנכנסו אויבים וכבשום וכן בשניה. ולא שירה של יום היתה אלא איליא נפלה בפיהם:

תניא (ר"ה י"ח:

) אמר ר"ש ד' דברים היה ר' עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ורואה אני את דברי מדבריו דכתיב כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וגו', צום הרביעי זה תשעה בתמוז שבו הבקעה העיר שנאמר בחדש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה ותבקע העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא בחדש הרביעי והוינן בה ממתניתין דקתני בשבעה עשר הבקעה העיר ומפרקינן א"ר לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה, דתניא בתשעה לחדש הבקעה העיר בראשונה ובשניה בשבעה עשר בו, צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו שנאמר בחדש החמישי בעשור לחודש היא שנת תשע עשרה שנה וגו' ולמה נקרא שמו חמישי שהוא בחדש החמישי, צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ולמה נכתב כאן ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו ולמה נקרא שמו שביעי שהוא בחודש השביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בעשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה ולמה נקרא שמו עשירי שהוא בחודש העשירי והלא ראוי זה לכתוב בראשונה למה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתקנן, ואני אומר בחמשה בו באתה שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר ויהי בעשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה, ורואה אני את דברי מדבריו שהוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אלא הוא מונה סדר חדשים ואני מונה סדר פורעניות, והלכתא ומנהג כר' עקיבא, ובתשעה בתמוז אין מתענין אבל בשבעה עשר בו מתענין דכיון שמתחלה קבלו עליהם על שם שבו הבקעה העיר בראשונה ובשניה הבקעה בשבעה עשר בו נהגו להתענות בשבעה עשר דחורבן שני חמיר לן ומכל מקום צום רביעי הוא לבקיעת העיר ולצרות שהוכפלו בו ומתניתין דקתני חמשה דברים פורעניות דתעניות קתני, והכי נמי מוכח בפרקא קמא דמגילה דשבעה עשר תענית ומיהו בתשעה בו אין מתענין שלא רצו לגזור עליהם להתענות בתשעה ובשבעה עשר בו דארבעה צומות קבלו עליהם ואין מטריחין על הצבור יותר מדאי:

קרי להו ששון וקרי להו צום אמר רב פפא בזמן דאיכא שלום עביד ששון בזמן דאיכא