תורת האדם קלא

בשמועה רחוקה דאביו ואמו דמר מדמי ליה לאחר שבעה ומר לא מדמי ליה, ומסתברא דהלכתא כרבי מני דאמר אינו קורע ממעשה דרבי חייא דאמר ליה לרב אבא קיים ואימא קיימת ואמר ליה לא ואמר ליה חלוץ לי מנעלי ואלו קריעה לא אשכחן דעבד כלל זהו תורף דברי הרב ז"ל. וסוגיא משובשת היא בפירוש זה חדא דהוה לן למימר קורע על אביו ועל אמו או אינו קורע מדקאמר סתם שמע מינה בשמועה רחוקה דכולהו קרובים פליגי ועוד דקאמרי כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו ואנן נמי בכבוד אביו ואמו קא אמרינן דכל שכן זה שעכשיו שמע ובשעת חימום אינו קורע שאינו נוהג בהן כבוד, והא דקאמר רבי חייא לא קרע על אביו ועל אמו לאו מילתא היא דרבי חייא על אחיו ועל אחותו היה כדאמרינן בתחלת מעשה רב בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה דרבי חייא לומר שהיה חייב להתאבל על אביו ואמו של רב ואם אביו ואמו של רבי חייא מתו אין מקום לקורבתו של רב עם רבי חייא בכאן ולא ליחוסם, וכך אנו גורסין בנוסחאות מדוייקות איבו קיים והוא שם אביו של רב כדאיתמר (בסנהדרין ה') איבו חנא ומרתא ורבי חייא כולהו אחי הוו, והנוסחאות שגורסין בהן אבא אין להם קפידא בין איבו לאבא וכן רב כן היה שמו אבא אריכא או שקרא שניהם אבא ואימא על שם כבודן:

אמר רבי יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה ואינה נוהגת אלא יום אחד שמעינן מהא שאם שמע שמועה ביום שלשים שנוהג שבעה ושלשים כשומע ביום תשעה ועשרים ולא אמרינן מקצת היום ככולו וכבר יצאו שלשים של אבילות דהכא ודאי שמועה ביום שלשים הוה וטעמא משום דשבת היא ולמוצאי שבת נעשית של שלשים ואחד הא ביום אחד שמועה קרובה היא ואם תאמר יום עשרים ותשעה היה למוצאי שבת היאך נעשית רחוקה והלא חלה עליו אבילות מיד אלא שמועה ביום שלשים שמועה קרובה היא ולא אמרו מקצת היום ככולו אלא במי שנהגו אבילותן אבל לענין שמועה כל יום שלשים קרובה היא, וכן כתב בעל הלכות ורבינו הגדול ז"ל הסכים על ידו, ומסתברא השומע שמועה קרובה ברגל או בשבת אף ע"פ שבמוצאי הרגל נעשית רחוקה נוהג בדברים שבצינעא דומיא דקובר את מתו ברגל ובחופה והשומע שמועה רחוקה ברגל או בשבת אינו נוהג כלום לא בצינעא ולא בפרהסיא אלא למוצאי שבת ולמוצאי הרגל נוהג שעה אחת ודיו ולא מצינו בשמועה רחוקה אלא יום אחד מקבל עליו אבילות לשעתו ופטור:

ולענין שמועות מסתברא לן דשמועה דעד ואפילו עד מפי עד ואפילו ארמי מסיח לפי תומו מתאבלין דמילתא דעבידא לאיגלויי ולא משקרי בה אינשי כדאמרינן גבי קדוש החדש דעד א' מהימן מאי טעמא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי כדאי' בפ' אם אינן מכירין (ר"ה כ"ב:

) והכי נמי אמרינן בפרק האשה רבה (יבמות צ"ג:

) גבי עד אחד ביבמה לשוק. וראיה לדבר ממעשה דר' חייא דלעיל דהימניה לרב דמתו אחיו ואחותו ונהג עליהם יום אחד של שמועה רחוקה ואף על גב דהוא יחיד וקרוב ולא בדרך עדות אלא ברמיזה בעלמא אלמא בכי האי גונא לא בעינן עדות ברורה וזה הכלל כל עדות שמשיאין האשה על פיו קרובים מתאבלין מועד קטן (ח') תנו רבנן המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהן כל היום כולו ולערב אין מתאבל עליהן, אמר רב חסדא אפילו צרורין לו בסדינו ובמועד מותר ללקטן ואינו מתאבל עליהן כלל מפני ששמחת הרגל עליו. והא דקתני עצמות אביו ואמו לאו דוקא אלא על הכל נמי מתאבל ביום ליקוט עצמות בכל הדברים הנוהגין באבל בכפיית המטה ועטיפת הראש וקורע ושאר דברים האסורין באבל. (באבל פי"ב) כל שקורעין עליו בשעת מיתתו קורעין עליו בשעת ליקוט עצמות ליקוט עצמות אינו אלא יום אחד לפיכך מלקטין אותן עם חשכה ר' שמעון בן אלעזר אומר היה עומד ומלקטן כל היום מותרין ביום שלאחריו. אין עומדין עליהן בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים אבל אומרים עליהן תנחומין לעצמן ואין עולין עליהן בחבר עיר אבל מברין עליהן בתוך ביתו: