תורת האדם קל

אבא קיים אמר ליה לשמעיה חלוץ לי מנעלי והולך כלי אחרי לבית המרחץ שמע מינה תלת שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ושמע מינה מקצת היום ככולו, קשיא לי מאי האי דקאמרין אבל אסור בנעילת הסנדל כלומר בשמועה רחוקה פשיטא אלא במאי נוהגת יום אחד. ונראה לי דאינה נוהגת אלא יום אחד קאמר לומר שדיו מכל גזרת אבלות בחליצת מנעלו וסנדלו ואינו צריך שילך לביתו ויכפה מטותיו ויתעטף בראשו שהרי רבי חייא לא עשה אלא חליצת מנעליו ומיד הלך לבית המרחץ לא כפה ולא עטף. וכן במלאכה ורחיצה וסיכה ותשמיש וקריאת תורה בכולן לא נהג כלום לפי שאין שעה אחת מתפרסמת עליו באיסור, וכן משום הכי דייק דשמועה רחוקה כיון שקבל עליו אבילות בחליצת הסנדל דיו, וכן הדין נמי במי שאין לו מנעלים ברגליו שמתעטף כאבל או כופה מטתו שעה אחת ויוצא ידי חובתו, ובודאי אם היה עוסק במלאכה או שהיה רוחץ וסך או קורא בתורה ובאת לו שמועה רחוקה הרי זה מפסיק שעה אחת משום אבילות וחוזר למה שבידו אבל מכל מקום אין יוצא ידי חובת שמיעה בהפסק זה עד שיעשה מעשה הניכר באבילות שיהא אבילות מתפרסמת עליו בכך כגון חליצת מנעל וסנדל או עטיפת הראש שהן מצות עשה שבאבילות אי נמי כפיית מטתו שאף הן יש בהן צד מעשה כך נראה לי, וכן נראה שהיה רבי חייא לובש תפילין בשעת שמועה זו שלא היה דרכו של אותו צדיק לילך בלא תפילין ואף עפ"כ לא חלץ תפיליו כלל. והטעם לזה לפי שאמר בשני של אבילות ומניח תפילין ואינו חולץ אלא ביום ראשון בלבד ולא תהא שמועה רחוקה חמורה מיום שני של אבילות קרובה הילכך אם היה לובש תפילין בשעת שמועה של אבלות רחוקה אינו חולץ אלא מעטף ראשו וחולץ מנעל או סנדל ודיו:

ואיבעיא לן קורע בשמועה רחוקה או אינו קורע רבי מני אמר אינו קורע רבי חנינא אמר קורע ואקשי ליה רבי מני לר' חנינא בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע היינו דליכא אבילות שבעה אלא לדידך דאמרת קורע קריעה בלא שבעה מי איכא. ואהדר ליה רבי חנינא אין מצינו קריעה בלא שבעה בשלא קיים מצות קריעה דתני אבוה דרבי זירא קמיה דרבי זירא ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמי' דר"ז מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע ועני רבי זירא בתריה במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו קורע והולך שמע מינה מצינו קריעה לאחר שבעה כגון זו על אביו ועל אמו אלמא לא תליא קריעה באבלות שבעה, וכיון שכן במקום שלא נהג אבלות כלל כגון בשמועה אע"פ שהיא רחוקה קורע על כל המתים ונוהג יום אחד באבלות שלו, אמר ליה רבי מני כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו כלומר קריעה זו אינה קריעת חובה אלא קריעה של כבוד ומקריעה של כבוד לא גמרינן לחיוב שאר מתים, וכיון דמסקנא דרבי מני סלקא בגמרא הלכתא כותיה וכך כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות ואיכא דמייתי לה מדרבי חייא דלעיל דלא אמרינן בגמרא דקרע על אחיו ואחותו ואם כדברי זה הוה לן למימר שמע מינה ארבעה אלא מיהו מסקנא דגמרא הוא אינו קורע וכן הלכה ועל אביו ועל אמו ודאי קורע דומיא דמי שאין לו חלוק, ואינו מאחה לעולם, וכך אמרו בירושלמי אמר ר' מונא וכי יש קריעה בלא איבול שכן על אביו ועל אמו אפילו אחר כמה חייב לקרוע. והראב"ד ז"ל כתב דאפילו על אביו ועל אמו אינו קורע לפי שהוא מפרש דרבי חנינא מקריעה דאביו ואמו מייתי לה ובדידהו דוקא קאמר ואמר ליה רבי מני כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו כלומר כיון דקרע של אביו ואמו לא ניתן לשוללן בתוך שלשים או לא ניתן לאחותו לעולם בתוך שבעה דשאר מתים אבל שמועה רחוקה דאביו בין דשאר מתים כיון דשוו כולהו ואינה נוהגת אלא יום אחד ואין מעלה לזה על זה אינו קורע לא על זה ולא על זה. נמצא עכשיו שניהם מודים בשאר מתים שאין קריעה בלא שבעה ושמועה רחוקה דשאר מתים לכולי עלמא לא בעי קריעה. וכי פליגי