תורת האדם קכט

יום דלא עדיפנא ממשה רבינו והושיבו בישיבה לאחר שלשים ואמרינן נמי עד תלתין יומי ספדי ביממא ובלילא מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בליליא, אלמא כל ימי הספדו של נשיא מבטלין תלמוד תורה ואין מושיבין ישיבה ואין אומרין שמועה והגדה בבית האבל, ובשבת קאמר אע"פ שאין אבילות בשבת אין עוסקין שם בתורה לא בשמועה ולא בהגדה אבל אם בא להן מעשה מורין באיסור והתר שלו. ובאבל (פ"י) תני לה הכי אין אומרין לא (עח ולא) מדרש ולא הגדה בבית מדרשו של אבל, צריך לשאול מתחילין בהלכו' אבלים ופורשים לענינים אחרים וחוזרי' וחותמים בהלכות אבלים ר"ח ב"ג אומר אגדה בבית מדרשו של אבל] מפני שביהודה נותנין שלום בכניסתן וביציאתן ללמדך שאין אבילות בשבת. ולפי זה הלשון בית מדרשו של אבל היינו בתי מדרשות הבטלין משום אבילות וארישא קאי דקתני בחכם ואב בית דין ונשיא בתי מדרשות בטלין וקאמר עלה דאין צ"ל מעסק הלימוד שבטלים אלא שמועה הגדה אין אומרים שם לא בחול ולא בשבת ואם נצרכו להתחיל לענין שאלה שנשאלה להם מתחילין בהלכות אבלים ויוצאין מענין לענין עד שתתפרש שאלתן וחוזרין להלכות אבלים. ור' חנניא בן גמליאל היה אומר שמועה והגדה בשבת מפני מנהג שביהודה שהיו נותנין שלום בכניסתן וביציאתן שהיו סבורין אין אבילות בשבת כדאיתמר בגמרא דילן בני יהודה ובני גלילא הני אמרי אין אבילות בשבת וכו'. ובתשובות אמר רב סעדיה ובשבת שמת בתוכם חכם מפטירין גלה כבוד מישראל. באבל (פ"ח) תניא יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים ג"י ואין חוששין משום דרכי האמורי מעשה שפקדו אחד וחיה כ' שנה ואחר כך מת, אחד והוליד ה' בנים ואחר כך מת:

בפרק שואל אדם (שבת קנ"ב:

) אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה ולא הוו ליה מנחמין כל יומא הוה מכניף רב יהודה בי עשרה ואזיל ויתיב בדוכתיה לבתר יומי איתחזי ליה בחלמיה אמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי. (מ"ק כ"ז) אל תבכו למת ואל תנודו לו אל תבכו יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור הא כיצד שלשה לבכי שבעה להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקב"ה אין אתם מרחמין יותר ממני. אמר רבי לוי כל שלשה ימים יראה אבל עצמו כאלו חרב מונחת לו בין שתי כתפיו משלשה ועד שבעה כאלו זקופה כנגדו בקרן זוית משבעה ועד שלשים כאלו עוברת בשוק. ירושלמי כל אותה השנה הדין מתוח כנגד אותה משפחה. אמר רבי יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשים היא רופפת לאחר י"ב חדש היא חוזרת לתערה למה הדבר דומה לכיפה של אבנים נתרועעה אחת מהן נתרועעו כולן אמר רבי אלעזר נולד בן זכר באותה משפחה נתרפאת כל אותה משפחה:

ענין שמועה ולקוט עצמות תנו רבנן (שם כ') שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד אי זו היא רחוקה ואיזו היא קרובה רחוקה לאחר ל' קרובה בתוך ל' וחכ"א אחת שמועה רחוקה ואחת שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין הלכה כדברי המחמירין חוץ מזו שאף על פי שר"ע מיקל וחכמים מחמירין הלכה כר"ע דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. ר' חנינא חוזאה אתיא ליה שמועתא דאבוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה הרי אמרו שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד אלמא אפי' על אביו ועל אמו אינה נוהגת אלא יום אחד, ומסתברא הני מילי לענין גזרת שבעה אבל לענין גזרת שלשים נוהג הוא על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חבריו ובגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו וליכנס לבית השמחה עד שנים עשר חדש וכן בשאלת שלום, ומונה מיום מיתה ולא מיום שמועה לפיכך אם באת לו שמועה של אביו לאחר י"ב חדש אינו נוהג אלא יום אחד בין בגזרת שבעה ובין בגזרת שלשים. רב בר אחוה דר' חייא דהוא בר אחתיה דר' חייא כי סליק להתם אמר ליה אבא קיים א"ל אימא קיימת אמר לי' אימא קיימת אמר ליה