תורת האדם יג

גרסינן בפרק במה מדליקין (שבת ל"ב א') אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם חלה אומרים לו הבא זכות והפטר אמר ר' חמא בר' חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לאדם לילך אחר השכינה. והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. אלא הלך אחר דרכיו של הקב"ה. מה הקב"ה מלביש ערומים. דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. אף אתה הלבש ערומים. מה הקב"ה בקר חולים. שנאמר וירא אליו ה'. אף אתה בקר חולים. מה הקב"ה קובר מתים. דכתיב ויקבור אותו בגי. אף אתה קבור מתים מה הקב"ה נחם אבלים. שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. אף אתה נחם אבלים. דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמ"ח. תחלתה גמ"ח דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמ"ח דכתיב ויקבור אותו בגי. במסכת שמחות דהיא אבל רבתי תנו רבנן משאדם עולה למטה נכנסין אצלו ואומרים לו לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים. שמא הלוית או שמא הלוך אדם. שמא הפקדת אצל בני אדם או שמא הפקידו אצלך. ואין נכנסין אצלו לא בראשון ולא בשני אלא בשלישי. ואם היה מטורף אפי' בראשון. והקרובים נכנסים אצלו בכל שעה. שבקור חולים אין לו שעור. בפאה ירושלמי דרך ארץ הקרובים נכנסים אצלו מיד. ר"ח ור' פנחס ור' חזקיה סלקון מבקרא לר' יונה בתר תלתא יומין. אמר לון בעיתון מקימה מתניתא. פירוש בתמיה לומר שהחברים כקרובין ונכנסין אצלו מיד. במסכת נדרים (ד' ל"ט ב') תנא בקור חולים אין לו שעור. מאי אין לו שעור. אמר אביי אפי' גדול אצל קטן. רבא אמר אפי' מאה פעמים ביום. רבי חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש. ליכא דקא אתי אמר להו ולא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר"ע לבקרו ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חיה אמר לו רבי חייתני. יצא ר"ע ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה. וכל שאינו מבקר את החולה אינו מבקש עליו רחמים שיחיה. אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קמייתא רויחא דעתיה. בתרייתא תקיף חולשיה. פירוש לא יסעוד אינש קצירא כדכתיב ופקודת כל האדם יפקד עליהם ומתרגמינן וסיעדא דכל אינשי יסתעד עליהון והוא כמו בקור. ושמעינן מהכא דבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו. ויעשו לו צרכים הצריכים וימצא נחת רוח עם חבריו. ועוד כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו כדתניא (מ"ק ה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. הלכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה. תניא (נדרים מ"א א) ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרים לא לחולי מעים ולא לחולי העין ולא למיחוש הראש. חולי מעים משום כיסופא. חולי העין ומיחוש הראש משום דרב יהודה. דאמר רב יהודה דבורא קשי לעינא ומעלי לאישתא. הילכך היכא דתקיף ליה עלמא בין באישתא בין בשאר חליים וקשה לי' דיבורא אין מבקרין אותו לפניו. אלא נכנסין בבית החיצון ושואלין עליו ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בזה. ושומעין צערו ומבקשין עליו רחמים. ביציאות השבת י"ב א) תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. ר' מאיר אומר יכולה שבת שתרחם בזכותה. ר' יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל ר' יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל. שבנא איש ירושלים אומר בכניסתו אומר שלום וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום. כמאן אזלא הא דאמר ר' חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך חולי ישראל. כמאן כרבי יוסי וכן הלכה. אמר רבה בר בר חנא כי הוה אזלינן ה