תורת האדם יב

ובטוב דבר שיהיה ומפי עליון לא יצא. והכתוב האחר מושך חבירו. א"כ מאחר שהכל יוצא מפיו והכל מאתו והוא ית"ש אין לו חפץ ברע כי במשפט הוא עושה הכל, מה יתאונן האדם. על חטאיו יתאונן ויתאבל. ע"כ אמר אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. ורוב המפרשים ז"ל אמרו כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב לומר שאין הבורא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה. כי ברשות עצמו מעשיו ע"כ יתאונן על חטאיו, והנכון בפסוק זה מה שאמרנו. ועכ"פ התאונן האדם על חטאיו בעת מקרהו הרע ופגעיו הקשים, מצוה. וידוע בתורה כי מות האדם קודם הזקנה עונש לו מדין הכריתות או המיתה בידי שמים. ונאמר בברכות את מספר ימיך אמלא. וכן מיתת הבנים בחיי אביהם עונש כמ"ש ערירים ימותו וכתיב (הושע ט') [כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם] ונאמר בברכות לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, א"כ מי שימות הנקצב לרוב ב"א ראוי הוא וכן ראוים האוהבים לו להתאונן עליו ולהתאבל וכן באבדן הבנים. רק שיהיה התאוננם בדרך עבודת אלהים על החטאים הגורמים להם הצער ההוא ושובם מן הנודעים והתודותם על לא הודע שלהם, ויאוש בסבל האמיץ והלב החזק בענין הזה הוא רע מוחלט. בני אם יפתוך חטאים אל תאבה כי תמצא מאמרים רבים לפלוסופי היונים והמתחכם בחכמתם, מאמצי כח הלבבות ומחזקי המחשבות משמחים ללא דבר. מנחמי עמל מכחישים העתיד ומיאשים על העבר. זכרוניהם משלי אפר תועבה יבחר בהם וכל כופר. כי סאקראט א' מחכמיהם אמר עם הספר שאלוני מדוע לא ראינוך נעצב מעולם א"ל מפני שאין לי דבר שאם אחסר אותו אתעצב עליו. ועוד אמר מי שיכיר העולם לא ישמח בטובתו ולא ידאג ברעתו. ואמרו האומלל מי שידאג כלל. ועוד אמר מה מאד נפתה מי שידע כי נוסע מן העולם וישתדל בישובו, וכהנה רבות עמו ועם חבריו הפילוסופים ואמנם כי הענין הזה ראוי להם ולכל מתחכם לעשות כל מעשה תבל אפס ותהו ריק והבל, וכאשר יוסיפו יגביהו ויעמיקו ובילדי נכרים ישפיקו מה יתן לך ומה יוסיף לך לשונם ורוממות גרונם, הנה שלמה המלך ברוה"ק הוסיף על כולם הכל להבל דמה ואין אצלו יתרון לאדם מן הבהמה, ועכ"ז אזן וחקר, ובין טוב לרע בקר, להבדיל בין האמת והשקר, והוא צוה להיות האדם טוב ביום טובה. וביום רעה יוריד דמעה, כדכתיב עת לבכות. ונאמר עת ספוד. והנה חכמי האמת רבותינו ז"ל אמרו בב"ר והנה טוב זה יצר הטוב. מאד זה יצה"ר וכי יצה"ר טוב הוא מאד אלמלא יצה"ר לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים ובנות, העמיקו הרחיבו לעשות כל ישובו ש"ע אפס ותהו מפני שאין בו קיום לבד עבודת יוצר הכל, ועם כל זה הוא טוב מאד לטובים ולישרים בלבותם. כי מעבודת האלהים הוא לעסוק בעניני עולם. בקיום המינים. למען היות חפץ האלהים ביצירתו אותנו עומדת לעד ונדע ונאמין כי בהצליחו אותנו ובהקימו ממנו מוסדות תבל מצאנו חן בעיניו. ובהכריתו רחוקיו קצף ה' עליהם קצף, או הן יסורין של אהבה כראוי להן כמו שנבאר בספר הזה בעז"ה. ואין ספק ולא צורך לאמר כי ההתקצף וההשתומם על המקריים סכלות גמורה מצד השכל. ופשע ואשם מצד מרדו במשפט אשר שפט המלך ית'. הנה תראה ספר איוב בספור התלאות הגדולות והנוראות. מה ראה על ככה ומה הגיע אליו קרע בגדיו בכה והתאבל בכל דרכי האבלות וברך שופטו ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. כללו ש"ד במה שיהיה ואשר כבר היה, כי הקצף והדאגה אולת ומשוגה. ואם יתיאש ויתנחם. ולבבו לא יחם, יתלהו במקרה או במנהג. בשגעון ינהג. אך דרך התורה, עליו תשכון נהרה. ממנו תצא מאפלה לאורה. ובו תדבק לאור באור המנורה הטהורה. והאלהים אשר מקצפו נירא ורצונו צנה וסוחרה. יראנו במהרה בית הבחירה. ויקוים בנו ובכל החבורה. מקרא שכתוב בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי פי ה' דבר: