תורת האדם קה

אסור בשאין שם רגל ומאן דאמר ברגל אסור בשיש שם הערמה ובאבל מותר בשאין שם הערמה, חייא בר אשי בשם רב הלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר רב משמיה דרב הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהלכות אבל רב אמר שפה לנטילה צפרנים לכל דבר אמר ר"י ובלבד שנוטות כלומר שנוטות ויוצאות על הפה ומעכבות ר' סימון בשם ר' חנינא זוג בא לפני ר' בשפה ובנטילת צפרנים והתיר להם עד כאן גירסא ירושלמית. ולמדנו משם מפורש שהשפה כל שמעכבת מותרת לאבל להוציא מדברי הרב רבי אברהם וכן הדברים האלו מראין כדעתנו שהתרנו אפילו תוך שבעה כדין צפרנים. קצרו של דבר כל שלשים אסור לספר אחד ראשו ואחד זקנו ואפילו של בית הסתרים אבל כל שמעכב באכילה נוטלו אפילו במספרים בתוך שבעה בין למעלה מן הפה בין מן הצדדין ומותר ליטול צפרנים בשנים וביד בתוך שבעה אבל בגנסטרא אסור כל שלשים יום:

תנו רבנן (שם) כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד כגון הבא ממדינת הים שהלך להרויח ומבית השביה והיוצא מבית האסורין ומנודה שהתירו לו חכמים וכל הנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו אסורין לגלח בימי אבלו והתניא מותרין אמר רב חסדא אמר רבינא כי תניא מותרין בשתכפוהו אבליו דתניא תכפוהו אביליו בזה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער אבל לא במספרים ומכבס במים אבל לא בנתר ולא בחול פירוש לשאר אנשים תכפוהו אבל לא צריך שנוי בתכבוסת ובתספורת אבל הבא ממדינת הים וחביריו שלא היה לו שהות לגלח עד שתכפוהו אבליו זה אחר זה מותרין לגלח כדרכן בתער ובמספרים ואפילו בתוך שבעה היא דומיא דכיבוס כסותו במים ובאלו אמרו במועד התירו בהן כדרכן. לרבינו האי תער ומספרים משונין זה מזה ותער בלשון תורה הוא מספרים וכן מתרגמינן אותו והוא אלמוס העשוי לגילוח ולהשחתה ואשר אינו משחית לגמרי קורין לו חכמים תער. ובירושלמי מיקל בסכין ובמספורת אבל לא במספרים כך מצינו בהלכות הרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל. ובעל הערוך ז"ל הקשה מהא דאמרינן בנזירות (דף מ:

) מיקל אדם כל גופו בתער והוינן בה ומתרץ הא בתער הא במספרים והא רב תער קאמר כעין תער ובודאי שתשובה זו משובשת היא דתער בין בלשון תורה בין בלשון חכמים הוא המשחית לגמרי כדאמרינן בקידושין (ל"ה:

) אי זהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ומשחית לגמרי הוא ולא הזכירו גילוח אלא למעט המלקט במלקט שיש בו השחתה ואין בו גילוח דכל שער ושער מלקט ועוקרו לעצמו אבל התער משחית לגמרי הוא ומספרים בין בלשון תורה בין בלשון חכמים יש בהן גילוח ולא השחתה וכן מזכירין בכל מקום גילוח דהשחתה בתער ולא במספרים והחמיר מדבריהם במספרים כעין תער כדאיתא התם בנזירות וזו שאמרו כאן מיקל בתער הטעתו לגאון ז"ל בפירוש זה כסבור לומר דמפני שאין בו השחתה התירו כן. ולא היא דהכא לאו משום השחתה שרינן דאטו גילוח באבל מותר אלא הכא במיקל משער ראשו ומספר ממנו קצת עסקינן כדאמר בהדיא והדבר ידוע שהחותך מן השער קצתו אין דרכו בתער ואי אפשר לגלחו כהוגן אלא בזוג של מספרים ומשום שהוא שלא כדרך המתגלחין ובשינוי מותר בסכין ובמספורת שהתער בכאן כסכין הוא ולשון התרגום שהזכיר הגאון אינו כדבריו שתרגומו של תער בארמית מספר לשון יחיד והוא הסכין המחודד המשחית שער ומספרים בכל מקום לשון רבים והוא הזוג המגלח הנקרא אלמוס ודברים פשוטים הם. גופא דברייתא בתוספתא כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותרין לספר בתוך שלשים של אבל אע"פ שהתירו לו לספר לא יספר ברשות הרבים אלא מספר הוא בצינעא בתוך ביתו פירוש בין באבל בין במועד וכן הלכה:

בפרק החולץ (מ"ג) בענין ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה איבול שלה שלשים יום, אמר ר' חסדא קל וחומר ומה במקום שאסור לספר מותר ליארס מקום שמותר לספר אינו דין שמותר ליארס. פירוש באשה קאמר דמותרת