תורת האדם קד

אלא שיהו מתעטפין וכל שהוא מתכבסין ולפיכך אמרו בחולו של מועד שאין בהם משום גיהוץ אלא חדשים ולבנים ודאי אסורין הילכך לרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר חדשים לבנים כלי צמר וכלי פשתן שוין הן לענין אבילות. ובירושלמי על כל המתים כולן הוא אסור בגיהוץ עד שלשים יום על אביו ועל אמו שנים עשר חדש אי זה הוא גיהוץ כלי צמר חדשים וכלי פשתן מגוהצים לבנים. ומן הלשון הזה נראה לי שהם סבורים בכלי צמר מגוהצין חדשים אפילו צבועין ובכלי פשתן הוצרכו לבנים והוא שיהו חדשים קל וחומר מכלי צמר מ"מ למדנו לכלי פשתן שהם בכלל גיהוץ ואנן דקיימא לן אפילו בשל צמר חדשים ולבנים נמצאו כלן שוין בדיניהם. והרמב"ם ז"ל כ' אסור ללבוש כלים לבנים חדשים מגוהצין וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ ואינו נכון. וזו שכתבנו מן הירושלמי על אביו ועל אמו י"ב חדש תניא בה באבל עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו ומיהו בגמרא לא משוי חילוק בגיהוץ בין אביו ואמו לשאר מתים אלא סמכינן אהנך משום דגמרינן גיהוץ מתספורת הילכך אסור עד שיגיע הרגל לאחר שלשים ויגערו בו חבריו לומר לבוש כלים מגוהצים לכבוד הרגל והיינו טעמא דבעינן רגל דאלו בלא רגל אין חביריו מכירים בו אם לובש כלים חדשים או מגוהצין ואין לגעור בו ואלו בתספורת כיון שהכביד שערו גוערין בו והרמב"ם ז"ל סמך על פשט הגמרא ומתיר גיהוץ לאחר שלשים אפילו על אביו ואמו:

בתספורת כיצד (מ"ק י"ד:

) אבל אסור בתספורת מדקאמר להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכולי עלמא מיחייבי. ת"ר (שם כ"ב:

) על כל המתים כולן מספר לאחר ל' על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חבריו תנו רבנן (מ"ק י"ז:

) כשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ואיפסיקא הלכתא כרבי יוסי דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ולא שנא צפרנים דיד ולא שנא דרגל כולהו שרו מיהו הני מילי בשיניו אבל בגנסתרא אסור דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב בגנסתרא אסור. וכתב רבינו הגדול ז"ל מיהו חזינן למקצת רבואתא דאמרינן דוקא בתוך שלשים אבל בתוך שבעה אסור ואנן לא סבירא לן הכי אלא אפילו בתוך שבעה שרי ומסתברא כרבינו ז"ל מעובדא דשמואל ופנחס דשמואל איתרע ביה מילתא בפנחס אחוה על שמואל למישאל טעמיה מניה חזינהו לטופרי דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו אלמא שרי ומיעל לאבל ומישאל טעמא מניה תוך שבעה הוא כדפרשינן לעיל. והרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל כתב לאחר שבעה בגנסתרא נמי מותר. ומדברי רבינו ז"ל נלמוד שכל שלשים אסור בגנסתרא. אמר רב יהודה אמר רב זוג בא מחמתן לפני רבי ובקשו ממנו צפרנים התיר להם ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם אמר אביטול ספרא משמיה דרב שפה מזוית לזוית הנחה כל שמעכבת פי' שפה נקרא מה שמזוית לזוית והיינו מה שלמעלה מן הפה כנגד כל פתיחת הפה והכל מותר לגלח הנחה הוא שם א' והוא מה שמכאן ומכאן לפתיחת הפה וקורין אותו כך לפי שדרך המתגלחין להניחו עם הזקן וכל שמעכבת אכילה ממנה. באבילות רב אמר ובשפה נמי כל שמעכבת כלומר אף שפה אין מתירין לגלח הכל אלא כל שמעכב בלבד אמר רב נחמן בר יצחק ולדידי כל שהוא כשפה המעכבת דמי ולא אנינא דעתאי כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו דוקא במועד אמרו אבל באבילות אסור דתניא באבל רבתי (פ"ז) לתספורת כיצד אסור בנטילת שער אחד ראשו ואחד כל שער שבו ואחד זקנו וראיה לדבר ומפיבושת בן שאול יצא לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו. והרב רבי יצחק בן גיאות ז"ל התיר שפה כל שמעכבת בתוך שלשים ובתוך שבעה אסור וכן פסקו בפסוקות ובגדולות ומסתברא שאף בתוך ז' נמי מותר וזה ממחלקותו של רבינו ז"ל בצפרנים שהכרענו לו בראיה דבתוך שבעה נמי מותר דאינו בדין שיתלכלך באכילה בשפה והנחה כל שמעכבין. ובירושלמי מצינו כן שפה ונטילת צפרנים אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור ואית תניי תני ברגל אסור ובאבל מותר מאן דאמר ברגל מותר בשיש שם רגל באבל