תורת גיטין על מסכת גיטין קצה

ימים רבים הא בלא"ה פסק כאן כר"מ בשטרות ולר"מ אפילו ר"י מודה דשטר שיכול לזייף פסול. ולק"מ דהא הר"ן כתב דלא בעינן מוכח מתוכו אפילו לר"מ וא"כ הי' מהני אם ע"ח מעידין שאין כאן זיוף מש"ה הוצרך לטעם דמ"מ פסול משום שאינו ראוי לעמוד ימים רבים. ועוד נראה דבלא"ה לק"מ דהא כתב הר"ן פרק המגרש דמה"ט פוסק הרי"ף כר"מ בשטרות ולא בגיטין משום דבעינן בשטר שיהא ראוי לעמוד ימים רבים עי"ש. ולפ"ז ממילא הוצרך לומר דשטר שיכול לזייף ג"כ פסול מה"ט כנ"ל

ועתה נבוא לבאר דברי הרמב"ן כאן שהן תמוהין לכאורה ומשלולי הבנה. ולכן נראה לפרש דכלל דבריו הוא שאם כתב ומסר לא' ואח"כ כתב ומסר לאחר ודאי הראשון קנה בין לר"מ בין לר"א ואפי' היה הכל ביום א' כיון שלא היה חזרה בין כתיבה למסירה של הראשון אבל אם כתב וכתב ואח"כ מסר ומסר בזא"ז אזי אם המסירות הי' ביום שאחר שני הכתיבות למ"ד עידיו בחתומיו זכין לו הדין דיחלוקו בין לר"מ בין לר"א משום שבאין לזכות מכח העדים שזכין להם למפרע והעדים אינן זוכין אלא מזמן שהוא מוכח מתוך השטר וזה הוא מסוף היום וממילא שניהן קונין בשוה ולמ"ד שאין עבחז"ל אזי אפילו לר"מ למי שנמסר קודם קנה כיון שהמסירה היה אחר שהגיע סוף היום שהוא זמן הקנין ואין הע"ח כורתין אלא משעת מסירה ואילך וממילא דנין שודא ואם המסירות הי' אחר הכתיבות בזא"ז ביום הכתיבה אז לר"מ יחלוקו כיון דלר"מ הע"ח הן המקנין במסירות השטר וע"ח אינן מקנין אלא מסוף היום כיון שלא כתבו שעות אפילו למ"ד עידיו בחתומיו זכין לו ג"כ אין זוכין אלא מזמן המוכח מתוך השטר כמבואר בתוס' גיטין י"ז ד"ה מפני מה תקנו זמן עי"ש ואם שניהן שוין יחלוקו אבל למ"ד ע"מ כרתי והמסירה מקנה לשעתו למי שמסר לו קודם קנה ולכך למאן דס"ל עבחז"ל לא שייך שודא לר"מ כלל דתמיד שניהן קונין בשוה בין שהמסירות היו אחר יום הכתיבה בין שהיו ביום הכתיבה וליחוש לשמא כתב ומסר ואח"כ כתב לשני דאז הראשון קנה כמש"ל והיה אפשר לדון בו דין שודא הא לא שכיח. משא"כ לר"מ דס"ל ע"מ כרתי כיון דשודא עדיפא חיישינן ששני המסירות היו ביום הכתיבה דאז מי שנמסר לו ראשון קנה ויש לדון בו דין שודא אף שאם היו המסירות ביום שאחר הכתיבה הדין דיחלוקו למאן דס"ל עבחז"ל מ"מ דין שודא שכיח יותר. אבל למאי דקיי"ל דאין עידיו בחתומיו זכין לו אפילו לר"מ משכחת שודא באם היו המסירות ביום שאחר הכתיבה דאז מי שנמסר לו קודם קנה כמש"ל וכל היכא דמשכחת לה דין שודא חיישינן לה דשודא עדיף זהו תורף היוצא מדברי הרמב"ן. ומ"ש הרמב"ן דאפילו לר"מ א"ל שודא דאע"ג דאיכא ע"ח וכו' כוונתו שלא נמסר ביום הכתיבה אבל כשהמסירות היו ביום הכתיבה כיון שהע"ח הן המקנין אין כורתין אלא מסוף היום ואז שניהן בשוה ויחלוקו לר"מ. ומ"ש הרמב"ן ודאי מיחש דילמא מסר לזה היום ולזה למחר לדידן אליבא דהלכתא אי אפשר וכו' עד יהיה כמו שיהי' בשודא שכיח לן וכו' וכוונתו דאף דלא משכחת שודא לר"מ רק כשהמסירות היו ביום שאחר הכתיבה וזה ליכא למיחוש בשטרא דלאו הקנאה מ"מ יהיה כמו שיהיה שודא שכיחא דאם נאמר דמן הסתם המסירה היה תיכף כשנכתב מכח חזקה שכתב הרא"ש בפרק ג"פ דחזקה שבפניהם נמסר תיכף מ"מ הרי לפי חזקה זו שוב יש לומר דלמא כתב ומסר לזה קודם הכתיבה של השני אע"ג דזה ג"כ לא שכיח מ"מ כיון דמשכחת בשני אופנים או שהמסירות היו ביום שאחר הכתיבה או שכתב ומסר לאחר קודם הכתיבה של השני ושודא עדיפא חיישינן לה כנ"ל פירוש דברי הרמב"ן ז"ל

ואגב אפרש מ"ש הר"ן שם וז"ל ואעפ"י אם הקנה לאחד באותו יום אע"פ שכבר מסר לראשון יד שניהם שוין שכיון וכו' שלא נקנה אלא בקנין בריא וכו' ורבים מתקשין בהבנתו דאם אינו יכול לחזור בו להחזיק לעצמו מה"ת יהי' יכול לחזור ולהקנותו לאחרים ובאמת הדברים פשוטים דכוונתו שבע"ח הוא מקנה הרי הוא משייר בקניינו שלא יקנה בהשטר ולא יחול קנינו אלא משעה שיכול לברר הקנין מש"ה לא מהני הקנין באותו יום רק נגד מי שיכול לברר הקנין שלו ולזה א"י לחזור בו להחזיק לעצמו דנגד הנותן יכול לברר קנינו ממ"נ דאם יאמר הנותן שמסירות השטר היה אחר שחזר בו הרי כבר קנה המקבל משעת מסירה ואם חזר בו קודם המסירה הרי כשמסר חזר והקנה מחדש ואין חזרתו מבטל משא"כ כשכותב ומוסר לשני אנשים ביום אחד כיון שאינו יכול לברר למי ניתן בראשונה ממילא לא מהני קנין השטר נגד האחר דנגד זה שייר בקנינו שלא יועיל שטר נגד מי שלא יכול לברר נגדו ולפ"ז אפי' כתב ומסר לראשון ואח"כ כתב ומסרו להשני בו ביום שניהן קונין בשוה לר"מ דלא כהרמב"ן ומה שתיקן מהר"מ בהר"ן ונכתב בשני חצאי לבנה וז"ל ואדרבה התם מוכח דל"ל לדשמואל עבחז"ל וכו' לפענ"ד לא נהירא דהא אפי' מאן דס"ל עבחז"ל מודה דבעינן מטא לידי' כדמוכח בב"מ שם ולכן נלפענ"ד למחוק כל מה שנכתב שם וכן צ"ל ואי איתא דשמואל מצי אמר וכו' ומ"ש בהר"ן ומיהו ליתא דהא אפילו מאן דס"ל וכו' כוונתו דהנ"מ שכתב דהיינו כשידוע שלא נמסר בע"מ והיינו כדי שנדע דאם ליכא ע"מ ליתא דודאי אי ליכא ע"מ יחלוקו כיון דלא חיישינן לשמא הי' המסירה אחר יום הכתיבה כיון שהוא שטר דלאו הקנאה רק בודאי באותו יום נכתב ובאותו יום כולן קונין בשוה כיון דאפי'