תורת גיטין על מסכת גיטין קצו

לדברי ר"א כי ליכא ע"מ הע"ח הן המקנין כמו לר"מ וע"ח אינן מקנין אלא בסוף היום ואז שניהן בשוה ומ"ש בהר"ן דהא נמי כי אמרינן דהא דאמר ר"א בשטרות לא וכו' הוא ט"ס וכצ"ל דהכי קאמרינן דהא דאמר ר"א בשטרות לא וכו' עי"ש

דף פו גמ' ותיפוק לי' דה"ל נכתב ביום וכו' לכאור' קשה דכיון שנכתב הזמן של הגט האחרון א"כ ה"ל כמי שכתב לפני החתימה גיטא דנן איחתם ביום פלן דכשר כמבואר באה"ע סי' קכ"ז עי"ש. ונראה לתרץ דלעיל דף י"ז מקשה הש"ס גזי' לזמן דידי' ועיי' בתוספת שם שכתבו דאי לחוש שהאשה תמחוק אותו דכיון דלהצלה דידה קאתי יריאה למחוק ולפ"ז א"ש דסברת הש"ס הוא דדוקא בגט שלא יריאה למחוק אבל בגט של חברתה אינה יריאה למחוק א"כ אפשר לה שתמחוק הזמן בגט של חברתה ותאמר שתנאי הי' בגט חברתה ומחקה חברתה וזמן הנכתב בגט שלה אמת והוא מוקדם ותחפה על עצמה בזנות

תוס' ד"ה וליתכשר ובחנם פי' ועי' מהרש"א שהקשה דהא א"א לפרש כן דא"כ מאי משני דידעינן בהאי חתימה דלאו דיעקב הוא הא אי לאו דיעקב הוא גם לאו בן ראובן הוא וכו' והוא תמוה דהא כיון דידעינן דלאו דיעקב הוא אמרינן דהך חתימה עברי הוא וחתימת ראובן בן יעקב הוא ואפשר שהי' מפרש בדברי התוספת שכוונתם שהי' לו לרש"י לפרש בקושית הש"ס דקאי על אם היוונים חתומים בראשונה שהשמאלי כשר ולא הימיני ואמאי הא אפשר לתלות דשניהם כשרים השמאלי ביעקב והימיני בבן ראובן דביוונים הבן ראובן נמשך לשמו שהוא יעקב כמ"ש התוס' בד"ה וליתכשר ולפ"ז תמה המהרש"א שפיר דלשנוייא דידעינן דלאו דיעקב הוא א"כ ג"כ לאו חתימה דבן ראובן הוא

ע"ב גמ' עד אחד עברי. עיין במהרש"א גבי גונדלית יש ט"ס מעברי ליווני כמה פעמים עיין שם. ויתר הדברים מה שיש לעיין בסוגיא דחמשה שכתבו ובסוגיא זו עיין בחידושי לאבן העזר

סליק פרק המגרש וסליקו לה מסכת גיטין