תורת גיטין על מסכת גיטין קצג

ודאי ולא מטעם ספק כיון דהגט ודאי ל"ק אשס"ל משא"כ לגבי בעל אי אשס"ל כמונח דמי קני להבעל דלגבי הבעל הוי גט כשאר דבר של ממון. אך מ"מ בב' קופות א"א לתרץ בענין זה דהא שם אויר חצירה הוא ואויר כלי שלה הוא וממ"נ קניא כנ"ל אם לא שנאמר דמיירי בחצר של הבעל והשאיל להאשה המקום להעמיד עליו כלי שלה ולא השאיל לה האויר ובזה א"ש דלא קנתה כנ"ל

תוס' ד"ה ושם עירו. ור"ת הביא ראיה שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שא"צ וכו'. ולכאורה קשה אהנך פוסקים דס"ל דא"צ לכתוב שם אביו ומ"מ אם שינה פסול ובטור אה"ע סי' קכ"ט ובב"י שם נתנו טעם לדבר ולפענ"ד נראה להסביר הטעם בפשיטות דהא עיקר ראי' שמביאין התוס' דבשינה דבר שא"צ לכותבו דכשר הוא מהא דאמרינן אין מעלין משטרות ליוחסין דלאו אכולי מילתא קמסהדי ובכתובות דף כ"ד כתבו התוס' דהא דכותבין בשטר כהן לסימן הוא משום דכשהוחזקו צריכין העדים להכיר וכשהוחזקו באמת מעלין עי"ש. ולפ"ז מוכח ע"כ דבהוחזקו ושינו וכתבו כהן על מי שאינו כהן דודאי פסול ומבואר באה"ע סימן ט"ז דבשמו לבד הוי כהוחזקו דכמה יוסף איכא בשוקא ולפ"ז שם אביו לסימן דמי והוי כשינו בשם כהן במקום שהוחזקו דהא בשינה אתי לידי קילקול ומש"ה פסול משא"כ בשינה מקום הלידה שאין צריך להעדים בזה לשום דבר מש"ה כשר בשינה

גמ' אלא לאו סופר וכו'. הרבה תמהו דלמה צריך לכתוב שם מקום עמידת העדים ובתשובת נודע ביהוד' סי' פ"ח כתב משום שיהי' עדות שא"י להזימה והא דלא קאמר לעיל דף י"ז הטעם בתקנת זמן בגיטין הוא משום דהזמן אינו עושה שום פעולה דהא יכולין לומר אחרנוהו וע"כ צריכין לומר הא דמכשירין לגט כשלא כתוב בו בזמנו כתבנוהו אף דהוי עדות שא"א יכול להזימה דהא יכולין לומר אחרנוהו הוא מטעם כיון דאין מזימין העדים אלא בפניהם ואם יכולין לשאול אותם אם כתבוהו בזמנו וכיון דהזמן שבגט אין עושה שום פעולה לכך הוצרכו בדף י"ז לבקש טעמים אחרים על תקנת הזמן וזהו בזמן שא"א לתקן שיהי' עדות שאתה יכול להזימה אבל במקום שאפשר לתקן שלא יצטרך לשאול אותן תקנו שיכתבו המקום בגט וכיון דעיקר הזמה הוא לחייבן ממון הכתובה שרצו להפסיד הבעל ולזה כתב דבמומר כיון שיכולין לכוף לסלק הכתיבה אף קודם הגט וליכא ביה דין הזמה א"צ לכתוב מקום עמידתן ע"כ תורף דבריו ותמוהין דבריו מאוד דמ"ש דבגט להכי כשר אף דהוי עדות שא"א יכול להזימה משום דאין מזימין אלא בפניו ואז ישאלו אותן אם כתבוהו בזמנו הוא תמוה מאוד דבסנהדרין ר"פ אד"מ מבואר דמדאורייתא אין השטר כשר עד שיכתוב בו בזמנו כתבוהו עיין בח"מ סי' ל"ב בש"ך ס"ק י"ג ועוד דמה בכך שיכולין לשאול אותן מ"מ האיך סומכין על עדותן שבכתב כשמתו העדים או הלכו למדנה"י וגם מ"ש דבזמן א"א לתקן קשה דהא אפשר לתקן שלא יצטרך לשאול אותן דהיינו שיכתבו בו בזמנו כתבנוהו גם מ"ש במומר הוא תמוה דהא להרמ"ה בכל עדות שבשטר אין מחייבין עונש גוף וממון מ"מ כתב הש"ך סימן ל"ד ס"ק י"ג דבעינן שיהי' העדות יכולין לפסול בהזמה וכל דבריו תמוהין שם. ולענין הקושיא דניבעי זמן בגט משום שיהי' עדות שא"י להזימה לק"מ לפענ"ד לפמ"ש בחידושי לאה"ע בסי' ק"כ גבי אומר אמרו עי"ש דעיקר עדות של העדים החותמי' על הגט הוא שנכתב בציווי הבעל ובזה כיון דאפי' עד מפי עד ומפי כתבם כשר דהא אומר אמרו כשר עמ"ש שם כ"ש דלא בעינן עדות שא"י להזימה וכן בגוף הגירושין אנן סהדי דנמסר לידה כמ"ש הר"ן בפ' המגרש ובמקום דהוא מטעם דאנן סהדי לא שייך בי' עדות שאי"ל ובעיקר הקושיא דלמה תקנו מקום עמידת עדים בגט נלפענ"ד דלא קשה מידי דבזמן הש"ס היו כותבין הזמן לשנות המלך וא"כ אף שכותבין שם המושל בגט כמבואר בטהרות מ"מ כל מדינה ומדינה עיר ועיר כותבין לשנות המלך שמלך במדינה זו ולפעמים שכבש המלך מדינה ועיר קודם למדינה ועיר אחרת וא"כ כשלא יכתבו שם המקום שחותמין יבא לידי חיפוי ב"א שהיא תאמר שנכתב הגט בעיר אחר אשר מלך בה קודם וזה מורה ג"כ לשון הגט שכותבין בו למנין שאנו מונין כאן משמע שהמנין משתנה בכל מקום וכן אפי' לדידן שמונין לב"ע מ"מ הא כתב הג"פ סי' קכ"ז ס"ק ל"א בשם רלב"ת דיש הפרש בין בני מזרח לבני מערב התל"ח ליצירה בני מזרח מונין התל"ז ליצירה ואפשר שבשביל זה דיקדק במשנה לומר הי' במזרח וכתב במערב שגם בזמן המשנה כשלא הי' המלכות מקפידות לא הי' כותבין לשנות המלכות כמ"ש התוספ' שם ומסתמ' הי' כותבין לב"ע ומש"ה פסול דהוא מוקדם או מאוחר ובמאוחר כזה לכ"ע פסול דהבעל יפסיד להאשה פירו' שלא כדין שיאמר שנכתב במקום אחר ובמקום שכותבין זמן לא אמרינן שהאשה תלך לב"ד כמבואר בסוגי' דנכתב ביום ולפ"ז כשלא כתבו כלל שם מקום עמידת העדים הוי רק כאין בו זמן וכששינה המקום פסול מטעם שכתבו התוספ' והרא"ש ביבמות שלא יבואו לידי הזמה או משום דמיחזי כשיקרא משום הכי הוי ג"כ הולד ממזר לר"מ ולרבנן אם נישאת תצא ולפ"ז לא קשה דאמאי נקט במשנה שינה מקום העדים ולא נקט לא כתבו כלל דבלא כתבו אין הולד ממזר רק שפסול כאין בו זמן וכיון שתיקנו שיכתבו המקום ממיל' כששינו הפסול הוא בשינה מטעם שכתבו התו' והרא"ש הנ"ל והוי הולד ממזר

תוס' ד"ה כי יתביתו בהיני משום מיחזי כשיקרא וכו'