תורת גיטין על מסכת גיטין קצא

זמן פרעון דשוב לית בהו שום זכות ללוה משא"כ כאן דמיירי בתוך זמן פרעון שיש זכות להלוה וכשהלוה מחזיר תוך זמן דמי קצת למתנה שמחל זכותו להמלוה ויש בו קצת חזקת מרא קמא ללוה וגם לא דמי לגמרי למתנה מש"ה יחלוקו

ע"ב תוס' ד"ה אם יכול לנתקו ומה שקופצת ידי' אח"כ וכו' ולכאורה קשה דהאיך יתרץ הר"י מה שהקשה התוס' אח"כ מהא דערק לי' חרציה וכו' ונראה דדעת ר"י דדוקא בערק לי' חרצי' דהיינו שמצמצם עצמו בשעת נתינה והרי עושה הבעל מעשה בשעה שהאשה מקבלת הגט והוי מעשה נתינה וכן כשמרפה ידיו בשעת קבלה עושה מעשה בשעת נתינה אבל בגוונא שכתב ר"י שהיא קופצת ידה שאין הבעל עושה שום מעשה בשעת נתינה אינה מגורשת

גמ' היתה ידו עשויה כקטפרס. ברשב"א הקשה הא בב"מ דף י"ב אמרינן דמתגלגל כמונח דמי ותירץ דבגט באויר שאין סופו להניח ודאי דאינה מגורשת משום דכתיב ונתן והא דתנן כיון שהגיע לאויר מחיצות מגורשת אע"ג שנשרף קודם שנח התם לאחר שנח באויר וראוי לנוח קלטתו הרוח או האש מש"ה מגורשת ואח"כ בד"ה הא דמקשי ותתגרש מאוירא דד' אמות כתב וז"ל קשה לי דהא קיימ' לן דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ואיכא למימר משום דבעי' דלא איפשט' הוא וה"ק תפשוט דלאו כמונח דמי או תפשוט דד"א אין להם אויר וכו' עי"ש ולכאורה תמוה דהא מסיק לעיל דבגט אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ובודאי אינה מגורשת. ולכן נראה דשלשה חילוקים יש לדעת הרשב"א דאם בשעה שיצא הגט מתח"י הבעל לא הי' ראוי לנוח ברשות האשה ודאי לא נתגרשה שלא קרינן בי' ונתן כלל דהא אינו נותן לרשותה כלל אבל אם בשעה שיצא מיד הבעל הי' ראוי לנוח ברשות האשה וקודם שבא לאויר מחיצות האשה בא רוח או אש באויר מחיצות שלה ומיד שהגיע לאויר מחיצות שלה לא הי' שוב ראוי לנוח תלי' בהאיבעי' דלא איפשט' דבעי לה בב"מ אי אויר שאין סופו לנוח קני כיון שבשעה שהגיע לאויר מחיצות היה אויר שאין סופו לנוח ולענין ממון אף שבשעה שיצא מיד הנותן לא הי' ראוי לנוח מ"מ תלי' בהאיבעי' דלא איפשטא דבעי בב"מ דבממון לא בעי ונתן רק אויר מחיצות לקנין ותלי' בהאיבעי' הנ"ל ואי בשעה שהגיע לאויר מחיצות של האשה או של המקבל הי' ראוי לנוח ואחר שהגיע לאויר מחיצות שהי' ראוי לנוח בא רוח או אש וקלטתו גיטה גט וקנינו קנין בודאי

דף עט רש"י ד"ה והא לא מינטר הא בעינן אויר שסופו לנוח נראה דאין כוונת רש"י משום האיבעי' שבב"מ אי אויר שסופו לנוח כמונח דמי רק שכוונת רש"י הוא דהא הרשב"א בד"ה זרק ונח ע"ג כתב דכי נח ברשותה אע"ג דלא מינטר מחמת רשותה אלא מחמתה דמינטר לה ולא אמרו דבעינן גג שיש לה מחיצות או בפחות מג' סמוך לגג רק כשמתגרשת מאויר ולא נח ובד"ה הא דאוקי עולא כתב ג"כ דלא מקרי אוירו של גג רק בפחות מג' לגג או באויר מחיצות וכ"ה ג"כ כוונת רש"י דכל שאין סופו לנוח מחמת דלא מינטר מזיק' דאתי זיק' שחוץ לגג ושדי ליה לא מיקרי כלל אויר הגג כיון שאין סופו לנוח מחמת האויר שחוץ לגג ולא מיבעי' ליה בב"מ רק כשהוא באויר מחיצות וזה דלא כהפ"י שכתב דדעת הפוסקים הוא משום שאינו משתמר ולא עדיף מחצירה דבעינן שיהיה משומרת וברשב"א שם מבואר בהיפך דאפילו משומר מחמתה לא מהני כשאינו באויר מחיצות רק כשנח בעינן משומר מחמתה עי"ש ברשב"א וכ"ה בשיטה מקובצת ב"מ י"א ד"ה וכי ר' יהושע דבעינן אויר מחיצות דוקא

רש"י ד"ה בפחות מג' דכיון דהגג גבוה עשרה וכו'. לכאורה תמוה דלמה לי גבוה עשרה הא כיון שהיא עומדת בצידה היא משתמרת מחמתה וכשאינו משומר מחמתה אפילו גבוה עשרה אינה מגורשת ונראה דרש"י ס"ל כמ"ש בשיטה מקובצת דכל שאין חילוק מחיצות בין זה לזה לא מיקרי משתמר רק בשני חצירות זה לפנים מזה כיון שיש לשניהם מחיצות אף שלמעלה באויר אין מחולקין מיקרי חצר המשומרת ודלא כהתוס' בד"ה פנימית עי"ש והי' משמע לי' לרש"י דכל שעומדת על הגג מגורשת אפי' עומדת רחוק מהגט ואז הגט אינו משומר מבני החיצונה משא"כ כשהגג גבוה עשרה וגוד אסיק מחיצות והוי כאלו יש חילוק מחיצות בין הגג להחצר

גמ' כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות וכו' המהרש"א כתב דלפי הך תירוצא. א"צ שוב לתירץ הראשון דאפי' בגג שאין לו מעקה כיון דמינטר מחמת מחיצות החיצונות כמו בשתי חצירות זו לפנים מזו עי"ש ואין הלשון משמע כן וכן בירושלמי מוקי לרישא דמתניתין ביש לו מעקה וסיפא בתחתונות עודפות בלא קושי' בנתיים וגם אמאי לא השמיעו זה הפוסקים וכל הפוסקים העתיקו שני התירוצים שבש"ס. לכן נלפענ"ד דלא כמהרש"א וכמו שאבאר בסמוך

גמ' אילימא בגג דידה וחצר דידה למה לי אויר הגג וכו' תמוה לי לפמ"ש הרשב"א דלענין גט בעינן דוקא עומדת בתוכה ממש וכ"כ התוספ' בעירובין בפ' כל גגות א"כ מאי מקשה הש"ס הא במשנה עומדת על ראש הגג קתני ומש"ה כי הגיע לאויר חצר אינה מגורשת דהא אינה עומדת בתוכה דהא מתניתין בגג שיש לו מעקה מיירי ולא גרע מחצר קטנה שנפרצה לגדולה דגט בגדולה ואשה בקטנה דאינה מגורשת ואפילו לתירץ השני שבש"ס דמיירי בפחות מג' ואין לו מעקה מ"מ הא מדמה שם בעירובין לצוואה בקטנה או שליח ציבור בקטנה ולענין צוואה וש"ץ ודמי דחשוב גג רשות אחר מהחצר דגוד אסיק מחיצות. לכן נראה דלענין אויר הגג אף שמחיצות החצר עודפות מ"מ לא נקרא אויר הגג רק בתוך מחיצות הגג או בפחות מג' דלא כמ"ש המהרש"א לעיל והטעם לזה דבשלמא לקמן גבי שני חצירות דהחצר הפנימי הוא שלה לגמרי והאויר שלה עד לרקיע רק דכל שהוא למעלה ממחיצות לא מינטר לכן כשהוא מינטר מחמת מחיצות החיצונות מהני ג"כ אבל במתניתין מיירי שהגג של בעל רק ששאל לה הבעל הגג מדלא קתני על גגה ושאלה לה עדיף ממכירה דלא נמכר האויר רק עד סוף המחיצות כמבואר בח"מ סי' רי"ד סעיף ה' לדעת הרשב"א עי"ש ואפילו להחולקים שם אפשר דיש לחלק בין מכירה לשאלה וכיון ששאל לה בפירוש הגג ואויר הגג לא מיקרי רק עד תוך המחיצות של גג בודאי אינו שאול לה רק עד תוך המחיצות או עד פחות מג' ולהכי קתני במתניתין משהגיע לאויר הגג דלמעלה מזה שוב לא מיקרי אויר הגג כמבואר בירושלמי הביאו הרשב"א ולפ"ז א"ש מה דקאמר הש"ס אילימא בגג וחצר דידה פי' שהשאיל לה בפירוש שניהם דבחצר דידה ממש לא רצה לאוקמי מדלא קתני גגה וחצירה וגם מכח הוכחה שאבאר בסמוך ולזה מקשה הש"ס שפיר דלמה לי אויר הגג פי' דאויר הגג לא מיקרי רק תוך מחיצות הגג ממש כמ"ש הרשב"א ואי השאיל לה שניהם אפי' הגט למעלה ממחיצות הגג רק שהוא נגד הגג למעלה ממחיצותיו ונגד מחיצות החצר העודפת על מחיצות הגג ג"כ מגורשת דהא כל האויר הוא שלה ולא קשה ג"כ קושית הרשב"א שהקשה דהא כל שהוא באויר החצר הוא דרך עלי' וכמבואר בגמ' דכל שהוא דרך עלי' אין סופו לנוח מיקרי. ולפמ"ש לא קשה דהש"ס מקשה דמ"מ בהגיע נגד אויר הגג דרך ירידה אפילו למעלה ממחיצות הגג כל שהוא נגד מחיצות החצר מגורשת דהא הכל שלה ומה"ט לא רצה הש"ס לאוקמי כשהגג הוא שלה לגמרי דא"כ קשה ג"כ למה לי אויר הגג דהיינו תוך מחיצות הגג הא אפי' כנגד מחיצות החצר מגורשת כמו בשני חצירות ומשני הש"ס דמיירי בשאול לה מקום סתם