תורת גיטין על מסכת גיטין קצ

דף עו ע"ב במשנה הרי זה גיטך אם לא באתי. הקשה הר"ן הא משנה יתירה הוא וכבר תנא זה גיטך אם מתי וכו' ותירץ דקמ"ל דלא נימא דדוק' היכא דתלו במיתה וכו' אבל הכא דתלי באם לא באתי סד"א דמעכשיו משמע קמ"ל ונדפס בגליון קושי' דא"כ מה מקשה הש"ס בכתובות דף ב' אין גט לאחר מיתה הא תנא ליה ריש' וכו' ולפ"ד הר"ן הא איצטריך למיתנא וכו' עי"ש ולק"מ דהתם קושית הש"ס הוא לפי הס"ד דיש אונס בגיטין וממיל' באם לא באתי ומת אפילו יש גט לאחר מיתה מ"מ אינו גט מטעם אונס ואפילו בחלה אינו גט ולא איצטרך לאשמועינן כלל הא דאם לא באתי ומת וע"כ הא דאיצטרך לאשמועינן דאין גט לאחר מיתה הוא רק כשהוא בלא תנאי וכגון בזה גיטך אם מתי כמו שפי' רש"י שם בד"ה הא גופי' קמ"ל ובזה שפיר מקשה הש"ס דבזה גיטך אם מתי מריש' שמעינן לה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' לינקט חלה וכ"ש מת

סליק פרק מי שאחזו

פרק הזורק

דף עז תוס' ד"ה וכדרב כהנא דלא תקשה היכא יכול להתנות שלא ירשנה הואיל שלא בא לעולם עדיין כמו שא"י להתנות על נחלת אביו וכו' והקשה המהרש"א הא כאן לא איירי רק לענין פירות ולא לענין ירושה עי"ש. ולתרץ נראה דהתוס' כתבו זה לפי' ר"ת דס"ל דעיקר תליא באם מכרה ונתנה קיים והיינו לענין ירושה דתקנת אושא היה שהבעל יש לו זכות מעכשיו לענין ירושה ואם התנה מהני וע"ז כתבו התוספת דהאיך יכול להתנות בסילוק ירושה דהא הוא כדשלב"ל דדומה לנחלת אביו וע"ז שייך שפיר שינוייא דהש"ס דיכול לסלק עצמו ולא קשה שוב על מאן דס"ל ירושת הבעל. דאורייתא ממתניתין דהכא דלענין מכירה ונתינה דהוא מטעם תקנת אושא ודאי דרבנן הוא אבל לענין פירות ודאי דיכול לסלק עצמו דהא יכול להקנות גוף לפירות

תוס' ד"ה פליג רשותא ובגובה שלשה איירי וכו' כוונת דברי התוס' כך הם דכאן בגיטין מבואר דפיסלא לא פליג רשותא רק בגבוה עשרה או ברוחב ארבע אמות ולפ"ז קשה במאי מיירי התם בשבת אי בלא גבוה עשרה וע"כ ברוחב ארבע אמות דאי לא פליג רשות אפי' לענין גט וכיון דרוחב ד"א ואינו גבוה י' כרמלית הוא וא"א לומר דמיירי התם באין גבוה שלשה דאז לא הוי כרמלית וע"ז כתבו תוס' דא"א לאוקמי בהכי דפחות מג' כלבוד דמי וגם אין לומר דמיירי בגבוה הפיסלא עשר ואין רחב ד"א ע"ז כתבו התוס' דע"כ מיירי ברחב ארבעה טפחים וא"כ רה"י הוא וע"כ צ"ל דמיירי באין גבוה י' ורחב ד"א וא"כ כרמלית הוא וא"כ מאי פליגי אביי ורבא

דף עח תוס' ד"ה אינו גט. ומיהו קשה דבהניזקין וכו' פי' לדבריהם דבשלמא אי אמרינן שאצ"ל רק הא גיטך בכדי שנדע שהבעל נתן בתורת גירושין ולא בתורת פקדון לא קשה מהך דהניזקין דבזה ודאי סגי כשאומר בפני עדים בשעת נתינה אבל לר"י דמצריך שיאמר לה הרי את מותרת דהיינו בכדי שתהא האשה יודעת שהותרה לכל אדם קשה מהך דהניזקין דמאי מהני מה שמודיע לעדים. הא מ"מ היא לא תדע. וע"ז משני התוספת דגם לזה סגי כשאומר בפני עדים שהם יודיעו לה

גמ' והא א"א לצמצם. ואין להקשות דילמא מיירי שבא אחר קודם וזכה בד' אמות ואחר שבאו הבעל והאשה הלך האחר וזכו ביחד וכמ"ש הב"ש באה"ע סי' קל"ט עי"ש. אמנם נלפענ"ד דבאמת הא ליתא דלא תקנו חכמים ד"א רק שיהי' שלו לענין שיזכה בו מציאה ומתנה אבל בדבר שאין שייך לו כלל וא"א לזכות בו כגון שראובן בא תחלה ואח"כ בא שמעון לתוך ד"א ובא לוי ונתן מתנה לשמעון זכה שמעון בד' אמות דלענין מה שאין לראובן שייכות בגוה זוכה שמעון ג"כ בד' אמות דלא נתנו חז"ל לראובן שיהי' שלו לחלוטין רק לענין הדברים ששייך בגווייהו

גמ' שיננא כדי שתשוח ותטלנו. עיין ברא"ש שכתב וז"ל שראוי להחמיר אם שניהם עומדים בתוך ד' אמות אף שקדמה האשה וזכתה בהן שאינו גט אלא קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו לפי שפעמים שהאיש יקרב לתוך ד' אמות וכו' והוא תמוה דא"כ מה בכך שתיקנו חז"ל בכדי שתשוח הא עדיין החשש במקומו עומד שמא יקרב הוא לתוך ד"א של הגט קודם ואז לא מהני כדי שתשוח שלה דהא ע"כ עיקר החשש של הרא"ש דשמא יקרב היינו שמא יקרב הוא קודם דאי קדמה היא קירוב שלו אינו מקלקל מדינא. וכן מה שסיים גבי היא יכולה לשומרה ולא הוא קשה דא"כ מה מועיל התקנה כדי שתשוח. ונראה דכוונת הרא"ש הוא כך דהחשש הוא דלפעמים האשה תלך מצד זה והאיש מצד זה כנגדה ויהיה ביניהם שמונה אמות פחות רביע ויסברו העולם שהאשה באה תחלה למקום שעמדה שם ויש ממנה להגט פחות מד' אמות וזכתה בו כיון שהיא באה קודם מגורשת ובאמת הוא בא קודם למקום שעומד שם וא"כ הגט מונח בד"א שלו כיון שהוא בא קודם כי בפסיעה אחת יכולין לטעות בקל לזה עקרו חז"ל קנין ד' אמות שלה ותיקנו שלא יהיה לה קנין רק בכדי שתשוח והבעל יש לו קנין ד"א וצריכה שתבוא היא קודם לכדי שיעור כדי שתשוח קודם שבא הבעל לשיעור רוחק ד"א ובשיעור זה אי אפשר לטעות דשיעור כדי שתשוח הוא בודאי פחות הרבה מכדי ד"א דאז אף אם יטעו העולם ויסברו שהאשה באה תחלה לשיעור רוחק מהגט כדי שתשוח קודם שבא הבעל לרוחק פחות מעט ד"א מהגט ובאמת בא הבעל תחלה לרוחק ד"א מהגט מ"מ ודאי דהאשה באה תחלה לשיעור פחות מד' אמות קודם שבא הבעל לתוך ד' אמות דבשיעור גדול כזה א"א להעולם למיטעי וכיון דע"כ באה האשה קודם לתוך ד' אמות של הגט שוב לא יהיה טעות בדין דהא מדינא כשבאה האשה מתחלה לתוך ד"א של הגט מגורשת ולפ"ז א"ש ג"כ מה שסיים גבי היא יכולה לשומרו דאחר שתיקנו כדי שתשוח ובאמת אם בא הבעל תחלה לתוך ד' אמות של הגט לא מהני כדי שתשוח שלה כמבואר ברא"ש עד שתבא היא תחלה לכדי שתשוח וממילא זכתה כבר מדינא מכח ד"א וליכא טעות בדין כלל ולפי מה שכתבתי א"א לה להתגרש עד שתבוא היא תחלה לשיעור רוחק מהגט כדי שתשוח קודם שבא הבעל לתוך ד"א של גט

תוס' ד"ה מחצה על מחצה. דאין כאן ספק עכ"ל. והקשה המהרש"א דלרבה ור"י דאיירי בתרי כתי עדים דספיקא הוא האיך יתיישב והביא בשם המרדכי דמיירי לענין המעות בעין שהמלוה רוצה לזכות בו וכו' עי"ש ולכאורה קשה דהא לעיל דף ס"ג בהא דאמרינן דמספקא ליה אי הולך כזכי דספק ממונא לקולא ופי' רשב"א בחדושיו שם דגבי חוב לא שייך חזקת מרא קמא וקמה לי' בחזקת מלוה וא"כ קשה דמ"ש הכא דלא נימא דיזכה בהן המלוה כדאמר התם ואפשר לחלק דשם מיירי באחר