תורת גיטין על מסכת גיטין קפז

ודאי דלהרווחה קא מכוין ואפ"ה סברי רבנן דלצעורה קא מכוין. וע"כ צ"ל דלא דמי דבשלמא באב דהוי כאחר לא שייך לומר שהקיל עליו דאטו אם יאמר שתתן לפלוני ר' זוז נאמר דהקיל עליו מדלא אמר ת' זוז ודאי דזה לא ניתן להיאמר כלל. דכיון דמתנה בעלמא נתן לו ומתנה כמכר אי לאו דקיבל הנאה מיניה כדאמר בש"ס. וא"כ אפשר דלא קיבל הנאה יותר מר' זוז ולכך צוה ליתן לו כל מה שהיה צריך ליתן לו ולא הקיל עליו כלל משא"כ בע"מ שתניקי את בני שחוב הנקת הבן חל על האב שהוא הבעל ועליו לשלם שכר הנקה ומדלא הטיל עליה כל חובו רואין שהקל עליו. ולפ"ז א"ש דברי רש"י דמר' יהודא לא קשה כיון דלר"י סגי בי"ח חדש והוא אמר ב' שנים ודאי לצעורה קא מכוין כמ"ש הטור וכן בע"מ שתשמשי את אבא כיון שהוא דמי לאחר ודמי לאומר ע"מ שתתן לאבא ר' זוז יש לומר לצעורה קא מכוין אבל בהנקת תינוק שהוא לפטור מחובו יש לומר להרווחה קא מכוין ואינו עושה רק כדי לפטור מחובו והסבר' נותנת כן דאלו אתני שתשלם חובו. שיכול ב"ח למחול את החוב והגט גט. ולזה פירש"י הטעם דלא היה צריך לפרושי ופירש

ברשב"א הביא הירושלמי בקידש על תנאי שיכנסנו ליום פלן ואירעו אונס דר"ל ס"ל דאונסא כמה דעביד וכן בא' ששכר ספינה ונגב נהרא שיכול לומר הא ספינתא אייתי נהרא ומסיק שם דסבר כרשב"ג והוא תמוה מאוד כמו שתמה בש"ך ח"מ סי' כ"ב דודאי כיון שהוא לא רצה לקדש רק על תנאי זה ודאי דאונס' רחמנא לא חייבה וכן בספינה תמוה דהא הוא יכול לומר הלא שכרתיך שתעבירני מה בכך שא"ל הא ספינתך כיון שאינו מעבירו ועוד בכל הפוסקים ובח"מ מבואר בהיפך והרשב"א כתב כאן דקיימא לן כרשב"ג ולכן נראה דשם בירושלמי מיירי שאירעו אונס היינו שחלה באופן שהנשואין מזיקין לו ולה וגם היא מעכבת הנשואין שלא יזיק לה וכן בספינה מיירי כה"ג שנגב נהרא במקצת שהספינה עדיין יכול לעבור במקצת רק שיש סכנה לעבור במים הן מצד הסחורה הן מצד הספינה ושניהם מעכבים וכן בנחתך ידה וא"י לשמש אביו מיירי בכה"ג שיש בה חיתוך ועדיין יכולה לשמש רק שמחמת זה מאוס שימוש שלה ובזה שפיר קאמר ר"ל דכמה דעביד כיון שגם השני מעכב ואף בזה פליגי ר' יוחנן כיון דמ"מ האונס בא מחמתה ותולה זה ברשב"ג כיון דהעכבה אינה ממנה כנ"ל

גמ' לפי שלא אמר אם תשמשי אם לא תשמשי וכו'. הרשב"א תמה בזה דהא אפי' כפלי' מ"מ הוי מעשה קודם לתנאי כיון שאמר הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי וגם הקשה על הפוסקים דס"ל דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי דהא הכא בע"מ מיירי וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וקאמר דהתנאי בטל משום דלא כפל. גם קשה מ"ש הר"ן והרשב"א אף דלא קיי"ל כר"מ בתנאי כפול מ"מ קיי"ל דתנאי קודם למעשה צריך דסתם מתני' הוא גבי הלכתא פסיקתא והוא תמוה דממ"נ אי ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר כולהו בעינן ואי לא ילפינן כולהו לא בעינן גם קשה קושית התוס' בקידושין דף ס"א שהקשה דבסוטה נהי דכתב הנקי מ"מ הא המעשה קודם לתנאי. ולפענ"ד נראה לתרץ הכל דהא ודאי דר"מ ס"ל בכל דוכתי דלא אמרינן כלל מכלל הן אתה שומע לאו אף במקום דלא שייך לומר דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר כגון בשבועות בסוף פרק שבועות העדות יברכך וייטיב לך אף דשם לא שייך כלל לומר דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר שהמעשה קיים ותנאי בטל ואפילו שייך מכל מקום הא הוא תנאי דלשעבר והמשנה למלך כתב דתנאי דלשעבר הוי כמו תנאי דמעכשיו דאין צריך דיני תנאי וכן כתב הרשב"א בקידושין דף נ' דר"מ לא ס"ל מכלל הן אתה שומע לאו אפילו במקום שאינו תנאי עיין שם מה שכתב הרשב"א בד"ה הא דאמרינן הוי ליה לומר וע"כ צ"ל דיליף רב מאיר מכל הכתובים דרחמנא כפלינהו וכן בכאן אמר הש"ס הטעם משום דאין לך תנאי בכתובים וכו' ולא אמר דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר כמו שאמר בקידושין אלא ודאי דבמקום שיש מעשה ולענין לבטל המעשה בעינן למילף מתנאי ב"ג וב"ר ובעינן גם כן שאר דיני תנאי דהיינו שיהיה המעשה קודם לתנאי ושאר דינים משא"כ לומר בכל דוכתא דמכלל הן לא נשמע לאו אף במקום דליכא מעשה אי אפשר למילף מתנאי ב"ג וב"ר דהתם יש מעשה רק מכל הכתובים שכפל רחמנא אף דשם לא היה מעשה רק הבטחה בעלמא שהבטיח להם ליתן אם יטיבו לא שייך כלל לומר שאין התנאי מבטל המעשה כתנאי ב"ג וב"ר וכן בסוטה אף שהוא תנאי דלשעבר ומכל מקום כפל רחמנא ומזה יליף רב מאיר דבכל דוכתי לא אמרינן מכלל לאו נשמע הן ובזה לא קיימא לן כר"מ כיון דחכמים אצרכי' להני קראי בקידושין ולפי זה הכל ניחא דסוגיא דהכא מיירי בע"מ ובע"מ ובתנאי דלשעבר אפילו לרב מאיר לא בעינן כל דיני התנאי כמו שכתוב כמה פוסקים דלא מצינו למילף מתנאי דב"ג וב"ר דשם הוי תנאי דאם אבל בע"מ ודאי לא בעינן כל דיני תנאי רק כפילא מכל מקום בעינן לר"מ מטעם דאמר הכא דאין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והיינו דלא אמרינן מכלל הן נשמע לאו ובזה אין חילוק בין אמר מעכשיו או לא אמר מעכשיו דהא בתנאי דלשעבר דהוי כמו מעכשיו כמ"ש המשנה למלך שהבאתי לעיל כגון בסוטה גם כן כפלה רחמנא ועוד כיון דלא אמרינן מכלל הן נשמע לאו אין שום סברא לחלק בין אמר מעכשיו או לא אמר