תורת גיטין על מסכת גיטין קפה

שם לי ולא ליורשי. ברשב"א מביא הירושלמי דגם בקידושין כן שאם אמר ע"מ שאתן לך ומת שיורשיו נותנין וזקוקה ליבם לרשב"ג ומשמע דלרבנן כמו שאומרין לי ולא ליורשי כך אמרינן שאתן ולא שיתנו יורשיו. וקשה לי דהא מבואר בח"מ סי' רמ"א סעיף ד' בהתנה ע"מ שאתן שיכולין יורשיו ליתן וצ"ע. והנה בגט כה"ג שהתנה ע"מ שתתן אם יכולין יורשיה ליתן הר' זוז שתהיה מגורשת למפרע שלא יזכה בירושתו לרשב"ג נרא' דודאי דאין יכולין אפי' אם נתינה בע"כ שמי' נתינה דדוקא כשנתקיים התנאי אחר מות הבעל מהני. אבל אחר מיתתה לא מהני קיום תנאי כמ"ש התוס' ישנים ביומא דף י"ג בד"ה קדים ועייל לבה"כ עי"ש

ע"ב תוס' בד"ה. אדמפלגי במהיום. תימה דודאי אי הוי שמעינן וכו'. ובמהר"ם שי"ף תירץ דהכוונה שהיה להם לפלוגי במהיום וע"מ ולמאן דס"ל דע"מ לאו כאומר מעכשיו ממילא הוי כמהיום ולאחר וכן כתב הפ"י דלמאן דס"ל דע"מ לאו כאומר מעכשיו דאפי' אמר מעכשיו ע"מ לא מהני אמנם מדברי כל הפוסקים מבואר בהיפך כמבואר באה"ע סימן קמ"ד סעיף ד' דע"מ לא מהני אא"כ אמר מעכשיו וכן מסתבר דאלת"ה פליגי ר"ה ור"י בסברת הפוכות דלר"ה ע"מ עדיף מתנאי דאם. דהא אם כלאחר דמי. וע"מ כמעכשיו דמי. ולר"י אם עדיף מע"מ. דמהיום אם כמעכשיו דמי. ומהיום ע"מ כלאחר דמי. אמנם לפמ"ש בחידושי לאה"ע בסי' קמ"ו בשיטת הרמב"ם דס"ל דכל תנאי אם שוירא הוא דמעכשיו מתחיל ואח"כ גומר ומש"ה פסק דא"צ שיהא הגט מונח ברשותה וגם פסק דתופסין בה קידושין של אחר ואם ניסת קודם גמר התנאי לא תצא עי"ש וכתבתי שם דלפ"ז לא קשה מה שהקשו דהא פסק בהל' זכיה ומתנה כר"י דזמנו של שטר מוכיח. דלפי הנ"ל לא קשה דהוי ממש כמו ממון. דבממון כשיש לתלות בשיור תולין בשיור ולא תולין בתנאי ובחזרה כמבואר בב"ב קל"ו. ותלינן דזמנו של שטר מוכיח על זמן ההתחלה א"כ להרמב"ם דפסק כר' יוחנן דמהני שיור בגיטין וקידושין כמבואר בפ"ט מה' גירושין במ"ל הלכה א' דדוקא כשתולה השיור במיתה לא מהני משא"כ כשתולה השיור בשאר תנאי וממילא אינו מועיל הזמן של שטר להוציא מידי השיור דהזמן מורה על ההתחלה לא על הגמר כמו בממון ולפ"ז לא קשה ג"כ קושית התוספת בד"ה שפשט' ידה. דהא ר' יהודה דס"ל לכשתתן אף דזמנו של שטר מוכיח והוי כמעכשיו ע"כ צ"ל דס"ל ג"כ כר' יוחנן דתלינן בשיור וממילא תפסי בה קידושי שני וצריכה גט משני אפילו לר' יהודא ושוב לא המ"ל הנ"מ שפשטה ידה גבי גט ולפ"ז הש"ס מקשה שפיר דליפלגי בע"מ דלחכמים גט ואינו גט כיון דזמנו של שטר מוכיח ור' יהודה ס"ל דמהני שיור בגיטין דהא לכך ס"ל לכשתתן אף דאיכא זמנו של שטר וממילא הוי גט ואינו גט מטעם גזירה דמהיום אם מתי כמבואר בקידושין דף ס"א לר' יוחנן ורבי אף דפליג אזמנו של שטר כמבואר לעיל דף ע"ב מ"מ ס"ל דכזה גט משום דס"ל דע"מ כאומר מעכשיו וממילא נדע דבמהיום ולאחר דג"כ שיורא הוי והוי גט ואינו גט מטעם גזירה דמאן דסבירא ליה דמהני שיורא בגיטין הוי במהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט מטעם גזירה כמבואר בקידושין שם לר' יוחנן ומשני להודיעך כחו דרבי אמנם הפוסקים דפליגי על הרמב"ם דפסק כר"י בקידושין ופסקו כרב ושמואל שם דלא מהני שיור ולא תלינן רק בתנאי או בחזרה ולזה פסקו באם דהוי ממש כלאחר וממיל' הזמן מוכיח דהוי מעכשיו ממש

גמ' לימא רב יוסף דאמר כרבנן ורבה דאמר כרשב"ג וכו'. ולכאורה הוא תמוה דאין להם דמיון זה לזה כלל דהדמים בעד האיצטל' נותנת האשה משלה משא"כ הגשמים אין הפועל נותן רק משמים הוא. ודומה כאלו הבעל מצא מציאה שאינו נחשב נגד האיצטל' וגם לא דמי להא דרשב"ג כי שם אינה נותנת לו האצטל' כיון שנאבד ואינה יכולה לומר הריני מקיים תנאי שלי משא"כ בהך דרבה שהאריס אומר אנא הא קאימנא ורוצה להשקות השדה ולקיים התנאי שלי אך אתה אינך רוצה שאקיים תנאי שלי מחמת שיתקלקל שדך. וא"כ מה ענין זה לזה. ונראה דכוונת הש"ס הוא דכיון שהאריס כבר קנה חלקו בשדה כמ"ש התוס' ואין עליו רק חוב דהשקאה ומשמיא הוא דרחמי עליה ופטרוהו מחובו מש"ה תלינן דבמזלי' וזכותי' דהאריס ירד הגשם. והשתא מדמה שפיר דלרבנן דאמרי איצטלית דוקא. ה"נ כשאמר לדלות ולא דלה הוא בידים. לא אמרינן דהמים שבאו במזלו המה תמורת המים שחייב ליתן בידיו. כמו דאמרינן איצטל' דוקא. משא"כ לרשב"ג דכל שנעשה בדבר השוה לו כפי התנאי נחשב קיום התנאי ה"נ חשבינן הגשמים שבאו במזלו כאלו באו ע"י ידיו

שם הכא משום הרוחה הוא והא לא איצטריך ברשב"א הקשה מהא דפסק לזון את בתה ה' שנים אף שניסת ולא איצטרך ותירץ דשם יוכל לומר דן אתה איני רוצה באידך עי"ש. וקשה דא"כ בחלה הניזון שאינו יכול לאכול. ודמי להא דשדה מתפסדת דהא היא ג"כ ניזוקת ע"י אכילה ולא יצטרך ליתן להרשב"א ובח"מ סי' ס' מבואר דחייב ליתן לו מזונות כמו בבריא ולכן נראה לחלק דשם הדין דנותן לו דמי מזונות דוקא כפי השומר. והוא יקנה לעצמו כמו שירצה כמבואר בח"מ שם וא"כ עיקר חיוב הוא בדמים כפי השיווי משא"כ כאן שאינו מתחייב רק בגוף הדבר דהיינו להשקות השדה וכיון שאין צריך לגוף הדבר וגם א"א ליתן לו גוף הדבר ודאי דנפטר: