תורת גיטין על מסכת גיטין קפד

נכרים למזרח ג"כ אין כאן גילוי מילתא למפרע גמור דאפשר מתחלה היו ראוין לבוא למערב ואח"כ גרם איזה סיבה שבאו למזרח משא"כ באם מתי כשנתברר דחיי טפי איכא גילוי מילתא גמור. ולפ"ז מיושב נמי קושית הר"ן והרמב"ן מלעיל דף כ"ה שהקשו ממאי היא באותן הימים. ומהריני בועליך ע"מ שירצה אבא למאן דלית ליה ברירה וא"כ האיך מצינו ידינו ורגלינו דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה וקיי"ל דשכ"מ יכול לגרש בתנאי דמהיום אם מתי וגם קיי"ל כהמשנה דהריני בועליך ומחמת זה הוציאו סוגי' הנ"ל מהלכת' ולפי קוצר דעתינו אין דבריהם ז"ל מתקבלים על הלב ומה ששיירתי דרך לעצמי נראה דודאי בתנאי לא שייך ברירה תדע דהא בממון ג"כ שייך ברירה כגון במה שלקחו עניים וכן במתנה על פסחו מי שיעלה ראשון לירושלים והיינו שמקנה דבר שאינו מבורר או איש שאינו מבורר וכן במתנה באם בא חכם למזרח שגוף הקנין של העירוב אינו מבורר אבל בתולה קנין של ממון בתנאי שאינו מבורר כגון אם ירדו גשמים שתלה הדבר במי שהמפתח של גשמים בידו וכן רוב תנאים שבש"ס מחמת התנאי אינו מבורר ואפ"ה קנה ועוד הרי ר' יוסי לית לי' ברירה וסובר דזמנו של שטר מוכיח בתנאי דאם מתי וכן בכל מקום בש"ס דעסיק בדיני ברירה לא מקשה מהריני בועליך לכן נראה דודאי בתנאי לא שייך דין ברירה כמו שרצו התוס' ג"כ לומר כן רק שהי' קשה להם מהא דמקשה התם מהריני בועליך ע"מ שירצה אבא ולפענ"ד לא קשה משם מידי דשם מקשה ארב יהודא דרב יהודא סבר בגיטין ובקידושין דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו ולכאורה קשה אדבריו קושי' עצומה מהך מתני' דהריני בועליך דהא קיי"ל דבכל קנין שאינו חל רק אחר זמן דבעינן שיהא הקנין שקונה בו קיים בשעת חלות הקנין לאחר זמן והכא הרי כלתה ביאתו בשעה שרצה האב ודמי להא דאמרינן גבי קנין סודר בנדרים דהדר סודר למרי' וע"כ צ"ל דהוא מטעם דהרשב"א והריטב"א כתבו דע"מ שירצה אבא היה כוונתו דע"מ שיהי' ניחא ליה להאב והיא מקודשת מדין ברירה דאמרינן כיון שמרוצה עכשיו הוברר הדבר למפרע שגם בשעת קידושין הי' ניחא לי' וכן הובא בחידושי הרמב"ן גיטין דף כ"ז דמטעם ברירה אמרינן שגם בשעת מעשה ודאי שהי' מתרצה ושוב לא קשה קושי' הנ"ל דהא כלתה ביאתו כיון דמטעם ברירה הוי כהוברר למפרע ונתקדשה בשעת קידושין ולפ"ז מקשה שפיר התם בגיטין לרב יהוד' דאמר התם דלית לי' ברירה כיון דסובר דע"מ לאו כאומר מעכשיו וקשה דהא כלתה ביאתו וע"כ צ"ל מטעם ברירה מקודשת למפרע וא"כ קשה לדידך דלית לך ברירה הך מתניתין דהריני בועליך דבתנאי לא שייך ברירה דתנאי מילתא אחריתי הוא כנ"ל והא שהקשה הש"ס מגט שכ"מ כבר נתיישב במש"ל

דף עד גמ' שנתקרע הגט או שאבד. בטור הביא דעת העיטור דס"ל דאף דע"מ או מעכשיו מהני לענין אם נתקרע הגט מ"מ יכול לחזור בו והרשב"א תמה עליו מהא דקידושין דף חי"ת בהתקדשי לי במנה ונתן לה חסר דינר דמקודשת וישלים משום דהוי כאומר ע"מ וכמעכשיו דמי ופריך הש"ס מהא דתניא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור הרשות בידו ולהעיטור מאי קשיא דילמא הא דקתני וישלים הוא רק לענין מקודשת למפרע ומ"מ אם חזרו בהן עד שלא השלים הרשות בידם עי"ש ברשב"א לקמן דף ע"ו ותמה אני על תמיהתו דז"ל העיטור מאמר ג' ואפי' בקידושין וגיטין אי אמר לה ע"מ שתתן לו מאתים זוז יכול בעל התנאי לומר אינו רוצה ואינה מתגרשת וכו' ואע"ג דקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דוקא כשיתקיים מדעתו התנאי וכו' והא דאמר בקידושין התקדשי לי במנה ונתן לה מנה חסר דינר מקודשת וישלים דכמאן דאמר לה מעכשיו דמי ומקודשת ואינה יכולה לחזור בה אבל בעל התנאי יכול לחזור בו כ"ז שלא השלים ה"נ יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שתכתבו השטר וכו' עכ"ל בעל העיטור. הרי הוא בעצמו הקשה קושית הרשב"א ותרצה דודאי האשה אינה יכולה לחזור רק הבעל ס"ל דיכול לחזור בו משום דהוי כאלו אמר ע"מ שיתקיים התנאי מדעתו עיי"ש. וקושית הש"ס מהא דקתני מקודשת וישלים היא משום דשם משמע דגם האשה יכולה לחזור אמנם נראה דאפילו להעיטור דוקא כשתלה בתנאי שמתקיים מרצונו ובידו שלא יקיים יכולין לומר שכוונתו הי' שיתקיים מדעתו לא מיבעי' בתנאי שתתן או שתעשה אמרינן דכוונתו היה שתתן מדעתו אלא אפי' תלה התנאי בעצמו כגון אם לא אבוא אמרינן גם כן שכוונתו אם לא יקיים מדעתו התנאי אבל בתנאי שמתקיים בע"כ כגון בירידת גשמים או בלאחר שלשים דבזה אין שייך לומר בלשון התנאי כשיתקיים מדעתו כיון שהתנאי בע"כ מתקיים ולכך א"י לחזור בו [ועיין לקמן דף ע"ו שהארכתי בזה] ובממון כה"ג נראה דבמתנה הדין כמו בגיטין וקידושין ובעינן שיתקיים מדעתו לדעת העיטור אבל בתנאי דאם לא אשלם לך יהי' שדה זו שלך מעכשיו א"י לחזור בו אפילו להעיטור דמשנה מפורשת הוא פ' א"נ והטעם דהא כשחבירו נתן לו מעותיו לא נתן לו רק על אופן שיקויים אחד משניהם או שישלם לו לזמן פלוני או שיהי' שלו ודאי דא"י לחזור בו ולומר שאף אם לא ישלם לו יהי' שדה זו שלו דבתנאי זה א"א לומר מדעתו דהיינו שאם ירצה לחזור לא יקיים אף אחד מהן דבאופן כזה ודאי לא היה חבירו מתרצה ליתן מעותיו וע"כ בדוקא קא מתנה שיהא תלוי רק בהתנאי ולא ברצונו :