תורת גיטין על מסכת גיטין קפג

שפירש"י שם ונהי דבברייתא דקתני הימים שבנתים הבעל זכאי וכו' יכולין לפרש על הימים שבין יום הכתיבה ליום המיתה אבל במשנה דקתני מה היא באותן הימים משמע בכל הימים ולזה הוצרך רש"י לטעם דאין ברירה אף דר' יוסי סבר יש ברירה כמו שהקשו התוס' נראה דדעת רש"י לחלק דסברא דיש ברירה לא מהני לומר דחשיב כודאי למפרע לענין שיהא כהתראת ודאי לומר דחשיב כודאי לכל אדם. דאף דאמרינן יש ברירה מ"מ קודם שהוברר הדבר לא חשיב רק כספק איסור והעובר על איסור זה קודם שהוברר לא הוי רק כעושה ספק איסור דהא ביבמות דף ל"ה קיי"ל כר"ל דלא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע וכן בהתראת ספק ביבמות דף פ' פליגי רב ושמואל באכל חלב ואח"כ נולדו בו סימני סריס אף שהוברר הדבר דנעשה גדול למפרע מ"מ סבר שמואל דקטן היה באותו שעה ואפי' רב דפליג וס"ל דנעשה גדול. והתוס' כתבו שם דלא הוי התראת ספק דאמרי' איגלאי מילתא למפרע ע"כ צריכין לחלק בדבריהם דהא לכאורה קשה עליהם מהא דיבמות דקיי' דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע וכן בכמה דוכתין דאמרינן בכה"ג התראת ספק כגון בנותר אף שנתגלה מילתא למפרע וכן בשוחט פסח על החמץ. וע"כ צריך לחלק דדוקא כשהאיסור הוא ודאי רק שהעונש הוא ספק כגון בההוא דיבמות דף פ' באכל חלב קודם שנתוודע שהוא סריס שהאיסור הוא ודאי רק שא"י אם הוא בר עונשין. לכך מהני כשנתברר לנו שהיה בר עונשין ובר דעת. אבל כשהאיסור הוא ספק לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע כי בשעה שהאיסור הוא בספק לא אסרה רחמנא עדיין דלא אסרה תורה רק ודאי ואפי' למאן דס"ל דספק מדאורייתא אסור מ"מ אינו אסור רק מטעם ספק. לא מטעם ודאי. וכן ביבמות ד' ל"ה קיי"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ור"ל דס"ל במשנה דהרי היא כאשת איש ע"כ ס"ל דגם לענין חיוב אמרינן איגלאי מילתא למפרע ואף בזה אמרינן יש ברירה ובספק כי האי שסופו להתברר אסרה רחמנא מטעם ודאי דאמרינן יש ברירה והוי כהוברר הדבר למפרע ואף דמ"מ הוי התראת ספק ר"י לשיטתו דס"ל התראת ספק שמי' התראה והשתא א"ש מ"ש רש"י דאע"ג דחיי טפי לא אמרינן יש ברירה פי' אף דר"י ג"כ ס"ל יש ברירה מ"מ ברירה כי האי דהיינו לומר דהוי כודאי קודם שהוברר שיתחייב עליו חנק כמו בודאי אשת איש לא ס"ל לר"י וס"ל דבשעה שהוא ספק דינו כספק ובזה נראה לי לתרץ הא דתמהו הכל בהא דלעיל דף כ"ה בדיני ברירה דמביא הש"ס מהא דמאי היא באותן הימים ובכל דוכתא דמפלפל הש"ס בדיני ברירה לא מייתי משנה זו לראי' וגם תמהו הכל האיך מצינו ידינו ורגלינו בגט שכ"מ כיון דקיי"ל אין ברירה בדאוריי' ולפמ"ש א"ש דהברירה דמיירי בגיטין לא מיירי מזה בשום דוכתא דשם האיבעי' באמר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה ואנן בעינן כתיבה לשמה ובעינן לומר ברירה שהוברר הדבר למפרע דאף בשעה שהי' עדיין בספק שיהי' כאלו הי' ג"כ קודם הדבר בודאי לגבי אינשי דאי חשיבי לגבי אינשי כספק הרי לא הי' כתיבה לשמה אלמא דסברי דברירה כל כך חזקה הוא דחשבינן אותן כאלו ידוע הדבר בודאי לכל העולם ולזה מביא מהא דמה היא באותן הימים דלכי מיית הוי גיטא ואפ"ה ס"ל לר' יהודא דמקודם הוי א"א גמורה וחייב עלי' חנק וע"כ צ"ל דאף לגבי אינשי חשיבי כודאי וכהולך לעשות ודאי איסור דמי משא"כ בכל דוכתא דמייתי דיני ברירה הוא רק בדבר שאין בו ידיעה רק להשם ולא לאנשים כגון בקניית עירוב אמרינן שהוברר למפרע ונקנה העירוב כי האדם אינו הולך בשבת רק אחר שנגמר בברירה וכן בעשיית כהן בעירובין וכן בחלוקת האחין אמרינן ברירה דהיינו דאמרינן שכן הוא ידוע להשם שהוא באמת כן כמו שנעשה על ידינו משא"כ בדבר שצריך שיהי' ודאי לאנשים כשעדיין הוא בספק האיך יתברר נראה דדין ספק עליו כמו שאמר ר' יוסי רק ר' יהודא ס"ל דנחשב כודאי גמור למפרע ומדמה הש"ס שפיר להא דכתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה ועיקר קושית הש"ס לאו מהא דכי מיית הוי גיטא דגט לאו מטעם ברירה הוא כמו שפי' רש"י שם כמו שאבאר לקמן רק עיקר הקושי' הוא מהא דאמר דהרי היא כא"א אלמא דאמרינן איגלאי מילתא למפרע דחשיב למפרע כודאי אף לאינשי ולהכי לא מייתי ג"כ בגיטין הנך משניות דמייתי בדוכתא אחריתי די"ל ג"כ בהיפך דשאני הכא שנתברר אח"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע משא"כ בשאר דיני ברירה כמו אחין שחלקו וכן עשיית כהן דמייתי בעירובין ושאר משניות דלא שייך לומר איגלאי מילתא למפרע רק לומר ברירה שכאשר אנחנו דנין הדבר בו הוא באמת בזה אפשר דלא אמרינן ברירה. והא דמייתי הכא מהלוקח יין דבזה ג"כ ע"כ חשיב לי' כאלו הוא ודאי באותו שעה לא נשי דהא אוכל תיכף כאלו הוא ודאי שאינן אותן התרומה שהפריש בדעתו א"נ דמוכיח דעכ"פ מצינו חילוק בין תולה בדעת עצמו לדעת אחרים ולא קשה נמי קושית התוס' בד"ה ולכי מיית דאמאי לא אמר ליתא לאיו מקמי מתניתין דהכא עי"ש ולפמ"ש יש ליישב אף דשם בעירוב ג"כ הדבר נתברר אח"כ שבא חכם למזרח ושייך לומר ג"כ איגלאי מילתא למפרע דדוק' גבי חליצת מעוברת ביבמות דף ל"ה דאין כאן גילוי מילתא למפרע דחיישינן דילמא באותו שעה היתה ראוי לילד וולד גמור אלא שאח"כ גרם לה דבר אחר להפיל וכו' עי"ש בנימוקי יוסף ובמשנה למלך פ"ו מהל' גירושין א"כ ה"נ גבי אם באו