תורת גיטין על מסכת גיטין קעח

בדיקה לא פריך מידי לר"י דהא בדיקה ודאי מהני כמו בשעת אמירה והא דהיה פשיטא ליה להמקשן בפירושא דברייתא דלאמירה בעי בדיקה ולא להנתינה נראה דבשלמא על האמירה אף דבעי בדיקה לא קשה אמאי לא תני ליה במתניתא דבעי בדיקה כיון דמתניתא בנשתתק מיירי סמכה עצמה על המשנה דקתני דבכל נשתתק דבעי בדיקה והבריית' לא בא לאשמועינן רק דבשחט בו שנים אין דינו כמת או גוסס וממילא דינו כמו בשאר נשתתק אבל אי נימא דבשחט בו שנים בעי בדיקה אף בשעת נתינה וגרע משאר נשתתק מטעם דבשאר נשתתק ודאי דסגי בדיקה בשעת אמירה בלבד דכיון דרואה שהשיתוק לא מכח טירוף הדעת בא שוב לא חיישינן יותר משא"כ בשחט בו שנים כיון דבעי בדיקה אף בשעת נתינה אלמא כל כמה דנתקרב למיתה יותר חיישינן יותר לטירוף דעת וגרע משאר נשתתק א"כ הי' לו להבריי' לאשמועינן זה אלא ודאי דגם זה לא בעי בדיקה רק בשעת אמירה ומחזקינן ליה תמיד בדעתא צלותא ולפ"ז שפיר לא ידע ר"י עד מתי יחשב דעתא צלותא

תוס' ד"ה וניחוש שמא קורא אחדי'. ולמה לנו לחושבו כשוטה עכ"ל. ולעיל גבי וליחוש דילמ' שיחי' דלאו לאו לא מצי התוס' לפרש כן כי אפי' אם שיחי' נקטי' ג"כ שיגעון הוא כמו שפירש רש"י בד"ה ושיחי' וכאן ג"כ לא מצי לפרש בהיפך דדילמא שוטה הוא כשומר גלופקרי מחמת הקור דא"כ לא הי' צריך לומר קורא אחדי' דהא באמת קור הוא אלא ודאי כשרואין שיודע שגלופקרא מועילין להקור שוב אינו שוטה

דף ע"א תוס' ד"ה אמר ר"י מאי קמ"ל תימא לר"י אדרבא דתיקשי ליה מתניתין כיון דאינו מחלק בין אלם לחרש דלמה לי' יכול לדבר מתוך הכתב בהרכנה סגי וכו' הנה הא דלא מקשי התוס' לרב יוסף דלא שאני ליה בין אלם לחרש תקשי לי' מתניתין אהדדי דהכא תנן דאלם דהיינו נשתתק מגרש ובבריית' בסמוך תנן נתחרש לא יוציא עולמית וכן ביבמות תנן דאינו חולץ נראה דבסמוך יש שתי לשונות בהא דעולמית א'. אע"ג דחזינא ליה דחריף. ב'. לכדר' יצחק א"כ יש לומר דר"י ס"ל דעולמית אתא לכדר' יצחק ואי חזינא לי' דחריף מוציא וע"כ צ"ל דהא דכלל בכל דוכתי חרש בהדי שוטה היינו סתם חרש אבל כשנבדק וחזינן ליה דחריף הוי כפיקח ולפ"ז א"ש מתניתין דהכא אף דמדמה נשתתק לחרש מ"מ מהני בדיקה דבבדיקה חזינא לי' דחריף וגם צ"ל דהתוס' ס"ל כהנך פוסקי' דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב בעי בדיקה והא דאמר רב כהנא דכותבין גט לאשתו היינו בבדיקה ומקשו התו' שפיר דליקשי דבהרכנה סגי דאי נימא דיכול לדבר מתוך הכתב לא בעי בדיקה לא קשה כלל קושיתם דהא בעינן יכול לדבר דלא ליבעי בדיקה דנהי דהש"ס מקשה שפיר מאי קמ"ל דנדע זה מסברא דכתיבה הוי כמו בדיקה כמ"ש הפוסקים מ"מ קושית התוס' לא קשה דהא בלא בדיקה לא סגי בהרכנה וע"כ דהתוס' ס"ל כהנך פוסקים דאפילו ביכול לדבר מתוך הכתב בעי בדיקה. אך מ"מ נ"ל לתרץ קושית התוס' דלא הוי מצי להקשות דבהרכנה סגי דהיה אפשר לתרץ דרב כהנא מיירי שהי' פיקח ונתחרש קודם הקידושין וקמ"ל ר"כ דלא בעי בדיקה אף דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב בעי בדיקה מ"מ בכה"ג שהיה כבר חרש בשעת קידושין לא בעי בדיקה ממ"נ דאי שוטה הוא הגט כשר דכשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה ואי פיקח הוא גיטו גט ולכך נקט יכול לדבר מתוך הכתב דקמ"ל לאפוקי מברייתא לקמן דף ע"ב דקתני עד שישמעו קולו קמ"ל דבכתב סגי ולא בעי שמיעת קול. וחרש שא"י לדבר מתוך הכתב שקידש אשה הדבר פשוט דמגרש ברמיזה בלא בדיקה כיון דסתם חרש מחזיקינן בשוטה כמבואר בכל דוכתי וקידושין דרבנן לא בעי שמיעת קול דכשם שכונס ברמיזה כו' משא"כ כשיכול לדבר מתוך הכתב קמ"ל דאפילו לרבן שב"ג דס"ל דמחזקינן ליה בפיקח מ"מ כשר לגרש ע"י כתב או רמיזה ולא בעי שמיעת קול ולא בא כלל למיפסק הלכתא כרשב"ג דכיון דנתחרש קודם הקידושין בין לרבנן בין לרשב"ג כשר לגרש דממ"נ אי שוטה הוא כרבנן שייך בי' כשם שכונס ברמיזה. ואי פיקח הוא וכרשב"ג ג"כ כשר. וקמ"ל דלא בעי שמיעת קול. ולזה מקשה לי' דמ"מ קשה דמאי קמ"ל דממתניתין מוכח זה דלא בעי שמיעת קול דהא מהני הרכנה אף שהוא פיקח ומקשה לי' מכח ממ"נ דבין אם נאמר דקמ"ל דיכול לדבר מתוך הכתב הוא פיקח. וע"כ ע"י בדיקה כמ"ש הפוסקים דע"י בדיקה יודעין שהוא פיקח והא דחרש אינו מגרש היינו בלא בדיקה וכמש"ל. ובין אם נאמר דמיירי בחרש מעיקרא וקמ"ל דלא בעי שמיעת קול. הא הנך תרווייהו ממתניתין שמעינן לה דהא לדעת המקשה נשתתק וחרש שוין ולזה משני ליה אלם קאמרת וכו' פירוש דודאי מיירי ר"כ בפיקח בשעת קידושין ונתחרש ולא תיקשי דמתניתין הוא דממתניתין באלם מיירי

בתוס' ד"ה אמר ר"ז אי קשי' אמאי לא פריך אמתניתין וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ דאמתניתין לא קשה דהב"י בשם הרשב"א כתב דאלם מעיקר' בעי בדיקה וכתב הב"י דמחזקינן ליה בעתים חלים ועתים שוטה והב"י הקשה ע"ז דא"כ ליבעי בדיקה אף בשעת כתיבה דאימר חזר לשטותו כמו בחרש לר"א ביבמות פ"א. ובאמת לפי מה שפירש הב"ש בסי' קכ"א הטעם דלא חיישינן בשכ"מ שמא חזר לשטותו בשעת