תורת גיטין על מסכת גיטין קעט

כתיבה משום דכשהיה פיקח בשעת אמירה ונשתטה הוא רק מדרבנן ולהכי לא חיישי' עי"ש. לא קשה קושית הב"י. ועוד אפשר כיון שנבדק בשעת אמירה מוקמינן ליה אחזקתי'. ולפי זה לא קשה מברייתא דאם לא יגיד דלענין עדות ודאי פסול להגיד ע"י הרכנה דאימר בשעת ראית העדות שוטה היה וגבי עדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות משא"כ לענין גט מהני בדיקה בשעת אמירה אבל לרב כהנא דס"ל דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב כשר לגרש אף שהיה פיקח בשעת קידושין אלמא דכפיקח גמור חשבינן ליה ואפי' בלא בדיקה כשר לרוב פוסקים מקשה הש"ס שפיר. ולפי זה לא קשה נמי קושית התוס' בד"ה קתני מיהת עדיות דמברייתא דאם לא יגיד לא הוי מצי מקשה דיש לומר דברייתא דקתני בודקין אותו לעדיות מיירי בשעה שמייחדין אותו לעדות כגון עידי מסירה. או עידי חתימה לר"מ בשטר קנין או גט ובודקין אותו לפני הב"ד

בגמ' דהא יכול להגיד מתוך הכתב. בס' פני יהושע הקשה לפמ"ש התוס' בד"ה אמר ר' זירא דהא דקאמר פרט לאלם היינו חרש. מאי מקשה הש"ס דילמא מיירי בחרש מעיקרו דאפי' רשב"ג מודה עי"ש. ולק"מ דא"כ תקשה ג"כ דילמא לא ממעט קרא רק חרש שאינו יכול לדבר מתוך הכתב. וע"כ צ"ל דמקשה מסתמא דברייתא דקתני חרש סתמא ומשמע בכל החרשים. א"נ דחרש שאינו יכול לדבר מתוך הכתב מסברא ידעינן ולא איצטריך קרא למעט. ולפ"ז גם קושיתו לעיל לא קשה כלל

בגמ' שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם וכו'. לכאורה קשה דא"כ למה לי קרא דאם לא יגיד. כיון דעדותו פסול מקרא דמפיהם. ושבועת העדות אינו נוהג אלא בראוין להעיד. ואין לומר דבעינן הא לפסול הרכנה זה אינו דמפיהם ממעט ג"כ הרכנה כמ"ש תוס' בד"ה קתני מיהת עדיות עי"ש אמנם לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' ל"ה דאלם יכול לחתום עצמו על שטר א"ש דקרא דאם לא יגיד איצטריך היכא שנתייחד האלם להיות עד בדבר לחתום על השטר ותובע ממנו שיחתום עצמו על השטר דבזה מועיל עדותו כמ"ש הש"ך ונשבע שא"י וקמ"ל קרא דפטור מקרבן. דעדות שבשטר אף דהוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד מ"מ לא חשיב כהגדה בב"ד לענין הזמה כמבואר בח"מ ה"נ לא חשיב עדות בב"ד לענין קרבן שבועה דלענין ק"ש ג"כ בעינן הגדה בב"ד דוקא דאם לא יגיד בב"ד כתיב כמבואר בש"ס

בתוס' ד"ה קתני מיהו עדיות. אלא לרב דחשיב יכול לדבר מתוך הכתב וכו' מוכח מדבריהם דמקרא דמפיהם ממעטינן ג"כ הרכנה דאלת"ה אכתי היכא ידעינן דהרכנה פסול לעדות דהא קרא דאם לא יגיד לענין ק"ש מיירי דלא מצי למילף עדות מינה וא"כ מאי מקשה הש"ס לרב הונא דבודקין אותו לעדות ודילמא ע"י הרכנה מיירי. אלא ודאי דמקרא דמפיהם ממעט ג"כ הרכנה

ע"ב בתוס' ד"ה הב"ע דלא אמר תנו. וא"ת וכי לא ידע וכו'. ונראה לפענ"ד ליישב קושית התוס'. וגם קושית התוספות בד"ה הב"ע דלא אמר לתלתא. ובד"ה הב"ע דלא אמר אמרו. דהנה לכאורה קשה מאי מקשה הש"ס טעמא דלא אמר תנו וכו' והיינו מדלא תנא הדין בתנו דהוי רבותא יותר ע"כ בתנו נותנין. ופי' רש"י דע"כ מיירי בשלשה וכו'. וקשה דילמ' לעולם מיירי בשנים והא דנקט כתבו ולא נקט תנו לבד משום דבכתבו יש יותר רבותא דהא בשנים בתנו לבד בין ר"מ ובין ר"י ס"ל דהגט בטל כשאמרו לאחרים לכתוב. ובכתבו ותנו הוא אבעיא דשמואל אם אמרו לאחר לכתוב. דאם נאמר דבכתבו כת"י הוא הוי הכתיבה כאומר אמרו דהוי כממעט בלשונו הכתיבה והוי כאומר אמרו כמבואר בש"ס ס"פ האומר והכא דנקט במתניתין אמרו לסופר לכתוב ולעדים וחתמו. או או קתני דהא בא' לבד בטל הגט וא"כ כתבו הוא רבותא יותר דקמ"ל למיפשט אבעי' דשמואל או דבכתבו כתב הגט הוא. או דאומר אמרו פסול מאי דלא הוי ידעינן אי הוי תני תנו לבד. אמנם לפי מ"ש בחידושי לאה"ע הכלל דכשאומר תנו או כתבו ותנו רשאין העדים לחתום עצמן דהא א"א לנתינה בלא חתימה לכתחלה דאפי' לר"א בעינן לכתחלה עידי חתימה. אבל כשאמר כתבו לבד לא משמע רק כתיבה לבד ואי חתמו ונתנו להבעל הגט פסול דהוי כחתמו בלא ידיעת הבעל. ולפ"ז אתי שפיר דהמקשן סבר מדנקט במתניתין ונתנו לו משמע דלא אמר תנו רק כתבו לבד ואז ע"כ מיירי דאמר חתמו ג"כ לישנא קטיעא נקט כמ"ש הב"י בסי' ק"ך דאי בלא אמר חתמו אפילו חתמו הן הגט בטל וכיון דמיירי באמר כתבו וחתמו שוב ליכא למיפשט בעיא דשמואל ונגד כתבו וחתמו ודאי דהוה תנו יותר רבותא ומדלא נקט תנו מוכח דאמר תנו נותנין וע"כ מיירי בשלשה ומקשה שפיר ולזה משני דלעולם בשנים והב"ע דלא אמר תנו וכמו שפי' רש"י תנו לבד והכי קאמר וכו' פי' דהמשנה מיירי בכתבו ותנו וקתני מתניתין דאפ"ה ליכא תקנה עד שיאמר לסופר וכו' והשתא אתי שפיר הריש' והסיפ' דלא הוי מצי למינקט ברישא תנו לבד דאדרבה לרבותא קתני דאפילו אמר כתבו ליכא שום תקנה דהיינו לומר תנו עד שיאמר לעדים ולסופר וגם בסיפ' לא הוי מצי למיתני עד שיאמר תנו כיון דבשנים מיירי והמקשן לא הבין וסבר דהמתרץ מיירי בשלשה כקושייתו כיון שלא פי' לו ולהכי מקשה דעד שיאמר תנו מיבעיא לי' ותירץ לו שכוונתו בלא אמר לבי תלתא וע"ז הקשה דמ"מ ה"ל למיתני בסיפ' עד שיאמר לג' תנו לבד והיה ג"כ מוכח