תורת גיטין על מסכת גיטין קעו

מדאמר שמואל הלכה כר"י דס"ל מילי לא מימסרי ש"מ דלשמואל אליבא דר"מ ס"ל דמילי מימסרי ואי נאמר דיכתבו דמתניתין היינו כתיבה ע"כ ס"ל לר"מ דבכתיבה ג"כ איכא בזיון ולפ"ז מספקא לי לשמואל כעין מה דמספקא לי' לרב וכמש"ל בפי' דברי הרשב"א עי"ש דהיינו אי שייך בזיון בכתיבה וע"ז מתרצין התוס' דשמואל בהדיא כר' אליעזר ס"ל ולפ"ז מסיימי התו' שפיר דר' יוסי דמתני' נמי כר"א דהא ר' יוסי פליג אפי' באמר לשלשה תנו אף שהן ב"ד ולא שייך טעמא דבזיון דבעל דהא מה"ט מכשיר ר"מ ומה"ט דייק שמואל דר' יוסי ס"ל מילי לא מימסרי כיון שא"א לומר דטעמא דר"י משום בזיון דבעל דבשלשה שהן ב"ד לא שייך בזיון ולפ"ז ע"כ צ"ל דס"ל כר"א דאי כר"מ אפי' מצאו באשפה כשר ולא שייך בזה מילי לא מימסרי וא"ש

תוס' ד"ה מתניתין מני ר"י הוא. וא"ת כיון דלר"מ חתם ס"ו ופסול היכי תנן אמר לשנים וכו'. ולכאורה קשה דהא התוס' כבר פירשו לעיל דאיבעי' דשמואל הי' משום דס"ל דחתם ס"ו פסול והוי כאומר אמרו עי"ש ומאי מקשי הכא. אמנם לפמ"ש לעיל א"ש דגם התוס' מודים לרש"י דבהך שנויא דכשר ולא תעשה לא שכיח ע"כ הי' סובר דהאיבעי' הוא כפירש"י דהיינו אי כתבו משמע שניהם אי כת"י בלבד והי' ס"ד דהתוס' בהקושי' דלפי זה לא ס"ד כלל לומר להך הוכחה דחתם ס"ו פסול דהוי כאומר אמרו ולזה מתרצים דאפילו לפי תירוץ זה מוכרחין לומר דלר"מ דס"ל חתם ס"ו פסול מודה להוכחה זו והא דמסיימי בתירוצם דיכתבו היינו יחתמו הוא כיון דלפי תירוץ זה התוס' מפרשי כפירש"י וכתבו ע"כ חתמו בודאי רק דמיבעיא ליה אי כתב הגט ג"כ או רק חתימה ולזה הוכרחו התוס' לפרש דההוכחה שהוא על אומר אמרו הוא רק על הכתיבה משא"כ לפי המסקנא שהפירוש בהאיבעיא הוא ע"ד שפירוש התוס' בד"ה כתב ידן הוא שאז אין בלשון כתבו לומר יותר על הכתיבה ועל החתימה שפיר כתבו התוס' דהאיבעיא הוא אם האומר אמרו הוא על הכתיבה או על החתימה דף סז ברש"י ד"ה לא שכיחא ושמואל לית ליה דר' ירמי' וכו'. ודברי רש"י תמוהין כמו שתמהו המפורשים ונראה לפרש דרש"י בא לתרץ קושית התוס' בד"ה התם סופר ולזה פי' רש"י דעיקר קושית הש"ס הוא על שמואל דמאי מיבעיא לי' אי כתבו כתב הגט הוא דהיינו שהי' כוונתו שיעשו שניהם הכתיבה והחתימה הא זה א"א דהא חתם ס"ו פסול וכמ"ש הרשב"א בתחלת הסוגי' בשם תוס' דרב דבעי לי' לשיטתו דס"ל חתם ס"ו כשר רק שסיים דשמואל אפי' אי ס"ל חתם ס"ו פסול מספקא לי' עי"ש. ורש"י ס"ל דגם לשמואל א"א למיבעי רק אי חתם ס"ו כשר ומקשה הש"ס שפיר הא כיון דאומר אמרו כשר חתם ס"ו פסול וא"כ ע"כ לא היתה כוונתו רק על כתב ידן וע"ז משני הש"ס כיון דאמר כשר ול"ת וס"ל לרש"י דהך לא תעש' משום דשמא תשכור עדים הוא רק גזירה דאמוראי בתראי דהא במשנה כשר סתם תנאי ועיין בחידושי לאה"ע דהרמב"ם ע"כ ס"ל כן וא"ש איבעי' דשמואל ובדינא דמשנה כיון דאומר אמרו כשר לגמרי ע"כ חתם ס"ו פסול רק שמואל סובר כתב סופר שנינו ולא איירי מתניתין בחס"ו כלל ומ"ש רש"י ובין לר"מ ובין לר' יוסי כשרה החתימה היינו לדידן דס"ל כשר ול"ת ואתי שפיר בעיא דשמואל כיון דאפשר לומר דהיה כוונתו גם על כתיבת הגט אף דכתבו ע"כ חתימתו ג"כ משמע לפי' רש"י דהיינו שיחתמו שניהן מ"מ אפשר שכיון גם על הכתיבה דהא לדידן חתם ס"ו כשר ובמתניתין דמספקא לי' אי יכתבו היינו כתיבה אף דלדין המשנה חס"ו פסול ואיך אפשר לומר בשניהם שיהיה כוונתו על הכתיבה והחתימה הא ליתא דבתנו לבד שפיר יש לומר שהנתינה יהי' ע"י ע"מ או בכתב ס"ו לשמואל משא"כ בכתבו שפיר בעי דכתבו חתימה ודאי משמע דהיינו שיחתמו שניהם

תוס' ד"ה אמרו לסופר דעיקר עדות לא נמסר אלא להשנים והראשונים הן רק שלוחי' עי"ש. ולכאורה קשה דאטו אם יבואו שנים לשנים אחרים אנחנו שלוחים מראובן לכם שתעידו עליו בע"פ או בכתב שחייב לשמעון מנה או שמכר שדהו לשמעון היעלה על הדעת שיהיו יכולין להעיד בע"פ או ליתן כתב לשמעון ע"י מה ששמעו מפי הראשונים שלא בפני ב"ד וגם דברי הרמב"ן בחי' בדף כ"ט הן תמוהין עי"ש ולכן נראה לחלק דדוקא כשבאין להעיד על מעשה שכבר נעשה שבזה שם עדים על השנים וא"י להעיד רק בראי' או בידיעה והגדתן של הראשונים שמגידים על דבר שכבר נעשה ג"כ שם עדות עליהם ולא מהני הגדתן חוץ לב"ד ולא הוי בידיעה וראי' להשניים משא"כ בהך דכתבו ותנו על החתימה לאו עידי גירושין הן דהא ע"ח לאו עידי גירושין דהא לעולם ע"ח אינן יודעין אם נתגרשה האשה דהא כותבין גט לאיש רק דכשהגט ביד האשה אנחנו עידי מסירה ועידי גירושין הן כמ"ש הר"ן בפ' המגרש ועדותן של הע"ח אינו רק שהגט נכתב בציווי הבעל וראוי לגרש בו כמ"ש הב"ש בסי' ק"ל וכשנותנין הגט ליד האשה ג"כ לאו בתורת עדות נותנין רק בתורת בעלים שהראשוני' העידו שהשנים הן שלוחים והן בעלים וראויין לגרש אשה זו וכיון דהשנים שנותנין לאו מטעם עדות נותנין רק מטעם בעלים לא דמי לעד מפי עד רק לבעלים מפי עדים והא דנאמנים הראשונים בעדותן לומר שהשנים הן בעלים על הכתיבה והנתינה חוץ לב"ד הוא מטעם דאם לא יגיד דבעינן הגדה בב"ד