תורת גיטין על מסכת גיטין קעה

א"כ חזקה דשליח עושה שליחותו ובודאי מסר לה והתרצן לא הבין קושיתו ומקשה בעל מי קאמר גרשתי פי' דלא ידע מהך חזקה וא"כ אם הבעל אומר גרשתי דאם ש"ק הוא לא ידע הבעל באמירה ואם ש"ה הוא לא ידע הבעל מהאמירה וע"ז מפרש המקשן דעיקר קושיתו הוא מכח חזקה דשליח עושה שליחותו וא"כ עיקר קושיתו הוא מבעל שאומ' גרשתי וע"ז משני הנ"מ לחומרא פי' בעל שאמר גרשתי א"נ רק לחומרא

תוס' ד"ה נערה המאורסה. ושוב הגיה רש"י דה"ה קטנה. קשה לי דנהי שהתורה לא ביטל ידו וידה כדקיימא קיימ' מ"מ הא בפי' זיכתה תורה בכסף קידושיה ובגיטה שהוא של אביה וביטל רחמנא זכותה לגבי אביה דשבח נעוריה ודאי לאביה א"כ כל זמן שלא ניקנה הנייר של הגט להאב דהא אין קטן זוכה לאחרים מדאוריית' מה"ת תתגרש וצ"ל דעיקר זכיה היא לעצמה ואביה מינה דידה קזכי כמו כל שבח נעורי' ומעשה ידיה

תוס' ד"ה שאני שיתופי מבואות דאין למעט קטן משליחות אלא במילתא דליתא אבל בזכיה כיון דזכה לנפשי' זוכה נמי לאחרים וכו' עי"ש. לכאורה קשה א"כ קטנה שמקבלת גיטה מה"ת לא תוכל לעשות שליח וכן הקשה הפ"י ועוד כיון דהתו' כתבו בהקושיא מאתם גם אתם מוכח דס"ל כשיטת הראב"ד ברמב"ם פ"ו מהל' גירושין דדרשינן מה אתם בני דעת וא"כ מה תירצו התוס' דלא ממעטינן רק מילתא דליתא הא בסוף פ"ב דף כ"ג מבואר דלענין הדרשא דמה אתם בני ברית ממעטינן אפי' מילתא דאיתא ומאי שנא הקישא דמה אתם בני דעת דלא ממעטינן רק מילתא דליתא ונראה דודאי ממעטינן קטן וחרש ושוטה מסברא דלאו בני דיעה נינהו כדמוכח בטור ח"מ ואתם גם אתם דנקטו התו' לאו דוקא הוא רק הכוונה דמה שאתם יכולין לעשות בעצמן יכולים לעשות שליח לדבר זה משום הכי בזכיה כיון דחזינן דסגי במעשה ההוא דעת קטן לקנות לנפשי' [דהא במתנה בעינן דעתו לקנות המתנה] מש"ה מהני ג"כ דעת הקטנה להיעשות שליח אבל גירושין דבעינן דעת גדול להקנות ולקנות את עצמה אך דבקטנה מתגרשת ע"י עצמה דלא בעינן דעתה כלל דרחמנא אמר שהבעל יכול להקנותה בע"כ לנפשה ואלו הי' בעינן דעתה בגט ודאי דהיתה צריכה להיות גדולה כמו בקידושין ומש"ה לענין לעשות שליח שיהי' ידו כידה שתקנה עצמה בקבלתו שזה אין הבעל יכול לעשות בע"כ ובעינן דעתה על העשיות השליח בעינן דעת גדול כמה שאם הי' בעינן דעתה בגט ודאי דהי' בעינן שתהי' גדולה דוקא כמו כן בעינן כשעושה שליח לדבר גדול כזה שיהיה בן דעת

גמ' מחמרא כדי ליפות כחו. ברא"ש כ' דדוקא במפקיד דבר מבורר אצל חבירו ומת יכול לומר לו שלך מת אבל אם הקנה לו עשר חביות וכו'. לכאורה תמוה דהא ש"ס מפורש הוא שור בשורי אני מוכר לך או בית בביתי דמראיהו נפל מראיהו מת ולכן נראה דכוונת הרא"ש אינו על חביות ממש רק על שם מדה שמכר לו למדוד לו מתוך חביותיו עשרה חביות יין וכיון שהיין שנמכר מעורב בתוך יין המוכר ודאי דהוא לפי חשבון

ע"ב גמ' שלחו לי' מבי רב. עיין רשב"א שכתב דרב דקא מיבעי לי' לשיטתי' דס"ל דחתם ס"ו כשר הילכך יכול להיות שהקפיד אכתיבה ואחתימה עי"ש ולפ"ז צ"ל לפי מה דבעי הש"ס לומר דשמואל מספקא לי' אי מילי מימסרי לשליח ורב ע"כ ס"ל מילי מימסרי לעיל דף כ"ט ומה"ט ס"ל דרב דבמתנה אפילו אמר כתבו אומר לאחרים לכתוב וצ"ל דלרב דס"ל הטעם בגט משום בזיון דבעל מיבעי' לי' אי שייך בכתיבה בזיון כמו בחתימה

גמ' כתובו אי כת"י הוא ופי' רש"י דכתב הגט מדלא הקפיד נעשה כאומר אמרו כו' והיינו משום דאי כתובו כת"י הוא הוי כממעט בפירוש שהכתיבה יהי' ע"י אחר והוי כאומר אמרו וכ"כ הפ"י ולפ"ז באמר לשנים תנו צריכין לכתוב ג"כ בעצמן ואף דמספקא לי' ג"כ לשמואל האי וכתבו דנקט במתניתין דאימא לא קאי רק אחתימה אף דבשנים תנו דנקט במתני' צריכין לכתוב ג"כ מ"מ לא קשה דמתניתין לא מיירי כלל מכתיבה רק מחתימה דשוה בשנים ובשלשה

תוס' ד"ה כת"י הוא או כתב הגט. לכך בעי מה רוצה הבעל התוס' לא כתבו זה רק לפי מה דמסיק הש"ס באמת דשמואל ס"ל כשר אבל לפי מה דס"ד בהש"ס בתירוץ ראשון דמשום דכשר ולא תעשה לא שכיח וכשר אומר אמרו וגם חתם ס"ו כשר ושוב א"א לומר בכוונת האיבעי כמ"ש התוס' וע"כ צ"ל דגם התוס' מודה לפירש"י שלפי התירץ דמחמת כשר ול"ת לא שכיח הי' מפרש איבעיא דשמואל כפירש"י וכן מוכרח לפרש בתוס' ד"ה מתניתין מני ר' יוסי הוא ועמ"ש בסמוך

תוס' ד"ה הא כתב הגט כשר. וא"ת מאי קשי' לי' וכו' הנה דברי התוס' תמוהין ועיין בפ"י מה שתמה על זה ונראה לפרש דבריו כך דקשי' להו מאי מקשה הש"ס הא כתב הגט כשר וכו' דילמ' שמואל ס"ל כר"מ דאפי' מצאו באשפה כשר וממילא אפילו מילי לא מימסרי לשליח כשר ולפ"ז אם נאמר כקושית התוס' דשמואל כר"מ ס"ל ע"כ צריך לפרש איבעיא דשמואל אי כשר באמרו לסופר וכתב אף דאכתי לא ס"ד דהתוס' לפרש דשליח גרע משום קפידא דבעל מ"מ איבעי' לי' אי כשר בכתיבת הגט משום בזיון דבעל כיון דמספקא לי' נמי פירושא דמתניתין אי יכתבו היינו כתיבת הגט ור"מ ודאי ס"ל מילי מימסרי לשליח כדדייק הרשב"א