תורת גיטין על מסכת גיטין קעד

מיד רק דאיכא ריעות' מה שלא נזהר בשטרו עד ג' שנים וכיון שאם הי' משיב לא היה שלך לא הי' קשה כלל שטרך היכן והוא טוען לקוח ועושה על עצמו קושי' דשטר הוי הפה שאסר וה"נ גבי מודה ר"ה אם היתה טוענת אתה מסרת לי לא היה קשה כלל אי אית' והיא בעצמה בהא דאמרה מיד שליש קבלתי עושה הקושי' דאי איתא הוי כאין שור שחוט דהא תפיסה מוכחת שהוא שלה כמו שם בקרקע ומהימנא משא"כ בריש' דהגט הוא ביד שליח והקושי' דאי איתא גלוי לכל הוי שור שחוט ולא מהני מיגו ולפ"ז לא קשה קושית תוספ' משליח להולכה דהא ר"ה ג"כ ס"ל דהימני' רק בש"ק דהימני' לא מהני משום קושית רשב"א ובעינן מיגו ואין אומרין מגו במקום אי איתא משא"כ בשליח הולכה הימני' לחוד סגי ולא בעינן מגו סברא דאי איתא אינו מגרע כלל ולפ"ז לא קשה ג"כ קושית התוספ' מאי אפילו דהנה תוס' מקשה דאמאי יועיל ב' כתי עדים הא חצי דבר הוא ותירצו דלמ"ד שליש נאמן ל"צ ע"א לע"ק ואפי' למ"ד הבעל נאמן הא כשאין שלשתן בעיר אחת השליש נאמן ובתוס' בב"ק הקשו דהא מ"מ ראוהו בידו שלם בעינן. ולהבין במה פליגי התו' בב"ק עם תוספת דגיטין נראה דהתוספ' בגיטין ס"ל דעל שעת ראיה הקפידה הוא ולהכי תירצו כיון דמשכחת לפעמים שיהי' מועיל עדותן לבד לא הוי חצי דבר. והתוס' בב"ק ס"ל דהקפידה הוא על שעת הגדה וכיון דבשעת הגדה צריך ב' כתי עדים הוי חצי דבר. ולפ"ז לשיטת רש"י לא שייך כלל תי' תוס' דגיטין דלא משכחת שיהי' מועיל ע"א לבד דממ"נ אם יהי' הגט שלם אף ע"א לא בעי ואם יהי' קרוע צריך שני כתי עדים וע"כ צריך לומר לרש"י משכחת לה דסגי בע"ק לבד דלר"ה דבעל נאמן ובעינן ע"ק דמיגו ליכא דהא האש' לא תרצ' לקבל אבל בדאיכא ע"ק לא בעי ע"א דמהימן במגו כמ"ש הר"ן והפ"י דבאמירה אף היא יודעת ותרצה לקבל. וכן לר"ח מהני ע"ק לבד כשהגט יצא מיד השליש ולא אמר קודם אופן השלישות. ואפי' להרשב"א משכחת לה כגון שהאשה נטלתה בלא ידיעתו ולא מהני אמירת שליש כמ"ש מהרש"א אבל על אמירה היא מהימנא מטעם מגו וכיון דבשעת ראיה משכחת לה שיהי' סגי בע"ק לבד לא הוי חצי דבר. ולפ"ז שפיר קאמר אפילו דלא מיבעיא בב' כתי עדים ודאי בעינן שיאמרו דוקא בפנינו קיבל דראוהו שלם לא מהני דהוי חצי דבר לרש"י דלא משכחת כלל שיהיה סגי בכת אחת בלבד דממ"נ אם יהי' שלם לפנינו אין צריכין לשום עדות ואם יהי' קרועים ע"כ צריכין ב' כתי עדים כמו שצריכין עכשיו במשנה ומש"ה צריכין דוקא שיאמרו בפנינו קיבל שיהיה לפעמים צורך בעדותן לבד דלא ליהוי חצי דבר משא"כ בכת אחת דליכא משום חצי דבר א"כ ה"א דסגי שיאמר ראינו שלם בידו קמ"ל דלא ומטעם דאמר בש"ס דה"מ ר"א הוא דאמר ע"מ כרתי והא דאמר אפילו אי מהראשונים קמ"ל רבותא אחרת דלא נגזור דאותו שמעיד על הקבלה לא יצטרף שיהי' א' מעידי אמירה כיון דמדינא גם השליח יכול להצטרף אם הוא כשר ויש לגזור דילמא לפעמים יהי' כשר ויצטרף כדרך שגזרו בריש גיטין גבי בפני כמה נותן לה דבעינן ג' מה"ט ה"נ נגזור. ובריש פרק שני דכתובות אמרו דאם הוא ואחר מעידין על ח"י שני דפסול דהוי כי נפיק נכי ריבעא דממונא אפומי' דחד סהדי וה"נ כיון דבעינן ע"ק וע"א שתהי' מגורשת והכא על הקבלה נאמן השליש לבד ועל האמירה מצטרף השליח עם אחר ואינו יוצא מכל א' חצי עדות קמ"ל דלא דדוקא במקום דא"א בלא שני ההגדות אמרי' כך משא"כ הכא כיון דיש צורך לפעמים בעדות אחת לבד הוי כשני עדיות ממש ובעידי קידש ועידי בעל דמיא דכמו דלא אמרי' ביה חצי דבר כמו כן לא אמרי' בעדות זו נפיק נכי ריבעא דממונא. ונידון שאר הקושי' הארכתי בחידושי לחושן משפט עי"ש

גמ' בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין הסוגי' תמוה דמקשה ולהימני' לשליש דהא בש"ה צריך לומר שמסר ליד האשה וע"ז לא שייך הימנותא דשליש וגם קשה קושי' הפ"י האיך טעה בזה הא בהדי' קתני ואבד והאיך שייך לומר שאם בא אחד ואמר שליש הייתי דמהימן וגם קשה קושית הרשב"א דהא בעל שאומר גרשתי לא מהימן רק לחומר' וגם קשה קושית התו' דהא חזקה שליח עושה שליחותו הוא מדאוריית' אפי' לקולא ועוד קשה לי דלא הוי דומי' דריש' דשליש אומר לגירושין דהיינו ש"ק לכן נראה דהעיקר כר"א דמיירי ג"כ כאן בש"ק ומיירי דליכא עידי אמירה וכשיטת רש"י לעיל דמיירי ג"כ בלא ע"א ומקשה שפיר דלהימני' לשליש דהא לשיטת רש"י אם באו שני עדים ואמרו שראו ביד השליש שלם ואמר באותו פעם שהי' ש"ק וקיבלו לגירושין נאמן ולא בעי לא ע"א ולא ע"ק כמ"ש הר"ן עי"ש וזה הי' להמקשן סברא פשוטה דהבעל נאמן כשנים משום דבידו לגרש וכיון דהבעל אומר שאמר לפניו כשהי' הגט שלם בידו שהוא ש"ה הוי כשנים מעידין כן וקשה שפיר דלהימניה לשליש כיון שידוע ע"י הבעל שאמר השליש כן בשעה שהיה שלם ומשני מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' פי' דאמירת השליש לא מהני רק כשהוא שלם בידו בב"ד אבל חוץ לב"ד לא מהני מגו וכמש"ל והדר פריך ולהימן לבעל וסמיך אקושי' שניה דחזקה שליח עושה שליחותו פי' דממ"נ היא מגורשת כיון דהבעל נאמן שמסר בידו גט לגירושין וא"כ ממ"נ אם עשתה אותו האשה לש"ק הרי נתגרשה בקבלתו ואי לא נעשה ש"ק כלל והבעל אומר שאמר לשליח זכה לי או התקבל דמהני אפי' אמר השליח שאשתו אמרה התקבל ולא עשתה אותו ש"ק כמבואר בסי' ק"מ סעיף ח' וכיון שע"כ נעשה ש"ה