עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › תורת גיטין על מסכת גיטין

תורת גיטין על מסכת גיטין קעג

Torat Gittin (masechet) 173 · תורת גיטין על מסכת גיטין · free full Hebrew text

Open in the reader →

ולזרוק בתוך ד"א שלה ותהיה מגורשת בע"כ וס"ל לרש"י דדמי ממש להבעל ולא קשה שוב מה שהקשה תוס' על רש"י בד"ה שליש נאמן דודאי גם רש"י מודה דשליש נאמן בלא מיגו מטעמי' דהש"ס דהימני' כמו שיאמר כמ"ש תוספת רק דהכא בעינן לטעמא דהימני' עוד טעמא דמיגו משום קושי' הרשב"א דהא ליכא ע"מ לזה כתב רש"י משום מגו דאי בעי הי' עביד מה דקאמר והיינו כיון דאי בעי הי' מגרשה באמת בתורת הולכה מש"ה סובר ר"ח דנאמן ולא קשה מה שהקשה תוס' דהאשה לא תרצה לקבל דהא בתורת הולכה ודאי שתרצה לקבל דהא אין לה שום חשש גם בתורת הולכה א"צ רצונה שיכול לגרשה בע"כ. ול"ק נמי מה שהקשה תוס' דהא ר"ה ג"כ מודה בדאיכא מגו ולפמ"ש לא קשה דלר"ה דלא ס"ל סברא דהימני' ליכא מגו כלל דהא אף אם יגרשה בתורת הולכה לא תתגרש לר"ה בעיר אחת מה שאין כן לר"ח איכא מיגו כנ"ל. ועוד נראה דרש"י סובר דאף לרבא דסבירא ליה דבעל שאמר גרשתי חוש לה הוא מטעם דאי איתא דגירשה קלא אית לה וס"ל לרש"י כסברת רשב"א דכל שיש עדים אף שנתן לפקדון הוויין העדי פקדון ע"מ כיון דהעדים יודעין דהימני' שיהי' לגירושין רק אם היה לפקדון חיישינן דלמא לא הי' עדים כלל ובעינן ג"כ טעמ' דמיגו דלהולכה וכמש"ל שיהי' השליש נאמן שעכ"פ הי' עדים במעמד ולא שייך שוב לומר אי אית' דגירשה קלא אית לה כיון דמחזיקין שהיה בפקדון מטעם אי אית' רק דמ"מ הגט גט מטעם הימני' שיהי' לגירושין אפילו אם ישקר והשליש נאמן שהי' עדים במעמד והן הן הע"מ כמש"ל וא"כ עכשיו באמירת השליש נעשה הגט לגירושין ומאין יהי' לו קול כיון דמעיקר' לפקדון נתן לו ולא שייך לומר אי איתא דגירשה. ולפ"ז א"ש קושית הש"ס בין לרש"י ובין לתוספ' ממתניתין לרש"י בין על אמירה ובין על קבלה ולתוספת רק על קבלה ומשני מי קא נפיק גיטא מתותי ידי'. ומקשה קיבל ל"ל דבשלמא אמרה כיון דבעינן מיגו בין לרש"י ובין לתוס' וכיון דלא נפיק גיטא מתותי ידי' ליכא מיגו אבל קיבל למה לי דבראוהו בידו שלם סגי דהמקשה היה סובר דסתם מתניתין ר"מ דלא בעי ע"מ כשיש ע"ח א"כ ל"צ למיגו כלל רק באמירת השליש בלבד לגירושין סגי דע"כ לא הוצרך רש"י לטעם מיגו רק משום קושית הרשב"א הנ"ל דהא לא הי' ע"מ כמש"ל אבל לר"מ דלא צריך עידי מסירה בשעת מסירה לא צריך למיגו כלל וקשה קיבל ל"ל ומשני ה"מ ר"א הוא דאמר ע"מ כרתי וממיל' קשה קושית רשב"א דהא אין בידו להאמין וע"כ צ"ל מטעם מיגו וכמש"ל וכיון דלא נפיק גיטא מתותי ידי' ליכא מיגו ואי תקשה קושית הר"ן דאי אמר בשעה שראוהו שלם אפילו על האמירה היה מהימן ואי לא אמר א"כ עידי קיבל ג"כ בעינן דלא הימני' רק כמו שיאמר והכא לא אמר בעוד שלישותו בידו דיש לתרץ של הר"ן דתפיסה מוכחת דהילך אמר ליה אפילו לא ידע הבעל שהוא ש"ק עיין שם. אך דמ"מ קשה דכיון שלא ידע הבעל שהוא ש"ק אימר נתן לו בלא ע"מ דהי' סובר דש"ה הוא דא"צ ע"מ וג"כ צריכין לבוא לדין מיגו דהולכה ולנאמנות השליש וכמש"ל וכיון דלא נפיק גיטא מתותי ידי' ליכא מיגו משא"כ למאי דס"ד דר"מ הוא וש"ק ג"כ לא בעי ע"מ מחמת תפיסה מוכחת מהני כשראוהו בידו שלם אפילו לא אמר כלל סגי מקשה שפיר קיבל ל"ל. ועוד נראה לתרץ קושית הר"ן דהא מבואר בח"מ סי' ע"ב במשכון דנאמן לטעון עד כדי דמיו במיגו ואם ראו בידו אפי' אמר בשעה שראוהו בידו ממושכן לא מהני דמגו חוץ לב"ד ל"א ועי' בתומים שם דלא כמ"ש הש"ך והוא מטעם דמיגו כעדים דמיא וכמו דלא מהני עדים חוץ לב"ד כמו כן לא מהני מיגו ולפ"ז א"ש דאמרה וכן קיבל להמסקנא דהימנותא דידי' הוא מטעם מיגו לא מהני מה שאמר חוץ לב"ד דמיגו חוץ לב"ד לא מהני משא"כ לס"ד דנאמנות דשליש לאו מטעם מיגו רק דאמירתו הוא כקיום התנאי דהבעל נתרצה שיהי' כמו שיאמר מה שבידו לעשות וכיון שבידו לגרשה חוץ לב"ד מהני ג"כ אמירתו חוץ לב"ד כשאר קיום התנאי דמהני חוץ לבי"ד ולפ"ז י"ל גם שאר הקושי' דהתומים כתב דר"ה ג"כ ס"ל סברא דהימני' רק דס"ל דאי אית' הוי כבירור בעדים ונגד עדים לא מהני הימניה וכן צ"ל לפירש הרשב"א שכתב דק"ל ל"ל לר"ח טעמא דהימני' הא כיון שהוא ביד שליח קבלה הוי כמו ביד האשה ותירץ דגבי אחר איכא חשש פקדון עי"ש שהאריך. ולפ"ז קשה מ"ט דר"ה דנאמן בשליש כשאינן בעיר אחת דהא להרשב"א ליכא תפיסה מוכחת וגם קושיתו תמוה דהא ר"ח הוצרך לטעמא דהימניה משום אי אית' אלא ודאי דהרשב"א ס"ל דגם ר"ה ס"ל הימני' רק דאי אית' הוי כבירור בעדים בשעת מעשה ור"ח לא ס"ל אי אית' וכמש"ל בסוגיא ומקשה ומתרץ שפיר. ולפ"ז אפשר לי לומר כסבר' הנ"ל באופן אחר דר"ה ג"כ ס"ל הימני' רק דמ"מ הא קשה קושית רשב"א דהא ליכא ע"מ וצריכין לתרץ כמש"ל דכיון דהימני' שוב איכא מיגו דהולכה להשליש ונאמן מטעם מיגו וכמש"ל ור"ה ס"ל דסברי דאי איתא אלימתא הוא ולא מהני מיגו נגדו וא"ש קושית הר"ן דכוונת הש"ס הוא דבגט אין בידו להאמין והיינו כיון דליכא ע"מ כמו שהקשה הרשב"א ומיגו לא מהני נגד אי איתא והא דאמר מודה ר"ה נראה דשם הפה שאסר הוא וכמו דאמרינן בכתובות ר"פ האשה שנתארמלה גבי מודה ר"י דאפילו בהלה תובעו נאמן לומר לקוח דאיו שור שחוט וכו' עי"ש והוא מחוסר הבנה דהא כיון שתבעו ע"כ צריך להשיב תשובה או לא הי' שלך או לקוח וכשאר מיגו דמיא וע"כ הכוונה דהרמב"ן כתב דאף בקרקע איכא חזקה