תורת גיטין על מסכת גיטין קעב

שתרצה לקבל ומהימן השליש במגו ג קושית התוס' בד"ה בעל נאמן משליח להולכה. ד קושי' התוס' על רש"י שפירש משום מיגו עי"ש בד"ה שליש נאמן ה קושית הרשב"א הא לא היה ע"מ ותירוצו דחוק דנהי אם היה עדים נוכל לומר שהעידי פקדון ע"מ דגירושין הן כיון שהעדים יודעין דהימני' שיהי' לגירושין כשיאמר לגירושין מ"מ מה"ת לומר שבודאי ייחד עדים לפקדון ו קושית הר"ן על הא דאמר שאני ממון הא בגט גם כן בידו לגרש על איזה אופן שירצה ז תינח אמירה. פי' תוספת דחוק. ח בהא דמשני ה"מ ר"א הוא דחוק מאוד לאוקמי כפי' תוס' דמיירי בדליכא עידי חתימה. ט קושית הר"ן בהא דקיבל ל"ל דממ"נ אי אמר בפני העדים אף עידי אמירה לא בעי ואי לא אמר בשעה שראוהו בידו בעינן ג"כ ע"ק עי"ש. י קושית הפ"י הא ר"ה חייש לנפילה ומה שתירץ דש"ק הוי נפילה דיחיד מ"מ קשה מה הועיל בש"ה דהוי נפילה דרבים. יא קושית הבע"ת על הפוסקים דס"ל דלאו מהימן השליש בהכחשת הבע"ד מסוגי' דהכא. ומה שתירץ הש"ך דמיירי הסוגי' בפקדון על תנאי תמהו עליו בתומי' ובפ"י. יב הש"ך בסי' נ"ו הביא תשובות רבות שסותרים זה את זה. יג הא מדברי הר"ן בקידושין משמע דבלא אמירת הא גיטך בשעת גירושין או אמירת קידושין בשעת קידושין מדאורייתא לאו כלום אפי' ידוע שמסכימין א"כ מאי מהני הימני' בש"ק כיון שלא אמר הא גיטך

נלפענ"ד לתרץ כ"ז ומקודם נתרץ קושית הרשב"א שהקשה דהא לא היה ע"מ. ולפענ"ד יש לתמוה על תמיהתו דהא התוס' כתבו בד"ה שליש נאמן לסתור פי' רש"י דס"ל משום מיגו דא"כ לר"ה נמי נאמן אלא ודאי דליכא מיגו שהאשה לא תרצה לקבל. ועיין ר"ן שכתב דלא תרצה לקלקל עצמה. ולפ"ז לר"ח דס"ל הימני' שיהי' לגירושין אף אם ישקר רק משום ע"מ אין בידו להאמין א"כ אם יהי' רוצה השליח היה מגרש' בתורת שליח הולכה דאז ודאי היתה האשה מקבלה מידו דהא המני' שיהי' לגירושין אף אם ישקר ובשליח הולכה לא שייך קושית הרשב"א דלא היה ע"מ דהא ש"ה א"צ ע"מ ואפי' כבר שמעה שהבעל אומר לפקדון הא אמירת הבעל לפקדון לא חשיב ביטול כדמוכח בב"ש סי' קמ"א סס"ק י"ד ועיי' בחידושי לאה"ע שם וכמו שאבאר לקמן ומכ"ש לפי מה שכתב הב"ש ס"ק פ"א וז"ל דאין רצונה לקבל כל שא"י בודאי שנתן לגירושין דודאי שיתרצה לקבל לר"ח קודם שידעת שהבעל אומר לפקדון כמ"ש הר"ן עי"ש דהא בתורת הולכה יכול לגרשה לר"ח אפילו ניתן לה לפקדון ועוד דהא כשיאמר שליח הולכה אני יכול לזרוק לה בעל כרחה ומיגו גמור הוא לקלקל האי איתא ומשום מיגו זו מהימן השליש לומר לגירושין ממש ושהיה נ"מ דהא בדאיכא מיגו אפי' ר"ה מודה דהשליש מהימן וזהו לדעת רש"י אמנם התוס' סברי דצריכ' ע"א ולא מהני מיגו והטעם דודאי מיגו לא מהני להוציא מחזקת א"א דהא דבר שבערוה דבר דבר מממון ילפינן לענין נאמנות וכיון דלא מהני מיגו להוציא ממון ודאי דלא מהני ג"כ להתיר דבר שבערוה. ועיין רשב"א קידושין גבי אמר יש לי בנים דבידו כי חזקה דמיא ולא אתיא חזקה ומפקא מחזקה וכתב רשב"א שם דמה"ט בעל שאמר גרשתי חיישי' לה ובהדי' כתב הרשב"א שם דבידו עדיף ממיגו ואפ"ה לא מהני נגד חזקת א"א ומיגו ודאי דלכ"ע לא מהני להוציאה מחזקת אשת איש והכא דאמר דמודה ר"ה היכא דאיכא מיגו היינו משום דבלא"ה התפיסה מוכחת דלגירושין כמ"ש הר"ן דהא באינן בעיר אחת נאמן השליש מה"ט רק בעיר אחת איכא סברא דאי איתא דהוא רק חששא וסברא בעלמא או מדרבנן או מדאוריית' ונגד חשש זה מהני מיגו דסברת והוכחת המיגו עדיפא מהוכחה דאי איתא משא"כ עידי אמירה ודאי צריכה דכשהוא ביד אחר שא"י אם הוא ש"ק ליכא תפיסה מוכחת כלל ובחזקת א"א גמורה הוא אף שרואין גט ביד איש אחר ומחמת מיגו ודאי דאין מוציאין אותה מחזקת א"א דאפילו מיגו במקום שאר חזקות איבעיא דלא איפשטא הוא ודעת רש"י דמהני מיגו אפי' נגד אמירה כמ"ש הר"ן נראה דאף רש"י מודה דמיגו לא מהני רק דעת רש"י הוא כמ"ש רשב"א בקידושין שם לחלק בין בידו למיגו דמיגו הוא חילוף טענות שאינן אמתיות ואפשר שהי' חשיבא לי' טענה זו יותר אבל בידו היינו שיכול לגמור כוונתו שיהי' באמת כמו שאומר והיינו מה לו לשקר פי' דאין עושה בשקר כשיכול לגמור הכוונה באמת וסובר רש"י כיון דאם הי' מגרשה בתורת שליח הולכה היתה מגורשת באמת דהא הימני' שיהי' כמו שאומר וע"מ לא צריך בש"ה וכיון דהימני' נעשה השליח כבעל ממש כיון שיכול לגרשה באמת בתורת הולכה ונאמן לומר גרשתי ונאמן מכאן ולהבא וס"ל כמ"ד בב"ב דנאמן מכאן ולהבא ומש"ה נאמן השליש ג"כ לומר שעשתה אותו לשליח קבלה ואין לומר דניחוש שמא אמר להבעל אשתך אמרה התקבל דאז אין בידו לגרשה באמת אם לא עשתה אותו לש"ק באמת כמבואר לעיל דף ס"ג גבי הביא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל עי"ש דז"א דלא חיישינן לזה כי למה הי' לו לשקר לפני הבעל. וכן מדוקדק לשון הר"ן דטעמא דרש"י דחשיב ליה כדבר שבידו והתוס' ס"ל כהרשב"א בקידושין דאפילו בידו אין מוציאין לגמרי מחזקת א"א. ואף דאיכא מ"ד דס"ל דבעל שאומר גרשתי דנאמן מ"מ כיון דרבא דהלכתא כוותי' ס"ל דחוש לה לא רצו לאפוקי הסוגי' מהלכתא א"נ י"ל שמחלקים בין בידו דהכא לבידו דהתם ורש"י מדמה לי' דהכא ג"כ בידו לגרשה בתורת הולכה דהאשה ודאי תרצה לקבל ועוד ששליח הולכה יכול לגרשה בע"כ