תורת גיטין על מסכת גיטין קע

הו"ל להתחייב הא באמת אומר בעינן שם התראה שיגדור כרמו כמ"ש התו' בד"ה אומר לו גדור א"כ אין לך מזיד גדול מזה ועוד דהא ר' יהודא ס"ל בגיטין דבדאוריי' קנסו שוגג אטו מזיד רק במנסך לא קנסו משום חומרא דע"ז וא"כ בכלאים יש לקונסו וא"כ יש לומר דבריי' ר' יהודא הוא

ע"ב תוס' ד"ה גזלן הוא וכו'. והשתא אי חשיב לי' היזק שאינו ניכר אפילו אתפסי' בידים פטור וכו'. ועיין במ"ל פ"ג מהל' גזילה שתמה דהא בידים ודאי דחייב כמו המטמא והמדמע והמנסך עי"ש. ולפענ"ד לא קשה כלל דהא עיקר החיוב הוא משום שלא יהי' כל או"א הולך וזה שייך במטמא ומנסך שהדין נותן שאסור לעשות כך אבל למסור השור לב"ד חיובא מדאוריי' מוטל למסור השור לב"ד והאיך שייך לעשות תקנה לחייב המוסרו לב"ד כדי שלא יהיה כ"א מוסר שור שחייב מיתה להב"ד

סליק פרק הניזקין

פרק האומר

דף מ"ב ברש"י ד"ה אלמא הולך כזכי ופלוגתא הוא בפ"ק וכ'. והוא תמוה דהא התוס' בדף ס"ג בד"ה רבי אומר כתבו דאף דרבי סובר דהולך לאו כזכי שאני הכא כיון שאמר השליח אשתך אמר' וכו' וכיון דע"כ צריכין לחלק כך אליבא דרבי א"כ לא קשה נמי מהכא למאן דס"ל בפ"ק דלא כזכי דמי דיש לחלק ג"כ כנ"ל והנראה דרש"י כשיטת הר"ן אזיל שכתב בסוגיא דשליש דאם לא ידע הבעל דהאשה עשתה אותו ש"ק ואמר הולך דמ"מ דעתו שבאם עשתה אותו לש"ק שיהי' כזכי וא"כ מכ"ש באמר הבעל התקבל או זכי והנה הרשב"א כתב דאף דבמתנה הולך לאו כזכי מ"מ כשהאשה עשתה ש"ק כיון שהיא מחזרת להתגרש הוי כפרעון חוב דהולך כזכי. ועיין במהרש"א שכתב דזהו דוקא כשידע הבעל אז הוי כבע"ח ודעתו שיהיה כזכי אבל אם לא ידע הבעל ודאי דאין דעתו רק שיהי' כמתנה ולפ"ז א"ש הכא דמקשה טעמא דלא שויתי' דדומיא דהתקבל קתני כמו שפי' רש"י ותוס' הא שויתי' אפילו הבעל לא ידע לא יחזור דהא דומיא דהתקבל נקט ובהתקבל אפילו לא ידע מהני כמ"ש הר"ן וא"כ אף בהולך הדין כן אף דלא ידע הבעל לא יחזיר ובלא ידע הבעל דינה כמתנה ומזה מוכח דאפי' במתנה הולך כזכי וקשה שפיר על הפלוגתא דפ"ק וא"ש

גמ' איש לקבלה ואשה להולכה מאי במהרש"א הקשה דאמאי לא בעי כן בקידושין ותירץ דבקידושין משכחת איש לקבלה כגון בהילך מנה ואתקדש אני לך וכו' ע"ש והוא תמוה דבשלמא בגיטין שייך למיבעי לענין שליחות הנתינה דבגט בעי גם בנתינה שליחות דטלי גיטך מעג"ק לאו גיטא הוא משא"כ בקידושי כסף לא שייך שיהי' בעי' כלל לענין שליחות הנתינה ואי מהני אשה לשליח דלענין נתינת הכסף לא בעי שליחות דטלי קידושך של כסף מע"ג קרקע הוי קידושין כיון דמטיא הנאה לה וע"כ א"א למיבעי אי אשה מהני להיות שליח רק בקידושי שטר דג"כ טלי קידושי שטר מעג"ק לאו כלום הוא וכן לענין אמירת הרי את מקודשת לי שצריך שיאמר הבעל דוקא או שלוחו ובזה שייך למיבעי' אי מהני שליחות איש ובכה"ג לא תי' המהרש"א כלום דבענין זה לא מצינו אשה בקידושין דבקידושי שטר ודאי דלא מהני כשתאמר האשה הילך שטר ואקדש אני לך וכן לענין אמירת הרי את מקודשת לי צריך שיאמר הבעל דוקא ולא האשה

דף סג ע"ב גמ' והא איתמר הולך מנה עיין ר"ן שכתב דשיחרור כיון דרוב פעמים נותן דמי עצמו ויוצא וכו' והוגה שם בר"ן דמילתא דזכותא הוא עי"ש ולא הוגה יפה דכוונת הר"ן הוא כיון דרוב פעמים נתן העבד דמים להאדון כדי לשחררו ואז ודאי השיחרור כחוב על האדון שישחררו וכבעל חוב דמי האדון לעבד מחמת שקיבל דמי' בעד השיחרור וכן משמע בבית יוסף עי"ש

תוס' ד"ה אפילו הן הראשונים. אפי' לאותו יחידי לא חיישי' שמא שכרתו וכו'. לכאורה קשה דהא בכאן ג"כ יש שני עדים ולשני עדים דלא חיישינן שמא שכרתן כבר שמעינן מרישא ואם קמ"ל בסיפא דלא נימא דניחוש שמא שכרה רק לאחד א"כ גם ברישא יכול ליחוש שמא שכרה רק לאחד. ובאמת הדברים פשוטים דבשלמא ברישא דעל שני העדים יש הסברא שכתבו התוס' דהיכא מתרמי וכיון דאין חוששין ששכרה לשניהם וע"כ איתרמי לא' עכ"פ שהי' בשניהם א"כ יש לומר שגם לשני איתרמי משא"כ בסיפא דרק על א' יש הקושיא דהאיך אתרמי יש לומר ששכרו לזה

בא"ד ואפילו למ"ד בעל נאמן וכו'. הפ"י הקשה דהא בלא"ה יש לומר דשמא יהי' הבעל מודה ולפענ"ד אפשר לומר דכל מקום שצריכין לנאמנות העדים עוד לנאמנות של אחר מיקרי עדותן של העדים חצי דבר דמה לו שצריך לחצי דבר השני שני עדים או אי וא"כ יש לומר דהתוספת ס"ל דאפי' באין הבעל מכחישו אין השליש נאמן לרב הונא מכח סברא דאי איתא רק כשהבעל מודה מהני מטעם נאמנות הבעל דבעל שאמר גרשתי א"כ עדותן של העדים חצי דבר הוא דהא צריכין לצרף לעדותן עדות ונאמנות הבעל משא"כ לרב חסדא דהשליש נאמן מטעם שכתבו התוס' שיהי' לגירושין אם יאמר לגירושין אפי' אם ישקר א"כ אין השליש נאמן