תורת גיטין על מסכת גיטין קסט

מצי לאוקמי במומר שניסכו בנגיעה עי"ש ולפענ"ד לא קשה כלל דהא עיקר הטעם דבמזיד חייב שלא יהי' כ"א הולך ומטמא וכו' וכיון דא"א לנסך רק במומר ובמומר לא הועילו חז"ל בתקנתן דהא עיקר מה שמומר אוסר בנגיעה הוא משום דאמרינן דסתם מחשבתו לע"א וא"כ כל מומר ילך וינסך ואף אחר שעשו תקנה דהמנסך חייב לשלם מ"מ כשירצה מומר לנסך לעולם יכול לנסך ויאמר שכוונתו הוא לע"ז ופטור מטעם דקים לי' ב"מ

תוס' ד"ה מנסך קים לי' ב"מ וכו'. ורב סבר כיון דבשעת הגבהה לא שייך לומר קים לי' ב"מ וכו'. לכאורה אין הבנה לדבריהם אלו כיון דאי ניסכו אחר היה פטור מטעם גזלן מה"ת יתחייב מטעם שעשה בידים הא על מה שעשה בידים פטור מטעם דקלב"מ ולכן נראה בכוונת דבריהם דרב לשיטתי' דס"ל בסנהדרין דף ע"ג הבא במחתרת ונטל כלים ויצא דאפי' הן בעין דאינו מחיוב להחזיר דבדמים קנינהו וכיון דקנה אותן והן שלו ממש שוב א"י לומר הרי שלך לפניך כמו באם נשתנה מעצמו שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך מטעם כיון שכבר קנהו בשינוי וה"נ כיון שניסכו קנאו ושוב לא יכול לומר הש"ל ואין לומר דאינו רוצה לקנות ודמי להא דאמר בב"ק זה מתייאש וזה א"ר לקנות דזה אינו דהא כתבו המפורשים דניחא לי' לנסך לפני ע"א בדבר שהוא שלו ועוד דמה"ת לא ירצה לקנותו כיון שהוא מומר ורוצה לנסך לפני ע"א

רש"י ד"ה דאגבהה ע"מ לגוזלו וכו'. נלפענ"ד דלאו דמוקי למתניתין בכי האי גוונא דמיירי שהגביה ע"מ לגוזלו דהא במתניתין המנסך סתמא קתני רק שכוונתו כמ"ש הש"ך בח"מ סי' שפ"ו דכיון שהגביה להזיקו נעשה עליו גזלן כמבואר בב"ק דף צ"ט בדוחף מטבע של חבירו דבהגביה וזרקו דמיגזל גזלי' ובזה נ"ל ליישב קושית התוספת בחולין דף מ' בסוגיא דרביצה שכתב רש"י דבהגביה והרביצה שקנאה בהגבהה ויכול לאוסרה וע"ז הקשו התוס' דהא בהגבהה לא קנאו רק להיות גזלן ולא שיהי' שלו ועוד דמאי מקשה הש"ס מהמטמא והמנסך דהא במנסך קניא בהגבהה עי"ש ולפמ"ש יש לתרץ דודאי דעת רש"י הוא כיון שקנאו להתחייב באחריות נקרא שלו כמו דקרינן קדשים שחייב באחריותן שלו וכן בחמץ קרוי שלך ומ"מ מקשה הש"ס שפיר ממנסך דאי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכיון דהכא מנסך סתמא קתני ומשמע דאפילו לא הגביה רק כדי לנסכו חייב ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הרי לא הגביה כדי להזיקו כלל ולא נעשה כלל גזלן על היין ועוד יש לתרץ שיטת רש"י דגם רש"י סובר דבהגבהה שלא נעשה רק גזלן לא הוי שלו לענין שיהי' יכול לאוסרו ומ"מ א"ש דברי רש"י דבב"ק דף י"א איתא דשמין למזיק ואין שמין לגזלן וכתבו התוס' הטעם דגזלן קונה בשינוי משא"כ מזיק עי"ש. ולפ"ז א"ש דברי רש"י דכיון שהגביה הרי נעשה גזלן על הבהמה ולפ"ז כששחטה ממיל' קניא בתחילת שחיטה מטעם שינוי דהא הר"ן בחולין כתב דאף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ הוא לא אסרה והוא לא שרי לה והוי כשנשחטה מאליה והוי נבילה ולפ"ז כיון שעשה בה מעשה נבילה הוי שינוי דהא כתבו התוס' בד"ה גזלן הוא דבהיזק ניכר הוי שינוי וא"כ ודאי דיכול לאוסרה בגמר שחיטה ואף דהתוספ' בב"ק דף מ"א בד"ה איסורי הנאה כתבו דלא הוי שינוי בתחלת שחיטה נראה דהתוספת פליגי על הר"ן וס"ל דהוי שחיטה וכיון דלאו שם נבילה עליו רק שם שחיטה כ"ז שלא נשחטה כראוי נקראת בהמה שחיטה ולא נבילה בתחלת שחיטה ולא מיקרי שינוי עד שנשתנה שמו מחמת השינוי כמבואר בסימן שס"ג בח"מ אבל להר"ן תיכף כשנעשה נבילה הוי שינוי ועוד דבגמר שחיטה שקנאה ונעשה שלו יכול לאוסרה ג"כ כיון דנעשה שלו ואוסרה ובאין בבת אחת והוי דומי' דגיטה וחצירה באין כא' ולפי זה מקשה שפיר ממנסך כיון דבמנסך ליכא שינו

דף נג גמ' כדי שיודיעו. הרשב"א בקידושין הקשה דהא ע"א אינו נאמן עי"ש ואפשר לתרץ דחיישי' דילמא לפעמים יהיה פועל על היין דאז הוא נאמן מטעם בידו ושפיר תיקנו כדי שיודיעו ואף במקום שאינו בידו פטור בשוגג משום לא פלוג ולפ"ז לא קשה ג"כ קושית הר"ן שהקשה מאי מקשה הש"ס ד"ה במזיד נמי הא מ"מ אף אם יתחייב במזיד דהיינו כשיהי' נודע בעדים שהי' במזיד אין חשש דשמא לא יודיעו דמה"ת לא יודיעו הא יכול לפטור נפשו בטענת שוגג ולפמ"ש לא קשה דהא עיקר התקנה הי' משום שומר וכשיודיעו שהיין נאסר בהנאה יצטרך לישבע שבועת השומרים שלא פשע בו ולא שלח בו יד ואפילו להך דיעה דס"ל בח"מ סי' רצ"ד דכשהוא בעין פטור לישבע מ"מ יש לחוש שמא יהי' עד א' שראה שטימאו ולא יהי' נאמן לאסור וכשהוא יודיע ויהיה נאמן לאסור היין שוב יהי' יכול להשביעו ע"פ העד שאמר שניסכו במזיד כי לחייבו ממון העד נאמן

גמ' שלא יהיה כל או"א וכו' התוספת בב"ב דף ב' בד"ה חייב באחריותו כתבו וז"ל ומטמא אעפ"י שרואין השרץ על הטהרות וכו'. וכל דבריהן תמוהין לי מריש' לסיפ' דמ"ש דמי יודע אם הוכשרו קשה דא"כ במטמא משקין יהי' חייב ועוד דאם נאמר כיון דבשעה שהיה השרץ על הטהרות הוי היזק ניכר חייב אף שנסתלק אח"כ א"כ במנסך הרי ההיזק ניכר שרואין שמנסך גם מה שכתבו דהכא ליכא למיחוש שבעל הכרם נמי מפסיד א"כ קשה למאן דס"ל בחולין דף מ' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו רק באית לי' שותפות בגוי' א"כ המנסך ג"כ מפסיד. אך הא לא קשה דכיון דרוצה לנסך לע"ז לא חשיב לי' הפסד גם מ"ש אי קנס הוא במזיד דוקא