תורת גיטין על מסכת גיטין קסח

מזונות משום זילותא ממה שיש לחוש לענין כתובה ובספר הפלאה תירץ כיון דצררי כתב הרא"ש דהוא רק למשכון וכיון דמשכון צריך להיות עד לבסוף א"צ לישבע בשעת קבלת מזונות אם יש לה צררי עי"ש. והנה תי' זה לא שייך רק על מזונות האשה אבל מזונות הבנות יכול לומר אני אסלק כל המזונות עד שתבגר כפי השומא ותשבע לי תיכף על הצררי

דף נב ע"ב תוס' ד"ה דאתי למימר להו נשרפו וכו' בחזרה הוי כנושא שכר וכו'. המהרש"א הקשה דמה"ת לא יהי' כשואל כמו התם בהליכה ולפענ"ד דלא קשה דבשלמא התם כיון דאין המוכר יכול לחזור בו וא"כ כל זמן שאין הלוקח מחזיר לו אין המוכר יכול ליהנות בו בשום דבר רק הלוקח יכול ליהנות ממנו לכל צרכיו הן לקדש בו אשה או לקנות משא"כ הכא שגם היתומים המוכרים יכולין לחזור בהן ויכולין ג"כ לחזור וליקחן מבית הלוקח לאוכלן ולקדש בהן אשה א"כ לא חשיב כל הנאה של הלוקח כיון דהמוכר יכול לעשות בו ג"כ כל מה שירצה והר"ן תירוץ קושית התוס' בע"א והוא דכ"ז שלא חזרו בהן קנין גמור הוא ושל הלוקח עי"ש. והנ"מ בין תי' התוס' לתי' הר"ן בנאנסו דלדעת התוס' אינו חייב רק בגניבה ואבידה ולא באונס ולהר"ן אפילו באונס חייב והתימא שהמחבר בח"מ סי' קצ"ט לא כתב רק חיוב דגניבה ואבידה והשמיט דעת הר"ן דמחייב הלוקח אפילו באונסין

דף נב ע"ב גמ' ושמואל אמר מערב בב"ק דף ד' פי' רש"י בד"ה מנסך וז"ל וליכא למימר שניסכו ביי"נ שזרק בו דלא קמחסרי' ולא מידי דהא מזבין ליה חוץ מדמי יי"נ שבו עי"ש. והוא תמוה מאוד חדא דבהדי' אמר שמואל כאן מערב ועוד דהא מ"מ אפסדי' שפיחתו מדמיו כיון ששוב אין למוכרו לישראל ולגודל התימא נראה לי ליישב קצת דהא שמואל אמר מערב ופי' רש"י שאוסרו בהנאה אף דשמואל בעצמו בע"ז דף ע"ד סבר דהלכה כרשב"ג אפילו יין ביין ויכול למכור כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו נראה לתרץ דמשכחת לה שאסרו כולו בהנאה דהט"ז ביו"ד סימן קכ"ג ס"ק וי"ו כתב דניצוק אפילו לסתם יינם הכל אסור בהנאה ואפילו ביטול בס' אינו מועיל דאמרי' דחומרת התחתון הוא על העליון ממש ולא חשבינן לי' כמעורבין עי"ש שהאריך אלמא דכל שהוא מחובר ליין נסך בעין נאסר הכל בהנאה וא"כ משכחת לה שאוסר כולו בהנאה כגון שעירב בו יי"נ וחיברו בניצוק ליין נסך גמור שעומד בפני עצמו ואז לא מהני מכירה לעכו"ם חוץ תדע דהא אפי' כשהתחתון הוא יי"נ והעליון כשר בודאי ליכא בתוכו יי"נ ואפ"ה אסור למוכרו לעכו"ם אבל בב"ק דמרא דשמעתא התם הוא ר' חייא דפליג בע"ז דף ע"ב וס"ל דניצוק אינו חיבור שפיר כתב רש"י דיכול למכור כולו לעכו"ם

ונידון קושיא השניה דהא מ"מ אפסדי' שלא יכול למוכרו לישראל נראה דהנה בש"ס שם אמרו דר' חייא ס"ל דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ואף דתנא לי' נזק תנא היזיקא דמינכרא ותנא היזיקא דלא מינכרא והקשה הש"מ שם דאי שמי' היזק למה לי למיתני כל השלשה ותי' דמצריך לי' התם בגיטין וכו' עי"ש אלמא דאף אי שמי' היזק שייך שפיר הצריכותות לחיוב דלא כמ"ש התוס' כאן בד"ה משום דקא מפסיד ליה לגמרי ולזה כתב רש"י דא"א לומר שזרק בו יי"נ דא"כ הרי יכול למוכרו לעכו"ם חוץ וליכא רק הפסד מועט וא"כ קשה היינו מדמע ואפי' לשמואל דס"ל דקנסא מקנסא לא ילפינן מ"מ קשה לר' חייא אי ס"ל דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ולא שייך לומר קנסא מקנסא וע"כ צריכין להצריכותות שאמרו כאן בגיטין ואי מנסך מערב ליכא שום צריכותא בין מנסך למדמע בשלמא אי הי' באמת נאסר כולו בהנאה ולא הי' מהני מכירה לעכו"ם חוץ היה א"ש הצריכותא דאי הוי תני מנסך משום דהפסד מרובה והוי א"ש עכ"פ לפי הסוגיא דב"ק דחזרו לומר אף המדמע כמ"ש התוס' בד"ה בראשונה ואפשר דהוי א"ש אף לפי הסוגיא דגיטין אבל עכשיו כיון דיכול למוכרו כולו לעכו"ם חוץ וליכא רק הפסד מועט ליכא שום צריכותא בין מדמע למנסך ולזה שפיר כתב רש"י דלר' חייא א"א לומר רק מנסך ממש ובזה יש ליישב מה דקשה לי ברש"י בחולין דף מ"א שכתב דאית לי' שותפות בגוי' שנאסר חלק חבירו מטעם שהוא מעורב בשלו ולכאורה קשה מהא דתמורה דף ל' בתוס' בד"ה ואידך לישתרו וז"ל ואומר מורי הרמ"ח כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור תחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה וכו' אבל הני תערובתו בהיתר כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו ולאחר התערובות נולד האיסור אז סמכינן אברירה ולפ"ז קשה כאן לפי' רש"י כיון דהאיסור נולד אחר התערובות א"כ יחלקו ויהיה מותר מטעם ברירה. ולתרץ זה נראה דלא שייך ברירה רק במקום שהאיסור הוא על התערובות מטעם שהאיסור הוא בתוכו שייך לומר ברירה שהוברר הדבר שההיתר אין שום איסור בתוכו משא"כ ביי"נ שאפילו ניצוק חיבור ובמקום דלא שייך ביטל אפילו אם לא נתערב היי"נ עם היין כשר רק ע"י ניצוק ומשקה טופח נאסר היין כשר א"כ מה בכך שנאמר ברירה שהוברר הדבר שאין שום תערובות בההיתר מ"מ נאסר מטעם חיבור שנגע בהיי"נ ע"י משקה טופח ולכך לא שייך ברירה

גמ' מנסך קים לי' בדרבה מיני'. עפ"י שהקשה דהא בחולין מוקי לה בישראל מומר א"כ שפיר הוי