תורת גיטין על מסכת גיטין קסז

זוז חדא ותילתא וכו' ובד"ה אע"ג דקמא בבינונית כתב דאומדין דעתא דנותן אף שאמר בפי' ואחריו לא היה רק לגוביינא אבל לייפות כחו בבינונית לא עי"ש. ולפ"ז א"ש דהא הכא עיקר מתנת שכ"מ דידהו הי' על מעות כמו שאמר ר' זוז לפ' וש' לפ' ות' לפ' רק שמגבין אותן מהקרקעות ואלו היו רוצין היורשין הי' מוכרין לאחרים ביותר והי' נותנין להם מעות וכיון דהא דנוטלין לפ"ע הוא רק משום אומדן דעת הנותן ולענין בינונית וזיבורית ליכא אומדן דעת הנותן ממילא כשבאין לגבות גובין מבינונית כולן בשוה כמו במי שהי' נשוי ג' נשים ששיעבוד בעל' הר' שוה כמו שיעבוד בעל' הת' כמ"ש רש"י שם ולענין גוביינא גוף המעות צריך הבע"ח לגבות גוף המעות לפ"ע מתנתו ומ"מ כשבא הבע"ח לגבות הולך הבע"ח וגובה מקמא הבינונית אף שהן יותר ממה שמגיע על חלקו משום שעבוד הבינונית והראשון חוזר וגובה מהאחרון מה שנתן להבע"ח יותר מכפי ערך הפרעון המוטל עליו מחמת הבינונית שהוצרך ליתן לבע"ח וא"כ הרי הבע"ח אינו גובה מכולן כפי ערך המגיע על כל א' לפרוע רק שנפסדין כולן לפ"ע מחמת שחוזר וגובה א' מחבירו וא"ש מ"ש התוס' דבריש' ע"כ הפירוש דנפסדי' כולן

תוס' ד"ה לפי שאין כתובין וכו' דבנות נמי מי לא עסקינן דהוי בעולם כגון דגירשה ואהדרה עכ"ל. ותמוה לי דבשלמא לקמן דמוקי לה בקנו מידו דאתי מכח התחייבות וקנין שלו רק דבנות דלא הוי בעולם לא מהני להו קנין פריך שפיר דבנות שקנו להן אחר שגירשה ואהדרה שהיה בעולם הא קנין מהני להו אבל הכא בבנות בלא קנו מידו רק שבאין מכח תנאי ביד א"כ מה מהני דגירשה ואהדרה הא אפי' גירש האשה לא הפסידו הבנות תנאי ב"ד שלהן כמבואר באה"ע סי' קי"ב וגם אפי' אהדרה אין להבנות תנאי ב"ד מחדש דהא התנאי ב"ד הוא בנין נוקבין דיהווין לך מנאי וכו' משמע דוקא על הבנות שיולדו אח"כ ולא על הבנות שיש לה ממנה מכבר דלמה יש להן לתקן תנאי ב"ד מחדש כיון שלא הפסידו התנאי ב"ד שהיה להן מהנשואין הראשונים וכיון שהחיוב שלהן הוא רק מכח תנאי ב"ד הראשון א"כ לית קלא להך כתיבה

גמ' אימר צררי אתפסי' בתוספ' בכתובות הקשו דלמה לי תיקון העולם הא בלא"ה גבי משום חשש צררי ותי' דנ"מ אם הודה האב וכו'. עיין פ"י שהקשה דמאי מהני הודאת האב נגד המשועבדים ששיעבד האב הא לא מהני הודאה לחוב דאחרינא ונ"ל דלק"מ דבשלמא אי היה החשש צררי חששא דפרעון גמור א"כ אלו באמת התפיס צררי כבר הי' נמחל שיעבודו וממילא לא מהני הודאתו לחוב לאחרינא ולומר שהשטר אינו פרוע אבל באמת הא הרא"ש כתב דהתפסת צררי אינו רק חשש שנתן לו מטלטלין למשכון ואז ודאי דמהני הודאתו דהא אלו בעי הוי יהיב לי' המשכון במתנה והי' נשאר החוב בתקפו ועוד דאודיתא מתנה היא וכיון דהוי כאלו נתן לו המשכון במתנה וממיל' החוב בתקפו

דף נא תוס' ד"ה או דילמא קצובין וכו' דהכא לא איירי במלוה וכו'. ולפ"ד התו' צריך לפרש האיבעיא דבעי אי דוקא מלוה אינו גובה משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף אבל בשאר דברים דאין דרכן לעשות כל כך בצינעא דוקא דמי למכר או דילמ' מכר דוקא גובה ממשעבדי דמאן דזבין בפרהסיא זבין אבל בשאר דברים שאין דרכן כל כך לעשות בפרהסי' דוקא לא דמי למכר ואינו גובה ועיקר האיבעי' הוא אי הלשון שאמר בש"ס גבי מלוה דוקא או הלשון דאמר בש"ס גבי מכר דוקא

גמ' גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה וכו'. ולכאורה אין הבנה לק"ו זה דהא יש לומר אף דמוציאין מ"מ שניה ויתרה מטעם שכ' רש"י בד"ה שניה ויתרה וז"ל דטעמא דתיקנו עישור נכסי וכו'. ונראה דכוונת ר' חנינא הוא דלענין אי ויתרה תלוי בהא אי נאמר דחוב פרנסה אינו חל רק בשעה שבאה להינשא אז הטילו חכמים חיובא על האחים ליתן עישור נכסי. ולפ"ז שייך שפיר הטעם שכתב רש"י כיון דבשעה שחל החיוב כבר יש להבנות פרנסת נשואין מהירושה שוב אין בזה תקנת חכמים אבל אם נאמר שתיכף בשעת מיתת האב נעשו היתומים בעלי חובות על העישור נכסים רק שהז"פ אינו חל רק בשעת נישואין והחיוב חל תיכף ובסברא זו ודאי דאין לומר שני' ויתרה כיון דכבר נעשה בע"ח מקודם ליפרע החוב ואחר כך יירשו בשוה ולזה מייתי ראי' מהא דאמר ר' חנינא מוציאין לפרנסה אלמא דהחיוב חל תיכף בשעת מיתת האב וממילא לא שייך דין דשניה ויתרה

תוס' ד"ה אימר צררי אתפסה וכו' וצ"ע דלענין משעבדי וכו'. ולפענ"ד נראה ליישב דלא מיבעי' לפמ"ש התוס' דדוקא בדאיכא תרווייהו קנו מידו ותנאי ב"ד חיישי' לצררי ודאי דלא קשה כמ"ש התוס' בכתובו' ק"ב ד"ה אימר צררי אתפסי' אלא אפי' להך תירוצא דבתנאי ב"ד לבד חיישי' לצררי מ"מ יש ליישב לפי מ"ש התוס' בכתובות דף צ"ו בד"ה נכסי בחזקת יתמי לחלק בין כתובה כיון דמיד שנפרעה נסתלקה ונכסי בחזקת יתמי קיימי משא"כ מזונות כיון דלעולם יש לה מזונות נכסי בחזקת אלמנה קיימי. ולפ"ז א"ש דשבועות המשנה אינו רק בנשבע ונוטל. לכן אין עליה שבועה משא"כ לענין כתובה נשבעת ונוטלת היא לכך צריכה שתשבע משא"כ לענין שתפסיד לגמרי לענין משעבדי דנכסי בחזקת לקוחות קיימי יש לחוש במזונות טפי לענין צררי מלענין כתובה דיותר יש לחוש שמתפיסה צררי לענין