תורת גיטין על מסכת גיטין קסו

שעשו תקנה כדי שיראו שבקדושתה עומדת ויחזרו עליה לפדותה מש"ה אפילו אחר הלוקח חייב

תוס' ד"ה מ"ס דיגונך ומ"מ דריש נמי דגנך וכו'. ולכאורה קשה לר"ת דס"ל בב"מ דף פ"ח דאפי' ישראל שלקח תבואה מחבירו אחר מירוח דפטור ממעשר משום דכתיב תבואת זרעך א"כ קשה למה לי קרא דדיגונך פטור מירוח נכרי והיינו באם ישראל לקחו ממנו אחר מירוח הא אפי' לקחו מישראל חבירו אחר מירוח פטור דז"א דר"ת אינו פוטר בלוקח אחר מירוח רק כשמירחו על מנת למוכרו דאז פטור המוכר והלוקח אבל כשמירחו המוכר לאכלו ודאי דאף ר"ת מודה דנתחייב ביד המוכר דאלת"ה לא משכחת לה דמאי וטבל בלוקח פת משא"כ בעכו"ם אפי' מירחו העכו"ם לאכול פטור הלוקח ממנו

גמ' אדעתא דנכרי מי מיפקרי וכו'. לכאורה משמע מכאן דאין הלקט נפטר ממעשר עד דאתי ליד העני א"כ קשה דאטו אם ילקטנו העשיר בגזל ג"כ לא יופטר ממעשר דאדעתא העשיר לא הפקירו ואפשר דאמרינן דמסתמא הפקירו לכל ישראל דאפי' עשיר יכול להפקיר נכסיו ולזכות בהלקט

סליק פרק השולח

הניזקין פרק חמישי

תוס' ד"ה מאי עידית שפאי עידית וכו'. ועוד דרבא משמע התם דאי' לי' בשל עולם הן שמין גבי ראובן וכו'. עי' בספרי נתיבו' משפט בח"מ סי' ק"ב האיך הוכיחו זה מהתם דס"ל בשל עולם הן שמין. אך הא קשה לי דנהי דאית לי' לרבא בשל עולם הן שמין מ"מ לא קשה דהא משכחת לה שהעידי עידיות שלו הן כעידיות דעלמא בשעת נזק ואח"כ נתקלקלו ושפאי עידיות היינו עידיות דעלמא דשוב לא גבי מעידיות שיש לו עוד דהיינו עידיות שלו כיון שמזלו גרם שנתקלקל שיעבודו ושוב א"צ ליתן לו מדינא רק מזיבורית דעלמא

ע"ב גמ' דאע"ג דקמא בינוני' הפ"י הקשה על הרשב"א דס"ל דמדינא קמא בבינונית וכתב הוא דאיפכא מסתברא דהא הרא"ש בפ"ק דב"ק כתב שהבע"ח המוקדם אפילו הוא ניזק דדינו בעידיות דינו שיגבה מהלוקח שלקח באחרונה אפילו הוא זיבורית א"כ ה"נ כיון שדין מקבל מתנה על היתומים א"כ לעולם דין המוקדם במתנה שיגבה מיתמי בזיבורית עי"ש והוא תמוה בעיני דבשלמא בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וקודם גביית הבע"ח הן של היורש למכור ולקדש בו האשה וכן הקרקעות שהן ת"י הלוקח מבע"ח הן של הלוקח ממש קודם גביית הבע"ח ועל היורש והלוקח לסלק חובו במה שירצה אבל מתנת שכ"מ לא מיבעיא במתנת שכ"מ בכולה דאין להיורש בהן כלום דבשעת מיתה תיכף זכה בהן המקבל מתנה ואין להיורש בהן שום זכות ואפי' במתנה במקצת מ"מ כיון שכבר קיבל היורש הקרקע הטובה והניח הגרועים מטעם דכל הנותן בית בבתים נותן הגרוע וכיון דשביק הגרועים שוב אין לו זכות בהן יותר ומה שמניח לפניהם זוכין בו משעה ראשונה למפרע עוד הקשה על מ"ש התוס' בד"ה ואף על גב דקמא בינוני' דברישא ע"כ הפירש דנפסדים כולם דהא כתבו התוס' בב"ב גבי בא בע"ח וגבה חלקו של א' מהן דהיינו כשעשאו אפותקי מוכח דאפילו יש לא' בינונית ולא' זיבורית וכו' עי"ש. וגם זה הוא תמוה בעיני דשם בבע"ח אף דדינו מיתומים בזיבורית מ"מ היורש שנטל זיבורית יכול לומר כיון שהוא נתקן בשביל טובתי לא ניחא לי בהאי תקנתא וטול בינונית וגם היורש שנטל בינונית א"י לדחותו אצל זיבורית כיון שהוא חייב חלקו דהא הוא ג"כ יורש ואין לו זיבורית לסלק חייב ליתן מבינונית שיש לו ואם שני היורשין מרוצין ליתן לו הזיבורית לית דין ולית דיין ודאי מחויב המלו' לקבל משא"כ הכא לפי הס"ד דלא נפסד שעבוד של הבע"ח מן הבינונית של מקבלי המתנה מה"ת לא יגבו הבינונית כפי השעבוד שלו והמותר יחלקו מקבלי מתנה ביניהם שלא יהי' לא' היזק יותר מחבירו

דף ג ע"ב תוס' ד"ה אף ע"ג דקמא בינונית וכו'. והא רישא דקתני גובה מכולם ע"כ צ"ל דנפסדים כולם דהתם פשיטא דשקל בינונית עכ"ל הקשה לי משכיל א' דהא הרשב"א בחי' הוכיח מכאן דמדינא קמא בבינונית דאלת"ה היכי משכחת לה דקמא בבינונית דאי בנתרצו לו האחרונים ודאי דמדינא הבע"ח גובה מבינונית דקמא כמו בב"ק ד' ח' בראובן שמכר כל שדותיו ומכר שדה א' ללוי דרמ"ג רמ"ג ותירץ ע"ז דהכוונה אי לא מלו בינונית דבתרא לחובו גובה בזיבורית דבתרא ולא מבינונית דקמא ובזה שפיר מקשה הש"ס וא"כ קשה מה מקשה התוס' דבין לפי תירץ הראשון של הרשב"א ובין לתי' השני ברישא כיון דלא אקדמי' השכ"מ הרי כולן גובין משוה מבינונית א"כ הבע"ח שפיר גובה מכולן מכ"א חלקו בבינונית דהא בנתרצו שיטול א' מהם בינונית א"א לאוקמי הבריי' כמו שהקשה הרשב"א א"כ שפיר גובה מכולן וא"צ לפרש דנפסדי' כולן וכן לתירץ השני של הרשב"א שייך שפיר ברישא גובה מכולן כיון דכל א' נטל חלקו בבינונית חוזר הבע"ח וגובה מכולם כפי מה שנטלו מכ"א בינונית שלו ותרצתי לו דהרשב"א בחי' שם בד"ה הא דקתני יצא עליהן שט"ח פירש דגובה מכולן לפי ערך כמו גבי בכור דפורע פי שנים וכתב לתרץ הא דמי שהי' נשוי דכולן חולקין בשוה דהכא שאני דהוא משום אומדין דעתא דנותן דאומדין דעתא דנותן דלישקול בעל תי"ו זוז