תורת גיטין על מסכת גיטין קסה

עד שימתין בכדי שיעשו בכדי שלא יהנה ממלאכת שביעית דכאן לא שייך לומר דלחברי' לא קנסו דאין כאן קנס רק שלא ירויח דומי' דהמבשל בשבת שאסור אפילו לאחרים בכדי שיעשו כנ"ל בפי' דברי התוספת

תוס' ד"ה לחוצה לארץ וא"ת ה"ד דאי דאזיל מנפשי' וכו' ועיין מהרש"א דלוקי באזיל אחר רבו אדעתא לחזור וכו' עי"ש. ותמוהין לי דבריו דהא ודאי אי אזיל העבד אחר רבו אדעתא דלחזור ורוצה האדון לישאר שם בח"ל ודאי דאין יכול לכפו' להעבד שישאר ג"כ בח"ל דהוא בכלל אין הכל מוציאין כיון שהלך מקודם רק אדעתא דלחזור הרי הוא כאלו הוא עדיין בא"י וכיון שהאדון בעצמו א"י לכוף להעבד לישאר שם ממילא כשמוכרו גם הלוקח ממנו א"י לכוף להעבד שישאר שם בח"ל דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו והדרא קושית התוס' לדוכתא דממ"נ אם העבד רוצה שישאר שם איהו דאפסיד אנפשי' ואם העבד אינו רוצה למה לן למיקנסי' הא א"י לכופו שישאר שם דאין הכל מוציאין ונצטרך לתרץ ג"כ כתירץ התוס' דקנסינן לי' כשמוכרו פן ישתדלנו בדברים שישאר שם בח"ל וא"כ אין מקום לקושית מהרש"א

דף מו תוס' ד"ה אם אמר לה הכי. ורש"י פי' וכו' דאי כפלי' לתנאי' אין מועיל מה שלא יחזיר דלעולם איכא קלקולא ולכאורה הוא תימה גדולה לפי מה שמשמע בדברי רש"י בדף מ"ו ע"ב בד"ה בדלא כפלי' לתנאה עי"ש שמשמע דמיירי הכא בכפליה לתנאה ולפ"ז יקשה קושי' התוס' ולפענ"ד יש ליישב קושית התוס' דבלא"ה קשה לרש"י שפי' דמיירי בתנאי כפול ממש והקילקול הוא מן הדין א"כ מה זה שאמרה הבריי' שיכול לקלקל ולומר אלו ידעתי שכן הוא וכן רש"י כתב אלו ידעתי שחכם יכול להתיר וכו' עייש ממ"נ במה מיירי אי אחר שהתירו חכם א"כ אפי' ידע שחכם יכול להתיר הא כיון שהתנה ע"מ שיש עליך נדרים וחכם עקר הנדר מעיקרו והרי לא נתקיים התנאי דהא לא היה עליה נדרים דהא עקרו החכם למפרע כמבואר בכתובות דף ע"ו גבי קידושין כה"ג וא"כ ה"נ הגט בטל ואי לא התירו החכם עדיין מה"ת יהיה יכול לקלקלה מן הדין במה שאמר אלו הייתי יודע כיון שנתקיים התנאי הא דברים שבלב אינן דברים לכן נראה לפרש בכוונת רש"י דהנה בכתובות דף ע"ד מוכיח מר"מ דס"ל אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולכאורה קשה דאפילו אי ס"ל דאין אדם רוצה מ"מ איכא קלקולא דשמא תתיר לעצמה הנדר והוא התנה תנאי כפול שבאם אין עליה נדר שלא תהי' מגורשת ולכן נראה דהכא מיירי שהבעל ראה שהיא פורשת עצמה מדבר א' כגון מבשר או מיין ותלה הדבר שהוא מחמת נדר וגירשה בע"מ אם יש עליך נדרים והרי יש לספק בלשונו אם קפידתו ותנאו היה אם יש עליו עכשיו נדר שאף אם יתירו החכם מ"מ שנאו כי מקפיד הוא על עשותה הנדר ואינו חפץ באשה נדרנית דהיינו באשה הקופצת לידור וממילא לא מהני היתר חכם דהא מ"מ אשה נדרנית היא או שקפידתו הוא רק על שיש עלי' האיסור של הנדר כי אינו חפץ באשה האסורה בבשר ויין וממיל' היתר החכם מבטל הגירושין כיון שהותר הנדר למפרע ולא היתה אסורה כלל בבשר ויין בשעת גירושין ותליא שפיר באי אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ומזה אנו יודעין מה הי' קפידא דידי'. ולפ"ז א"ש לשון הברייתא שיכול לקלקלה ולומר אלו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשך כלל בשביל עשותך הנדר והייתי מפרש בהתנאי באם שיהיה עליה איסור נדר וממיל' כשיתירו החכם הגט בטל למפרע ואיכא קילקולא משא"כ באין צריך חקירת חכם וזה ידוע לו שהבעל יכול להפר וע"כ שנאתו וקפידתו הוא על שהיא אשה הקופצת לידור וממיל' א"י לקלקלה ולפ"ז גם קושית התוס' לא קשה דכשאומרין לו שלא יחזיר והוא מגרשה ממיל' מוכח שקפידתו הוא על שהיא אשה הקופצת לידור וממילא ליכא קילקול

תוס' ד"ה שלא יהי' בנות ישראל וכו' דאי ברבים אסור היה לו למיסר לא ידעו אטו מפני דידעו וכו'. ע"כ צ"ל דהתוס' אזלי בשיטת התי' לעיל ד' ל"ה בתוס' ד"ה אבל ניסת שאפי' הבעל אינו יכול להפר נדר שהודר ברבים דלהך תירוצא שכתבו לעיל דהבעל יכול להפר נדר שהודר רק החכם א"י להתיר א"כ קשה דעדיין ליכא הוכחה דס"ל לר' אליעזר דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה דאפשר לומר דס"ל דא"ל הפרה ומ"מ שייך שפיר לומר דאסרו צריך מפני שא"צ דבא"צ ודאי שייך קילקולא אפילו בידעו בו רבים דהא הפרת הבעל מהני אפילו בנדר שידעו בו רבים אלא ע"כ דקאי בשיטה זו דאף הבעל אין יכול להפר ולהתירן דהבעל יכול להפר צ"ל תירץ הראשון שתירצו התוספ' בכאן היינו דהך סוגיא אתיא כלישנא קמא ואין להקשות דמ"מ מנין לנו לומר דר"א ס"ל דברבים יש לו הפרה דילמא ס"ל דאין לו הפרה והא דאסו' בידעו בו רבים דהוא משום דגזר אטו לא ידעו דאסור משום קילקולא. דיש לומר דמ"מ תיקשי בצריך חקירת חכם ובידעו בו רבים מאי טעמא אסור הא הוי גזירה לגזירה דהא ידעו וצריך אינו אסור רק משום גזירה דלא ידעו ולא ידעו וצריך ג"כ אינו אסור רק משום גזירה דלא צריך וא"כ בידעו וצריך הוי גזירה לגזירה אלא ודאי דס"ל דאפי' בידעו בו רבים יש לו הפרה ואין כאן רק חדא גזירה

דף מז תוס' ד"ה לוקח ומביא וכו' כל אדם הלוקח ממנו מביא ביכורים ל"ש מוכר ול"ש אחר וכו'. והפ"י הקשה דהא לוקח פירות תלושין אינו מביא כלל ביכורים וכו' עי"ש. ולא ידענא מאי קשיא לי דהא ודאי מדינא אפי' המוכר עצמו לוקח פטור רק משום