תורת גיטין על מסכת גיטין קסג

דמרישא הו"א דמיירי חצי חצי ומש"ה לא קני משום די"ל דחד פלגא כתב אבל באומר כולו קנה אפי' בשטר א' תנא סיפא לאגלויי רישא דמיירי כולו ואפ"ה לא קנה בשטר א' מטעם דכתיב לה ולא לה ולחברתה דזה אינו דהשתא בשנוייא דואיבעי' אימא קיימינן דלא ניחא ליה כתירץ הראשון והיה סובר המקשן דהטעם דלא ניחא ליה בתירץ קמא משום דאין סברא כלל לומר דחד פלגא כתב רק הטעם דלא קני בחצי חצי הוא כיון שהוא בשטר א' וכתיב לה ולא לה ולחברתה א"כ תקשה שפיר אפילו כולו נמי דבטעם דלה ולא לה ולחברתה אין לחלק בין אמר חצי לאמר כולו כמ"ש התוס' ומשני הש"ס דהא דלא ניחא לשנוייא דואב"א שנוייא קמא הוא מטעם דלא ניחא ליה לומר דסיפא לפרושי דרישא או לאגלויי ארישא משא"כ לתירץ זה יש לומר דתרי גוונא נקט בברייתא דברישא מיירי בכולו ובשטר א' ובסיפא מיירי בחצי חצי בשני שטרות

תוס' ד"ה יום של רבו דלמשנה אחרונה מעשה ידיו שלו וכו'. ואף שכתבו לקמן בד"ה חבלי בי' אחריני דכיון דקנסא לרבו חבלה נמי לרבו דמ"ל קטלא כולי' עי"ש מ"מ הכא דמיירי במכה שסופו לחזור ואליבא דרבא מיירי בהכהו אדם ושבת שבכל יום הוא דמשלם דהיינו שכר ביטול מלאכה וכיון דמעשה ידיו שלו שבת ג"כ שלו

ע"ב תוס' ד"ה ושור אינו משלם דמשום שבת לא פיחתו דמיו כל כך וכו'. נראה לפרש דבריהם דבשלמא באדם כיון דבן חורין באמת אין לו דמים כלל למכור רק שגזירת הכתוב הוא לשלם נזק ושישומו אותו כעבד כאלו היה ראוי למכור וכיון דבסופו לחזור אינו משלם נזק לרבא ואין בזה משום גזירת הכתוב שיושם כעבד ממילא ליכא כאן דין נזק דהא לא נפחת מדמיו דהא אין לו דמים ואינו משלם רק שבת דהיינו ביטול מלאכה של כל יום וגזירת הכתוב הוא דשור אינו משלם שבת אבל בשור שיש לו דמים למכור מיד ממילא אפילו במכה שסופו לחזור ישנו בכלל נזק דהא אפחתי' מכספי' מדמי מכירתו כיון שבר מכירה הוא כנ"ל

תוס' ד"ה מעוכב גט שיחרור. והכא איירי בחצי עבד וכו' והוא תמוה מאוד דהא אפילו עבד שיש לזר חלק בו אסור לאכול בתרומה וכן הקשה הפ"י ואפשר לומר דהא סברת הש"ס בכאן לומר כיון דמחוסר גט שיחרור קנין כספו קרינן ביה וע"כ צ"ל דהוא מטעם כיון שכבר הי' קנין כספו לא נתבטל הקנין כספו כל זמן שמעוכב מחמתו לישא בת חורין וביד הרב עדיין להתירו בבת חורין קנין כספו קרינא ביה. ולפ"ז א"ש דבעבד כהן שיש לזר חלק בעבד דאין ביד כהן להתירו בבת חורין דהא אפי' ישחררנו הכהן עדיין מעוכב מלישא ב"ח עד שישחררנו הזר גם כן לא קרינן בי' קנין כספו של כהן דהא הוא קנין כספו של ישראל כמו של כהן משא"כ בעבד שהי' כולו של כהן והיה נקרא קנין כסף של כהן לבד וגם אף ששיחרר כבר החצי עדיין מעוכב מחמתו לבד מלישא ב"ח והוא לבד יכול להתירו לא נתבטל קנין כספו של כהן כזה

דף מג גמ' והא חזי למיקם קמי'. ועיין פ"י שתמה דהא קושי זו הי' יכול להקשות סתם אברייתא ומאי תלי' זה אם יכול למוכרו לקנס או לא והוא תמוה באמת ולפענ"ד נראה ליישב דודאי מעיקרא לא הוי קשה ליה והא חזי למיקם קמי' דהיינו תשמיש קל כמו שפי' רש"י דהא אפשר לאוקמי דמזונותיו של עבד עולין יותר מדמי מלאכתו דשום אדם לא יקנהו דעבדא דנהום כריסא לא שוה ולומר לו עשה עמי ואיני זנך גנאי הוא לו וכמו שפי' הרשב"א בחידושיו עי"ש ואנן בעינן לענין אכילת תרומה בהס"ד שיהי' שוה כסף דהיינו דוקא שיהיה יכול למוכרו ולקבל ממנו פרוטה ומה שהוא שוה לדידי' לא מהני דאלת"ה קשה אפי' אם נאמר דאין יכול למכור לקנס מ"מ הא שוה פרוטה לדידי' גופי' לקנסו אלא ודאי דלפי הס"ד בעינן שוה כסף למכור דוקא ולזה לא היה יכול להקשות והא חזי למיקם קמי' דכיון דמזונותיו שווין יותר ממלאכתו שום אדם לא יקנהו ואינו שוה כסף הוא משא"כ אחר דמשני הש"ס בעבד טריפה מקשה שפיר דהנה ודאי במזיק בן חורין דמשלם נזק והיינו ששמין אותו כעבד ודאי אם הוא אדם חלש שמזונותיו עולין יותר מדמי מלאכתו דמ"מ צריך לשלם לו נזקו דהא עכ"פ אפסדי' מדמי מלאכתו הדבר מועט שהי' יכול להשיג בדמי מלאכתו דהא המזיק אינו נותן לו מזונות וא"כ אפסדי' ושמין אותו כעבד כאלו הי' לו מזונות ממקום אחר דאז היה נמכר אף אם לא היה מלאכתו רק דבר מועט דהא גם עכשיו המזיק אינו נותן לו מזונות והוא ניזון ממקום אחר וזה לא ניתן לכתוב מעוצם פשיטתו דודאי המזיק משלם דמי שווי מלאכתו אפילו הוא עולה מעט דמעט והנה זה פשוט דאי יכול למכור עבדו לקנס דלא הוי דשלב"ל יכול ג"כ למכור עבדו לניזקיו ואי א"י למכור לקנס א"י גם כן למוכרו לנזקי' והא בהא תלי' ולפ"ז בס"ד דהי' סבור דא"י למכור עבדו לקנס וא"כ א"י למוכרו לנזקין לא קשה כלל דהא חזי למיקם קמי' כיון דבעינן לענין אכילת תרומה שיהיה שוה כסף להרב דהיינו דוקא למוכרו ולקבל דמים בעדו וכיון דמזונותיו עולין יותר מדמי מלאכתו ושום אדם לא יתן ממון בעדו לא הוי שוה כסף אבל עכשיו שרצה לומר דמכרו לקנס מכור וממילא דמכרו לנזקיו ג"כ מכור וקיי"ל דבמזיק עבד כנעני של חבירו דנזקו ושבתו לרבו והעבד ניזון מן הצדקה כמבואר לעיל דף י"ג ע"ב עי"ש וממיל'