תורת גיטין על מסכת גיטין קסא

א"כ יכול להשיאו שפחה לדעת התוספ' לקמן דמותר בשפחה וכיון דלא פקע לי' כספא הרי הוא כשאר עבדים וכסף ושטר מהני בי' להתירו בבת חורין דלא נפיק מכלל שאר עבדים דכתב בהו והפדה וחופשה דהא לא פקע לי' כספא אבל לרבי דכסף אינו גומר בו מה"ת:

יהיה שטר גומר בו הא איתקיש שטר לכסף כמו שפירש רש"י ומקשה ר' יוחנן שפיר מ"ט דרבי ומשני דגמר לה לה מאשה פי' דשטר דמועיל בעבד זה לאו מקרא דוהפדה נפיק לי' רק מקרא אחרינא דגמר מאשה כמו שמועיל גט באשה אף שאין לבעל עליה רק איסור כמו כן מועיל גט שיחרור בעבד להתירו בבת חורין אף במקום שאין לו עליה רק איסור ולזה אמר שפיר ומינה מה אשה איסורא ולא ממונא וכו' פי' כיון דגוף שטר שיחרור דמועיל בעבד כזה לא נפקא לן רק מאשה וכיון דבאשה אין הגט מועיל רק מחמת שאין עליה רק איסור לבד וממילא אינו מועיל רק ננד האיסור לבד ולא נגד ממון מינה ילפי' גם בעבד דאין השטר מועיל רק לעבד גדול שלענין הממון זכה עצמו מההפקר ולא נשאר עליו רק האיסו' לזה מועיל השטר שיחרור אבל לעבד קטן דאף אחר שהפקירו יש על העבד עדיין דין ממון לכל העולם דכל המחזיק בו זכה בו כיון שאין לו זכי' לעצמו כיון דאין השטר מועיל להפקיע ממונו כך אינו מועיל להפקיע איסורו וכיון דשטר אינו מועיל גבי' ממילא גם מיתת האדון אינו מועיל גביה אף דעבד נלמד מאשה לענין מיתת האדון כדאמר לעיל עבדו דגר כי אשתו מ"מ הא מיתת הבעל באשה גופי' לא נפקא לי' להתירא רק משום דהוקש לגט וכיון דגט שיחרור אינו מועיל בעבד קטן כיון שיש עליו ממון ממילא גם מיתת האדון אינו מועיל בעבד קטן משא"כ לרבנן דס"ל דלא פקע לי' כספא במפקיר עבד וכסף ושטר מהני בעבד כזה להתירו בבת חורין ולהפקיע הממון כמו בשאר עבדים ומקרא דוהפדה וחופשה נפקא לי' ולא צ"ל כלל להקיש' דלה לה לענין שטר וממילא גם בעבד קטן מהני שטר להפקיע ממונו ולהתירו בבת חורין ממיל' אף מיתת האדון דלא נלמד רק מהקיש' דלה לה מאשה מ"מ אמרינן דון מינה ואוקי באתרא דכשם שהוקש מיתה לגט באשה להפקיע איסורא כך הוקש מיתת האדון בעבד לגט דעבד וכמו שהגט שיחרור מועיל להפקיע האיסור והממון דהא לרבנן מועיל שיחרור אף שלא פקע לי' כספא כמו כן מיתה דידי' מפקיע ומתיר כמו גט דידי' דנלמד מאשה דשוה מיתה לגט ממש משא"כ לרבי דס"ל דגוף הגט שיחרור דמועיל בעבד זה לא נלמד רק מאשה ממילא גם הגט אינו מועיל רק לאיסור וממילא גם מיתה דהוקש לגט אינו מועיל רק לאיסור ואפילו בעבד שלא הופקר היה באפשר לומר דלרבי דאינו מועיל רק להאיסור והממון דאזיל מיניה הטעם כיון דבשטר שיחרור דכתוב בי' הרי את לעצמך הרי את בן חורין הוי ג"כ כשטר מתנה ובין דהוא לשון הפקר בין דהוא לשון מתנה העבד זוכה בעצמו בהממון כיון דגדול הוא ובקטן באמת אינו מועיל שטר. אמנם נראה דרק בעבד שהופקר אמר רבי דלקטן אינו מועיל שטר כיון דשטר דידי' לא נלמד רק מאשה ולא מקרא דוהפדה נפקא לכך בעינן רק דומי' דאשה שאין עליו רק איסור ולא ממון משא"כ בעבד שלא הופקר דשטר דידי' נלמד מקרא דוהפדה או חופשה דאיתקש שטר לכסף דמהני ממון ולאיסור ומיתה דאיתקש לגט מ"מ גלו קרא דוהתנחלתם אבל בעבד שהופקר דגט דידי' נלמד רק מהקיש' דאשה אינו מועיל רק בגדול שאין עליו רק איסור גרידא כמו באשה אבל לא בקטן שיש עליו ג"כ ממון וממיל' מיתה דאיתקש לגט דידי' ג"כ אינו מועיל רק בגדול ולא בקטן וכיון דקיי"ל כרבי בהא דאין לו תקנה רק בשטר ממיל' הלכה כאבא שאול דאין מועיל גבי' מיתת הגר להתירו בבת חורין

דף ט רש"י ד"ה אהדרו אבני מרוותיכו ובקשו מהם לכתוב להם גט חירות וכו'. ואף דבעבד שברח כופין את הרב גבי ברח תקנת חכמים הוא משום שסיכן נפשו אמנם גם בכאן קשה קושית התוס' בד"ה אותו העבד כיון דלדעת רש"י אסור בשפחה ובבת חורין ודאי דכופין אותו

תוס' ד"ה אותו העבד ומאי קמ"ל פשיטא דכופין וכו' ואפשר ליישב דרש"י ס"ל כשיטת הראב"ד שהביא הרשב"א לעיל בדף ל"ז דביאוש השבאי קונה אותו מטעם דכיון דצריך גט שיחרור אין העבד זוכה במעשה ידיו והשבאי קנה לי' עי"ש. ולפ"ז נראה דכשברח אינו רק כגוזל עצמו מהשבאי דהא אם השבאי יעמידנו לדין יתחייב לו במעשה ידיו והשבאי חייב דמים להנגזל כמו בכל גזילה דמדמים מי מייאש וממילא משועבד העבד למעשה ידיו להאדון מדר"נ דגם בעכו"ם שייך דר"נ ולא יצא העבד מדין שעבוד דהאדון יכול לטורפו בעד הגזל שלו ואפילו אם השבאי ג"כ נתייאש מהעבד מ"מ כיון דהעבד משועבד להאדון מדר' נתן ויאוש מטעם הפקר הוא ואין הפקר מועיל לגבי בע"ח דהא אפי' מלקוחות מוציא וע"כ תקנת חכמים הוא בהעבד שברח שיצא לחירות והאדון לא יהי' יכול לטרוף שיעבודו ממנו וכיון שמדינא העבד עדיין לא יצא מידי שיעבודו לכך מותר בשפחה ועוד דהא ברשותו ובבחירתו קאי שאם ירצה לחזו' עצמו להשבאי ולא לגדול עצמו מהשבאי רשאי דהא איסור גזל בידו כשאינו חוזר לשבאי ועוד דהא כ' המ"א בא"ח סי' תרל"ז ס"ק ב' בשם ס' יראים דאפי' למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ לא מיקרי לכם עי"ש והיינו שלא קנה אותו להיות שלו וא"כ עבד הוא מדינא ומותר בשפחה ולזה אף לדעת רשב"א שם דס"ל דהשבאי קונה העבד בכיבוש מלחמה א"ש מכח טעמים הנ"ל :