תורת גיטין על מסכת גיטין קנט

הא אין הנדר חל על דבר איסור זה אינו דהא צריך לידור אף על נשים הפסולות מדרבנן כגון חלוצה וחל הנדר בכולל ולא קשה שוב דילך אצל חכם ויתיר לו דהא ההיתר אינו חל אפי' על איסור דרבנן אבל מהא דתני עלה נודר ועובד יורד ומגרש וע"כ צריך להיות הנדר שיהי' ברור לן מכח הנדר שיגרשנה בודאי וע"כ צריך לפרש הך דנודר דהיינו שידור הנאה ממנה כמו שפירש רש"י וא"א לומר דנודר רק מהנאת תשמיש דהא אין הנדר חל על איסור דאוריית' וא"ל שאוסר בכולל הנאת תשמיש מכל נשים פסולות דמ"מ קשה דמנדר זה אין הכרח שיגרשנה דאפשר לו שיחזקנה ולא ישמש עמה וע"כ צ"ל דממנה נודר הנאה מכל הנאות כמו שפי' רש"י שמנדר זה יש הכרח שיגרשנה ובזה שפיר מקשה דלמא ילך אצל חכם ויתיר לו האיסור הנאה ושאר הנאות שאסר על עצמו דבזה חל ההיתר ואז ממילא יהי' ניתר גם הנאת תשמיש דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ועוד אף אי לא יהיה ניתר הנאת תשמיש מ"מ שוב לא יהי' לו הכרח שיגרשנה מכח נדר זה

בגמ' דמדרינן לה ע"ד רבים הש"ך בי"ד סי' רכ"ח תמה על הך דיעה דס"ל דבדיעבד מותר א"כ מאי משנה הש"ס הא יש לחוש דלא מגלה לפני החכם שנדר עד"ר ויתיר לו ויהי' מותר בדיעבד ונראה לפענ"ד דהנה בתשובות חות יאיר סי' מ' תמה מה"ת לא יהי' יכול להתיר מה שנדר עד"ר כיון שמשוי לי' לנדר טעות מעיקרא אף הדיבור שעד"ר משוי לטעות דהא אפי' פי' שלא יהי' לו התרה מהני התרה וכתב הטעם דרבים זכו בכבודם והוא נגד טובתם ולטעם זה באמת מהני בדיעבד דלא גרע מנדר לרבים לטובתם דמהני בדיעבד אפילו אם התיר שלא בפניהם ולפ"ז נראה דבנדר של נושא נשים לפמ"ש הרשב"א דניתר ע"י חרטה דהשתא כמש"ל בשמו ודאי דכ"ע מודי' דאפי' בדיעבד לא מהני התרה כיון דלאו נדר טעות הוא וכיון שנדר עד"ר לא מהני התרה

בש"ע א"ח הל' נשיאת כפים במ"א שם תמה בהא דפסק המחבר שידור עד"ר דהא בש"ס מוכח דלמאן דס"ל דצריך לפרט הנדר א"צ עד"ר וכיון דקיי"ל דצריך לפרט למה הצריך שידור עד"ר ודחק בישובו. ולפענ"ד נראה לתרץ דמבואר בי"ד סי' רט"ו דאין נדר חל על נדר אך מ"מ אם נשאל על הראשון השני חל אמנם זהו דוקא בהתרת חכם דמשוי לי' לנדר קמא נדר טעות וממילא חל השני למפרע אבל בהפרת בעל דמיגז גייז אם הפר הראשון אין השני חל כיון דאינו עושה הנדר טעות למפרע דבעל מיגז גייז כמבואר בש"ס ופוסקים ולפ"ז נראה דה"ה בכל נדרים כה"ג שהן בדרך קנס שניתרן ע"י חרטה דהשתא ואינן עוקרין הנדר למפרע שאין נדר השני חל כלל אפי' הותר הראשון דהא אין הנדר הראשון נעשה טעות. ולפ"ז לכאורה קשה דמה בכך דצריך לפרט הא כותבו התוס' בערכין דא"צ לפרט רק הלשון שנדר בו וא"כ ע"כ צ"ל דהב"ד מצריכין אותו לידור בלשון שכאשר יאמר זה הלשון לפני החכם כשיבוא לפניו להתיר תיכף ידע החכם שהוא מילתא דאיסורא כגון שידירוהו בלשון זה כל הנשים דאסורות לי עלי קונם ואז לא יתיר לו. ולפ"ז קשה דמה בכך דצריך לפרט מ"מ יש לחוש דמקודם שידירוהו הב"ד יעשה נדר בעצמו ויאסור על עצמו הנשים פסולות בלשון שכשיבוא לחכם להתיר נדרו לא ידע שהוא מילת' דאיסורא והיינו שידור ממש כלשון שהביא הרמב"ן במיוחסות שם דהיינו אם לא אגרש אשה זו יהי' כל הנשים עלי קונם חוץ מבתולה גרידא דאפי' אלמנות אסורין עליו ומכ"ש גרושות וכל הנאות של אשה זו עלי קונם דאז כל זמן שאינו מגרש אשה זו הנאת אשה זו ונשואי שאר נשים פסולות עליו קונם וממילא לא יחול עליו נדר ב"ד כיון שבלא"ה אסורין עליו מחמת הנדר הראשון ואח"כ יתיר לעצמו הנדר של הנאת אשה זו שנדר בפעם הראשון בלשון שלא יבין החכם שהוא מילתא דאיסורא ומ"מ לא יהי' נדר ב"ד חל עליו כיון דהנדר הראשון לא הותר על ידי חרטה דמעיקרא ולא נעקר למפרע וע"כ צ"ל דכוונת הש"ס הוא דאם נאמר דצריך לפרט י"ל דרב פפא דס"ל דצריך לפרט ס"ל ג"כ דיש נדר בתוך נדר דפלוגתא הוא בנדרים וא"כ אף שידור בעצמו מ"מ חל ג"כ נדר ב"ד וצריך לפרט ג"כ נדר ב"ד לפני החכם ובנדר ב"ד יהי' מכיר החכם שהיא מילתא דאיסורא ולפ"ז למאי דקיי"ל דאין נדר בתוך נדר צריך שידור עד"ר אפילו אי צריך לפרט מטעם הנ"ל והא דמשני הש"ס דנודר עד"ר א"ש אפי' אי אין נדר בתוך נדר דכיון דנאסר אפי' אחר התרה לא גרע מכולל

דף לו תוס' ד"ה אמר אמימר ואיכא למימר דאדרב נחמן נמי קאי וכו'. זה קאי אליבא דתי' השני שכתבו התוס' לעיל בד"ה אבל ניסת דאין חילוק בין הפרת בעל להתרת חכם אבל לתי' הראשון שכתבו התוס' שם דבהפרת בעל אין חילוק בין ברבים בין על דעת רבים א"א לומר דהניחא קאי על רב נחמן דא"כ לא שייך תי' הש"ס דמדרינן עד"ר דהא ר"נ בהפרת בעל מיירי דלא מהני עד"ר

דף לח רש"י ד"ה בחזקה כגון שבאו שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש כשהפקירו רבו וכו' והפ"י תמה הא יאוש כדי לא קנה וכו'. והנה קושיתו בכאן אינו תמוה כל כך די"ל דקנין יאוש בזה הוי כמו בשאר מטלטלין הנגזלים דיאוש מהני להגזלן שיהי' שינוי רשות שלו קונה דהיינו מה שמוכר לאחרים שיהי' מכירתו מכירה ה"נ יש לומר כאן שקנה אותו השבאי בכדי שיהיה יכול למוכרו שיקנה אותו הקונה ממנו ביאוש ושינוי רשות