תורת גיטין על מסכת גיטין קנו

מדאוריית' ואיכא תקנת ממזרים ורבי לשיטתו דס"ל דע"מ כרתי והא דאמרו בש"ס דרבי ס"ל דלא ביטלה כולה ולא אמר דס"ל דביטלה כולה רק דמ"מ יכול לבטל משום דליכא תקנת ממזרים דהא ס"ל ע"מ כרתי נראה דהוא מטעם שכתבו התוס' בד"ה רבי סבר דהלשון שאמר רבי דיכול לבטל זה שלא בפני זה משמע אפי' בפני א' ואלו הי' סבר דביטלה כולה הי' צריך שנים זה בפני זה לענין שיתבטלו כולם שיהיו אסורים לחתום עצמן כשיתוודע להם שנתבטלו ועוד אפשר דהוצרך לומר דס"ל דלא ביטלה כולה דאי ביטלה כולה היה אסור לבטל למאן דס"ל משום תקנות עגונות אלא ודאי סבר דלא ביטלה כולה וליכא תקנת עגונות אבל למה דקיי"ל כרב נחמן דתקנת ר"ג לא הי' העיקר רק משום תקנת ממזרים ובחתימה דליכא תקנת ממזרים כלל גם תקנת עגונות לא שייך ויכול לבטל לכתחלה ואפי' בפני שנים אחרים כיון דליכא תקנת ממזרים אבל בשלח הגט ביד שנים שכתב הרמב"ם דיכול לבטל ודאי דכוונתו בדיעבד דלבטל שליחות הנתינה כבר כתב הרמב"ם מקודם דאסור לבטל לכתחלה מתקנת ר"ג וסמך עצמו על מ"ש קודם דא"א למיטעי כלל

גמ' צריכה בי' עשרה למישלפי'. כתב הרשב"א וז"ל משמע לכאורה אפי' יו"ד אחרים וכו' מיהו נראה דהני עשרה דוקא קאמר דלקמן מקשה הש"ס ליבדור אבדורי ואי איתא דאפי' בפני עשרה אחרים קשה דילמא כי משכח כל חד וחד באפי נפשי' מיכנף בי' עשרה ומבטל לי' וכו' עד דטעמי' דרשב"ג משום דצריכי בי' עשרה למישלפי' הוא וכו' ולכאורה תמוה דהא ע"כ הא דצריכין דוקא אותן עשרה למישלפי' וכן באמר לשנים תנו דברייתא דצריכין ג"כ אותן השנים דוקא מטעם דכל מילתא דמיתעבדא בי' עשרה וכו' ע"כ לאו מדינא הוא רק מטעם תקנת ר"ג הוא דמדאוריית' אפי' שלא בפניהם יכול לבטל ולפ"ז תמוה דמה ענין תקנת ר"ג לזה הא ליכא תקנת ממזרים כלל כיון דס"ל דלא ביטלה כולה רק אותן השנים שמבטל אותן בפניהם והשאר לא ביטלו וליכא חשש ממזרים ולא שייך כלל תקנת ר"ג ועוד דא"כ מה מסתפק הש"ס הי כר' הי כרשב"ג הא אי ס"ל כר' דביטלו מבוטל דאין כח ב"ד יפה לבטל ד"ת א"כ א"א שוב לומר דס"ל באידך כרשב"ג דאמר לעשרה אפי' בדיעבד אינו בטל והא זה ג"כ מטעמא דתקנת ר"ג הוא והתוס' בד"ה ר"י סבר כתבו דלהך לישנא דצריכי בי' עשרה ניחא הא דמסופק הי כר' עי"ש לזה נראה לפרש דבריו דהנה בהא דאמר צריכי בי' עשרה למישלפי' יש לפרש שני פרושים א' דצריכין שיהי' עשרה בשעה שביטל ואז יכול לבטל אפילו מקצתן וגם יש לפרש דצריכין בי' עשרה למישלפי' היינו שצריכין לשלוף כל העשרה וכמו שפי' בספר פ"י והטעם לזה דלא אתי דיבור ומבטל דיבור רק כשעוקר בדיבור שני כל הדיבור הראשון אבל כשאינו עוקר בדיבור השני רק מקצת דיבור הראשון לא חשיב הדיבור שני לבטל הדבור ראשון ולא נתבטל כלל וכיון שא"א לבטל מקצת וצריך דוקא לבטל כולן וא"ש כוונת הרשב"א שכוונתו להוכיח דהפי' השני עיקר וממילא הפי' דא"י לבטל דהיינו כשמבטל מקצת אף אותו המקצת לא נתבטל כיון שלא עקר כל הדבור הראשון לא נתבטל כלל וממילא אף אותן שביטל יכולין לכתוב וצריך לבטל כולן דוקא וכיון שכן שפיר כתב הרשב"א דצריך לבטל בפניהם דוקא ומתקנת ר"ג הוא דשלא בפניהם כיון דע"כ צריך לבטל כולן אסור לבטל שלא בפניהם משום חשש ממזרות וכתב הרשב"א להוכיח זה דאם נאמר כפי' הראשון דאפי' מקצתן יכול לבטל רק שיהי' עשרה וממילא דיכול לבטל המקצת בפניהם במעמד עשרה אחרים דהא ליכא בזה משום תקנת ר"ג כלל ושפיר הקשה מהא דליבדור אבדורי. ואין להקשות דהא מ"מ תקשה מאי מקשה ליבדור אבדורי דהא יש לחוש שמא ילך לכל א' ויטלנו עד שיבטל כולם כמו שהקשו התוס' בד"ה ליבדור ותירוצא דהתוס' לא ס"ל להרשב"א ומשוי לי' לדוחק עי"ש ברשב"א דיש לומר דגם הרשב"א מודה דשלא בפניהם שיש בו משום תקנת ממזרים דאף אחר שנתוודע להשליח שביטלו שלא בפניו דלית בי' שוב משום ת"מ אין הביטול חוזר וניעור דכיון שנדחה אין חוזר וניעור והרשב"א לא משוי סברת התוס' לדוחק רק באותן שביטל אותן בפניהם שהקשו התוס' שם בד"ה צריכי דאמאי תיקנו חכמים שלא יועיל ביטול לגבי אותן שנים בעצמם ותירצו כיון שהוצרכו לתקן וכו' נמצא שתקנה זו השניה שאין בה משום תקנת ממזרים בזו ס"ל להרשב"א לדוחק דאחר שנתבטל כולן בפניהם לא יהי' הביטול מועיל אבל הכא למאי דס"ל דצריכי ב"ע למישלפי' והיינו כל שלא נתעקר הדיבור מכל וכל לא נתבטל אפי' מקצתו וכיון דבשעה שביטל כולן בפני שנים הראשונים והביטול של אותן שנתבטלו שלא בפניהם בטל ואינו חוזר ונראה וכיון שמקצת הדיבור אין חוזר ונראה ממילא גם מקצת הדיבור השני בטל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור רק כשהדיבור השני עוקר כל הדיבור ובזה מודה הרשב"א דאינו חוזר ונראה. ובזה שהוכיח שהעיקר כפי' השני הנ"ל א"ש ג"כ מה שמסתפק הי כר' הי כרשב"ג דאף דס"ל כר' דביטלו מבוטל מ"מ אפשר לסבור כרשב"ג דכשמבטל רק מקצתן דאף המקצת לא נתבטל דהא דאמר רשב"ג א"י לבטל היינו אפי' בדיעבד דאף אותן מקצת יכולין לכתוב דאין הביטול שלו מועיל כלל

גמ' כולכם מהו וכו'. לכאורה קשה לפי מה שפרשתי לעיל דלטעמא דצריך ביה עשרה למישלפי' היינו דצריך לבטל כולם דוקא וביטול מקצתן לא מהני א"כ