תורת גיטין על מסכת גיטין קנה

דאמר כתבו גט לארוסתי כשאכנסנה אגרשנה אינו גט וביבמות תנן הרי זה גט ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין הלכה כ"ה כתב וז"ל נתיחד עמה אחר שאמר להן לכתוב וליתן לא יכתבו ק"ו הדברים וכו' ואם כתבו ונתנו אינו גט וכו' ותמהו עליו נושאי כליו ועי"ש בדבריהם דהטעם דאמרי' כשבעל דודאי ביטול הגט עי"ש וע"כ צ"ל דלא תיקשי הא דאמר בש"ס גבי לשאכנסנה אגרשנה משום דגיטה קודם לבנה ולא אמר הטעם דכיון שכינסה ובעל הרי ביטל הגט כמ"ש הרמב"ם וע"כ צ"ל דטעם א' הוא דהבעל בודאי מבטל הגט כדי שלא יאמרו גיטה קודם לבנה. ולפ"ז יש לומר דמש"ס זו הוציא הרמב"ם דין זה דאמר שם אינו גט דמשמע דמדאוריית' אינו גט משא"כ בגט ישן אף דאיכא נמי גזירה זו לא קאמר רק דלא יגרש ואם גירש תינשא אלא ודאי דכוונת הש"ס הוא דכאן אינו גט כלל משום הך טעמא הבעל אינו רוצה לגרש עוד בהגט ומבטל לי' וזהו ג"כ כוונת הרמב"ם בהקל וחומר שכתב מגט ישן וכוונתו דאם אנו חוששין לביאה בגט ישן אף שמסרו אח"כ בע"מ וליכא חשש ביטול רק חשש דרבנן מכ"ש דיש לחוש לביאה במקום דאיכא חשש ביטול כשהוא מדאורייתא. ולפ"ז אתי שפיר דבגיטין תנא אמר כתבו דמשמע דאיירי בעדים וביבמות תפס הלשון אמר ללבלר ולפ"ז החילוק פשוט דביבמות דמיירי בסופר י"ל דמיירי שמחתים להעדים בשעת גירושין וכדמשמע מדברי התוס' בגיטין עי"ש וכתיבת הסופר א"א לבטל כמש"ל וחוזר ומגרש בו אפי' להרמב"ם דהא ס"ל דלא בעינן שליחות בכתיבה כנ"ל משא"כ בגיטין דף כ"ו דמיירי באומר לעדיו כתבו יש לומר דמיירי שחתמו העדים. והנה לקמן באמר לעשרה כתבו דאמרי' התם דעדות שביטלה מקצתה בטלה כולה ויש להבין האיך שייך ביטול לעדות הא מה שראו ושמעו הן מעידין וע"כ צ"ל בטעם הדבר דבעל המאור ביבמות פ' ד' אחין כתב על הקושי' דהאיך מועיל לשטר הא הוי מפי כתבם ותירץ כיון דהלוה או הבעל מצוה לחתום חתימתם מצד שליחות הוא והוי כאלו הבעל חתם עצמו והוי מפי כתבו ומש"ה כשמבטל הוי כאלו נחתם שלא בציוי ושלא בשליחות והוי מפי כתבם ולא הוי עדות ומיירי דליכא על הגט רק העידי חתימה לבד וליכא ע"מ דאפי' לר"א סגי בע"ח כמ"ש הרי"ף בפ' המגרש רק דבעינן שחתמו בשליחות הבעל דבעדות ודאי בעינן שליחות וציוי הבעל דחתימתן בלא ציוי לאו עדות הן כלל וכשמבטל השליחות והוי כאלו נחתם שלא בשליחות והגט בטל ולא קשה בהא דגט ישן דניחוש לביטול החתימה די"ל דמיירי כשנותן אחר כך הבעל בעצמו הגט ישן בע"מ והכתיבה א"א לה להתבטל א"נ יש לחלק כמ"ש התוס' דכניסה גרע ויש לחוש טפי לביטול מיחוד של ביאה ולפ"ז יש ליישב ג"כ קושית הרשב"א שהקשה דהא בקידושין אם חזר בו יכול לחזור ולקדשה באותן מעות ולפמ"ש א"ש דגם בקידושין אם אמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ונתאכלו המעות דקיי"ל דמקודשת הואיל ובתורת קידושין אתי לידה לפי מה שכתבתי ודאי דאם חזר בו תוך הזמן דשוב אינו יכול לקדשה באותן מעות כיון דדיבור ודיבור הוא אתי דיבור ומבטל דיבור והוי כאלו נעקר הדיבור של קידושין והוי כאלו הגיע המעות לידן שלא בתורת קידושין ונתאכלו שלא בתורת קידושין לכן אם חוזר ומקדשה אח"כ באותן המעות אינה מקודשת דדמיין למלוה אבל אם קידשה לאחר שלשים ואח"כ חזר בו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר ששים דלא נתעקר הדיבור של קידושין לגמרי הרי היא מקודשת כמבואר באה"ע בסי' ל"ח סעיף ל"ז

גמ' אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל וכו'. עיי' בר"ן שהביא דברי הרמב"ם ותמה עליהם וחילק דאף דעדות שביטלה מקצתה לא ביטלה כולה ובשליחות ס"ל דבטלה כולה אך מ"מ דברי הרמב"ם תמוהין כמו שתמה עליהם הלח"מ שכתב וז"ל יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים דהא זה שלא בפני זה יכול לבטל לכתחלה ובפני שנים אחרים ודאי דאסור לבטל לכתחלה ולפענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם בפשיטות דכיון דהרמב"ם מחלק בין עדות שבטלה מקצתה דלא ביטלה כולה ובשליחות ביטל' כולה וע"כ צ"ל בדבריו דברישא באמר לעשרה כתבו ותנו מיירי שלא ביטל רק עדותן זה שלא בפני זה דהיינו שאמר לשנים מהן אל תחתמוהו דאי באמר אל תתנו א"כ הרי ביטל שליחות דלנתינה בעינן שליחות ובשליחות פסק הרמב"ם דביטלה כולה וכן כתב הלח"מ בהדיא דלהרמב"ם מיירי ברישא שלא ביטל רק שליחות החתימה וכן צ"ל שלא ביטל שליחות הכתיבה דהא הרבה פוסקים ס"ל דבכתיבה בעינן שליחות ובשליחות בטל כולה רק ע"כ דמיירי שלא ביטל אותן רק מחתימתן ובחתימה נראה דשפיר פסק הרמב"ם דיכול לבטל אפילו בפני שנים אחרי' והטעם נראה דהא הלכתא כר"נ דתקנת ר"ג הי' משום תקנת ממזרים וא"כ כיון דהשליח ע"כ יתן לה הגט בפני שנים דהא קיי"ל דע"מ כרתי וא"כ נהי שנתבטלו שליחות כולם מהחתימה והוי כאלו חתמו עצמם שלא בשליחות הבעל מ"מ הא כיון דקיי"ל דע"מ כרתי אין הגט פסול רק משום דמזוייף מתוכו דאף שחתמו עדיו ובלא ציווי הבעל מ"מ לא גרע מחתמו עדי' פסולים דאינו פסול רק משום דהוי כמזוייף מתוכו דהוא רק מדרבנן וליכא תקנת ממזרים דהא בפסול כזה אפי' אם ניסת לא תצא והא דרשב"ג ס"ל דא"י לבטל רשב"ג לטעמי' דאית לי' בב"ב דף קס"ט דעידי חתימה כרתי ועיי' בתו' שם ד"ה ורשב"ג ס"ל וכיון דס"ל דביטלה כולה אינו גט