תורת גיטין על מסכת גיטין קנד

לו לשליח וכו' עי"ש ולפענ"ד נראה בכוונת רש"י דאין בדעתו לבטלו כלל ודעתו שהשליח יתן לה מיד רק שאשה תטעה עצמה כאשר יודיע לה השליח שביטלו ולא תרצה להינשא מחמת פחד ואחר חדש או חדשים יודיע לה שנתכוין לצערה

תוס' ד"ה מהו דתימא איגלאי מילתא למפרע וכו' מ"מ עשאום כדברי' שבלב וכו'. הקשה לי חכם א' דלמה הוצרכו התוס' לזה הא לקמן דף ל"ד דדחי רבא משום דרהיט בתרייהו דא"ל אשור הבו לה ע"כ הא דלא הי' ירא שיבטל שלא בפניהם הוא משום דס"ל דביטלו אינו מבוטל אחר תקנת ר"ג ושם הי' דיבור גמור שמבטל רק משום שאחר תקנת ר"ג אינו מבוטל אפי' באו עדים שביטל בפניהם לאו כלום הוא וא"כ הכא נמי כיון דקודם שניתן הגט ליד האשה לא נתברר הגילוי דעת דהא אפשר דרהיט בתרייהו לומר אשור הב לה כדאמר התם והתוספת כתבו כאן דכל ביטל שלא בב"ד אפילו קודם תקנת ר"ג ביטלו אינו מבוטל וא"כ אפי' אי דברים שבלב הוי דברים ואפי' דיבור בפה הא לא הי' ידוע לא לב"ד ולא לאשה קודם הנתינה. והשבתי לו דהנה אי הוי אמרינן דדברים שבלב הוי דברים וכשנתברר אחר הנתינה הבנים ממזרים מדינא ודאי דכל דחזינן דרהיט בתרייהו וידוע לב"ד ואי' לי' קלא דרהיט ודאי דכשידוע לאשה מזה אסורה להינשא דהא ספק כרת הוא והספק עשוי להתברר אחר הנתינה וא"כ אין שייך בזה תקנת ממזרים כלל כיון שנודע הספק שבסיבתו אסורה להינשא קודם הנתינה ודאי לא תנשא ואין כאן תקנת ממזרים וממילא מהני הביטול משא"כ הא דלקמן ד' ל"ד שהוא אחר תקנת ר"ג ובתוס' בדף ל"ג בד"ה ובי' תרי הקשו דליתקנו שיבטל בפני ג' ותירצו מפני תקנת עגונות וכיון שר"ג תיקן שכל ביטול שלא נשמע לאוזן השליח בפניו דוקא לא יהי' ביטול כדי שיצטרך לטרוח כדי שאם לא יטריח תוכל להנשא לאחר כמו שפי' רש"י שם ומש"ה קאמר התם שפיר דהביטול לא מהני שלא בפני השליח משום תקנת עגונות דהא שם איירי אחר תקנת ר"ג משא"כ הכא דהוא קודם תקנת ר"ג דאף שכתבו התוס' דביטול שלא בפני ב"ד אף קודם תקנת ר"ג לא הוי ביטול הוא משום תקנת ממזרים דוקא כמ"ש התוס' ע"ב בדיה ורב נחמן אמר וכל שנודע הספק קודם הנתינ' מהני כיון דשוב ליכא תקנת ממזרים כמש"ל

ע"ב תוס' ד"ה מ"ש מהרי הוא הקדש. תימא דבריש אין בין המודר משמע דכיכר זה הקדש מועיל וגט זה חרס ודאי דלא מועיל וכו'. ולפענ"ד נראה ליישב דבשלמא בכיכר זה הקדש אף דהוי לשון עבר מהני דלא גרע מאומר כיכר זה של פלוני דמהני משום אודיתא כמו באודיתא דאיסור גיורא בב"ב דף קס"ט ולקמן ד' מ"ד גבי עשיתי פ' עבדי ב"ח או הרי הוא ב"ח דמהני לשון זה בשטר משום דחיישינן דזיכה לו ע"י אחר ומה לי הודה לחבירו או הודה לשמים ואמרינן דודאי הקדישו כבר כמו דאמרינן בגיטין דף מ"ד הנ"ל משא"כ בהרי הוא חרס בגט דלא מהני הודאה בשקר על הביטול דהא גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא. אבל בהרי הוא חרס מדמה שפיר להרי הוא הקדש וכתב רש"י דיליף לה מהרי הן מקודשין לשמים בנדרים דשם איירי באחד שנתן הסעודה לחבירו ע"מ שיאכל אביו ואמר המקבל אם שלי הן הרי הן מקודשין לשמים שהי' ידוע לכל העולם שלא הי' שלו מקודם ולא הי' אפשר להקדישן כבר מקודם ועוד שהרי אומר בפניו אם שלי הן הרי הן מקודשין לשמים שהרי אמר בלשון מסתפק אם שלי הן ודמי להא דגיטין דף מ' דאמר צאי בו והתקדשי בו דחשיב גילוי דעת שלאו הודאה הוא עי"ש וה"נ דכוותי' שאין לך גילוי דעת גדול מזה דלאו לשון הודאה הוא וגם שהי' בפני רבים שתיכף כשאמר בתוך כדי דיבור הרי הוא נתון לך אמר הלה אם שלי הן וכו' וע"כ משמעות דבריו שרצונו להקדישו עכשיו וא"כ מוכח דלשון הרי הוא הקדש לשון להבא הוא וממיל' בגט הלשון הרי הוא חרס לישנא דלהבא הוא וגם להרי היא הפקר שפיר מדמה שכתב רש"י דלומד זה מהרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והוא בנדרים דף מ"ג גבי מודר הנאה דהוא לאפקועי מאיסור מודר הנאה והט"ז בי"ד סי' קס"ט כתב דלא מהני הודאה נגד איסור רק לגבי ממון משום דחלק גבוה מאן מחיל וא"כ ע"כ צ"ל בלשון שיהיה מועיל שיהיה הפקר מכאן ולהבא וע"כ לשון דהרי הוא הפקר לשון להבא היא ושפיר מוכח דלשון הרי היא חרס בגט מועיל כיון דהיא לשון להבא כנ"ל

תוס' ד"ה התם דיבור ודיבור הוא משמע דאם ביטלו בפי' מודה ר"נ דבטל וכו' והנה בדבר זה נחלקו גדולי הפוסקים בשביטל להגט גופי' אי חוזר ומגרש בו וטעם מחלוקתן נראה דתלי' במחלוקת הפוסקים שהביא הב"ש בסי' קכ"ב ס"ק א' דלמאן דס"ל שם דוכתב דקרא אבעל קאי ובעינן שליחות בכתיבה ממילא יכול לבטל הגט אף לאחר שנכתב דאתי דיבור ומבטל דיבור השליחות דעד שלא ניתן הגט לא חשיב מעשה כמ"ש התוס' והוי כאלו נכתב שלא בשליחות ולמאן דס"ל דוכתב אסופר קאי ולא בעינן שליחות רק דכל זמן שאין הסופר שומע מפי הבעל לא חשיב לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא וכיון שבאמת שמע מפי הבעל ובודאי כתב לשמה א"א להבעל לבטל הכתיבה של הסופר שהיה לשמה דע"כ נכתב הגט לשמה כיון דאחר שצוה הבעל סתם אשה לגירושין קיימא ובזה יש לתרץ מה שהקשה התוס' לעיל דף כ"ו בהא