תורת גיטין על מסכת גיטין קנג

גט אשה בסימנין שם מיירי לענין להחזיר הגט ליד האשה כשאומרת הסי' דשם איכא למיחש שמשקרת והסימן מחזי חזי כסומא בארובה כמ"ש הרמב"ן ושוב ליכא למיפשט מהא דמצאו בכיס דהתם במצאן בעצמן מיירי דליכא למיחוש למשקר מטעם מגו ואפי' אם מצאו אחר והשליח אומר הסי' ג"כ ליכא למיחש למשקר כמו שכתב הב"ש וכ"כ הרמב"ן בסוגי' עי"ש מטעם דע"א נאמן באיסורין

תוס' ד"ה מי יהיב לה משמע אם לא אטרח לפייסה וכו'. לכאורה קשה דלפי מה דמשמע מדברי רש"י שהאונס הוא מחמת שאין לו תרקבא דדינרא א"כ קשה דהא בפסקא מברא כ"ע מודים דאין אונס והכא כיון דגם מתחלה בשעת תנאי לא הי' לו תרקבא דדינרא הו"ל לאתנויי כמו בפסקי' מברא ועוד דהא הכא לא נתן לה כלום רק הרבה ריעים ואולי היתה נתפייסה במועט ג"כ בלא שום אונס וע"כ צ"ל דזה חשיב ג"כ אונס שלא הי' עלה על דעתו שיצטרך ליתן לה מאומה וסבר שייפסה בהרבות ריעים ורש"י שכתב ואין לו לרווחא דמילתא כתב ובאמת אפי' רוצית להתפייס בדבר מועט שיש לו ג"כ הוי אונס ולפ"ז אם התחייב עצמו לחבירו שיקנה איזה דבר מאיש אחר וליתן לו ועתה רוצה איש אחר יותר מכדי שווי' אפילו מעט דחשיב אונס כיון דיש אונס בממון וכן משמע מתשובת הריב"ש

ברש"י ד"ה בע"ה וכו' דלימא לי' לא משכחי וכו' עיין רשב"א שדחק מאוד בפי' סוגי' זו ועפ"י שהקשה דל"ל טעם זה הא בלא"ה כי לית לי' לא יהיב לי' כמו שפי' תוספת ואפותקי מפורש הוא ואי לתבוע ממנו כלום. ועוד דא"כ כל פוסק על השטר לקני קנין גמור מטעם שפ' רש"י כיון דליכא מידי למימשך ועוד תימא דהאיך קאמר דכהן בבע"ה יכול לחזור והיינו כמו שפי' הרשב"א מטעם שיכול לסלקו בדמים קשה דהא אם יסלק הכהן חובו בדמים א"כ הבעיה יכול ליתן מעשרותיו לכהן אחר למאן דס"ל עשו שאינו זוכה כזוכה. לכן נלפענ"ד דודאי מגוף הדבר דהיינו שלא יסלק חובו בתבואה זו ודאי שניהן אינן יכולים לחזור דהבע"ה אינו יכול לחזור ולתבוע חובו ממקום אחר דהוי כאפותקי מפורש כמי שאמר שלא יהי' לך פרעון רק מזה כמ"ש הרשב"א וגם הכהן אינו יכול לחזור דאדעתא דהכי זיכה לו הבעה"ב מעשרותיו כדי שיתפרע מהן וכשיחזור הכהן ויפרע את חובו במעות אחרים יכול הוא ליתן מעשרותיו במקום אחר ולכן במתניתין לא תני דינא דהכהן יכול לחזור בו ולא הבעה"ב רק בבריית' דתני ופוסק עמהן כשער הזול על זה קא תני דינא דחזרה והיינו לענין אם יכול לחזור בו מהפסיקה שפסק עמו דהיינו כגון שפסק עמו ליתן להבע"ה סאה בעד עשרה זהובים וכשער הזול שיהי' בשעת הפרשת מעשרותיו ואם השטר בשעת הפרשה הוא בחמשה מחוייב הבעה"ב לקבלם כפי השער ההוא כיון שכך פסק עמו וקמ"ל הבריית' דאם הכהן אינו כאן בשעת הפרשה שאין הבעה"ב יכול לחזור מהפסיקה ולומר כיון שאין הכהן כאן אמתין עד שיבוא לביתו ואמסרם לו ויגבה אותם לי ע"פ שומת ב"ד כפי שיהי' אז השער רק שהבעה"ב מחוייב תיכף לקבלם כפי השער שהוא בשעת הפרשה משא"כ הכהן יכול לחזור מהפסיקה דהיינו באם פסק עמו כל סאה בעשרים ואם יוזל מכפי הפסיקה של עכשיו שיתן לו כפי שער הזול כמו שפי' רש"י ומשמע דאם יתייקר מכפי הפסיקה של עכשיו מחויב ליתן לו כפי הפסיקה של עכשיו ואפי' בפוסק עמו בפחות מכשער הזול יכול לפסוק כמו שפי' בתוס' ובזה הכהן יכול לחזור מהפסיקה ויכול להגבותו מהחיטין כפי שומת ב"ד והטע' לזה דהא קיי"ל בח"מ סי' ק"כ ובכמה מקומות דפרעון בע"כ שמי' פרעון ואם זרקו לפניו עג"ק ולא רצה לקבלם חשוב פרעון ונפטר מחובו אמנם הלוה אחר שזרקו ונפטר מחובו כל זמן שלא עשה המלוה קנין בהמעות יכול הלוה לחזור בו ולחזור וליטול המעות לעצמו כמבואר בריטב"א בקידושין דף ח' עי"ש נמצא שנגד הלוה שיפטר מחובו א"צ משיכה ולא מחסר משיכה משא"כ נגד המלוה לענין שלא יהי' הלוה יכול לחזור בו צריך המלוה קנין משיכה וא"כ ה"ה אם התנה עמו לסלק לו במטלטלין ידועין וזרקן הלוה לפניו דהדין הוא שנגד הלוה שלא יהי' המלוה יכול לחזור א"צ משיכה משא"כ לענין שלא יהיה הלוה יכול לחזור צריך משיכה ולפ"ז אם עשה אפותקי מפורש ופסק עמו שיגבהו בפיסוק דמים שפסקו ביניהם ודאי אף דא"י לחזור מגוף אפותקי מ"מ מהסך הפיסוק דמים שניהם יכולין לחזור בהן כ"ז שלא עשו קנין. אמנם אם כבר זרקו לפניו בפרעון כפי השער ולא רצה המלוה לקבל הלוה יכול לחזור ולא המלוה. ולפ"ז כתב רש"י שפיר דבעה"ב א"י לחזור מהפיסוק שפסקו ביניהם כיון שלגוביינא זו לא מחסר משיכה ונגד הלוה שיופטר מחובו מהני פיסוק הראשון וכיון שהכהן יחד לו בשעת הלואה שיתפרע מהן בשעת הפרשה הוי כפרעון בע"כ דהוי פרעון משא"כ הכהן שהוא הלוה יכול לחזור מהפיסוק קודם שמשכו הבעה"ב לשם גוביינא דנגד המלוה בעי משיכה:

סליק פרק כל הגט פרק השולח גט

ד' לב רש"י ד"ה ולא אמרינן אלא לצערא בעלמא חדש או חדשים וכו'. עיין רשב"א שהקשה הא בין כך ובין כך אין רשאין ליתן לה עד שיאמר