תורת גיטין על מסכת גיטין קנב

לאלתר לכאורה קשה דאף שהבעל מודה שממנ' נפל שפיר שייך לאלתר דראינו הגט ביד הבעל ואח"כ הלכו שניהם על המקום שנמצא בו הגט ולא עבר שום אדם אחר עד שנמצא בו הגט והבעל אומר שכבר נתן לה בדרך דהא להרבה פוסקים כשיש ע"ח א"צ ע"מ ואפילו צריכין ע"מ יכול לומר שע"מ שקראו להגט עמדו מרחוק וראו שנתן לה והלכו למדנה"י וא"כ ניהו דלא מהימנין לי' לבעל במה שאומר שממנה נפל מ"מ הא אפילו אם ממנו נפל יכול לגרש בו לאלתר כיון דהוא לאלתר שלא עבר שם אדם אחר וליכא למיחוש לנפילה אלא או ממנו או ממנה. אמנם לפמ"ש הרשב"א לק"מ דהרשב"א הקשה דמה בכך שלא עבר שם אדם מ"מ יש לחוש שמשיירות הראשונות נפל ותי' דא"כ גט שלו להיכן הלך משא"כ היכא שעבר שם אדם תלינן שגט שלו נדרס ברגליו ולפ"ז אפילו הי' זה העובר שם אשתו יש לחוש שגט זה משיירות ראשונות הוא וגט שלו נדרס ברגליה וא"ש

תוס' ד"ה כאן במקום שאין שיירות מצויות כגון דידעינן שמזה יב"ש נפל והקשה המהרש"א דאמאי לא תירצו התוספת כמו שכתבו לקמן דלא חיישי' שהבעל ישקר. ולפענ"ד נראה לתרץ דהתוס' לא כתבו זה לקמן רק לענין דמהימנינן לי' במה שאומר שנפל גט ממנו להא לא חשדינן לי' שיאמר שנפל ממנו גט אף שלא נפל ממנו משא"כ הכא דצריכין לידע שנפל ממנו גט כאן במקום זה ע"ז לא מהימנינן לי' לבעל דאפשר משום שנדמ' לו שהוא גט זה אומר כן בדדמי מש"ה כתבו התוספת דבעינן שידוע וכו' והיינו כגון שראו העדים הגט בידו קודם שהלך במקום זה ואחר שהלך במקום זה אמר שנפל ממנו גט ובזה הוא נאמן דבגוף הנפילה אין חושדין אותו שמשקר כמו שכתבו התוספת ולפ"ז לא קשה נמי מה שהקשה המהרש"א על ר' זירא להך לישנא דס"ל דבעינן שיירות והוחזקו ומוקי בריית' דבזמן שהבעל מודה בהוחזקו דאמאי יחזיר וכו' ולפמ"ש לא קשה דלר"ז י"ל דמשכחת לה כגון שראו ביד הבעל קודם הלוכו ואח"כ הלכו שניהם במקום זה ואמר הבעל שכבר נתן לה וממנה נפל ונותנים לה ממ"נ כיון דאין הספק אלא בין שניהם וכמש"ל וכאן לא שייך התירוץ שכתבתי לעיל שמא גט שלו נדרס ברגלי האשה וגט זה משיירא ראשונה הוא דהא ר"ז מוקי לה באין שיירות מצויות דליכ' למיחש כלל שמא משיירא ראשונה נפל ואפי' לזמן מרובה כשר

תוס' ד"ה בבי דינא דרב הונא וקשה דאי יש לחוש לנמלך מה מועיל וכו'. ונראה לתרץ דרש"י ס"ל דמקוים לא מהני רק נגד החשש שמא מהבעל נפל משום דאין דרך הבעל לקיים אבל שליח ודאי דרכו לקיים דלפעמים א"י לומר בפ"נ כגון שלא שמע רק קן קולמוס של חתימת העדים דמשום לשמה ליכא ומשום קיום בעינן דוקא שיכיר החתימות כמ"ש הב"ש בסי' קמ"ב עי"ש אי נמי בא"י או בבבל במקום דצריך קיום מש"ה הוצרך לתרתי שיהי' מקוים ושנפל מיד השליח דבמקוים לחוד לא סגי דמקוים לא מהני רק להוציא מיד חששא דשמא מיד הבעל נפל משום דאין דרך הבעל לקיים הגט ומ"מ א"א להחזיר הגט ליד האשה לשמא מיד איזה שליח נפל ועדיין לא בא לידה מש"ה צריך שיהי' השליח כאן ולא סגי ג"כ בנפל מיד השליח לחוד אף כשאינו מקוים דהא הרשב"א בסוגיא דשליש הקשה על כל שליח הולכה דניחוש שמא מהבעל נפל ותי' דלנפילה לא חיישינן וא"כ הכא דבודאי נפל ודאי דלא מהימן אדם אחד לומר דממני נפל שאני הוא שליח וחיישינן לנפילה מהבעל משא"כ כשהוא מקוים דאז ודאי לאו מהבעל נפל רק מאיזה שליח מהימן לומר שהוא שליח כיון דלא בא להוציא מחזקה רק לברר החזקה כמ"ש הר"ן בקידושין גבי קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי דנאמן והכא נמי יש חזקה דאין אדם חוטא ולא לו כיון שהוא נותן גט והוא עיקר המגרש ומתירה לשוק ובכה"ג ע"א נאמן כמ"ש הפ"י ריש גיטין והתוס' דכתבו דסוגי' בנפל מיד השליח לחוד ע"כ מיירי שיש שטר שליחות מהבעל או שראוהו בידו קודם הנפילה

ע"ב תוס' ד"ה מצאו קשור בכיס ותימא דבפ' אלו מציאות איבעי' לן וכו'. ונ"ל לתרץ דהרמב"ן כתב בחי' לחולין דף ע"ט דהא דסימנין דרבנן הטעם דמדאוריית' איכא למיחוש דילמ' מחזי חזי (או) כסומא בארובה. והנה הא דבעי ביבמות דף קט"ז אי סימנין דאוריית' או דרבנן שם א"א לומר כטעם הרמב"ן דהא שם מיירי בעידי מיתת הבעל שמכירין אותו ע"י סימנין דלא חשדינן אותן למשקרי'. ועל כרחך לא בעי התם אי סימנין דאוריית' רק אי סמכינן כלל אסימנין דאימר אין ראי' מסימנין ואולי יש עוד אחר בסי' כזה ובעינן דוקא הכרה בטב"ע ולכך ביבמות פשיט שפיר מהא דמצאו בכיס דניהו דמיירי שם במצאו בעצמו דלא חשדינן אותו למשקר כמ"ש תוס' [ועיין ביבמות שם ד"ה מצאו קשור דמה שקשור בכיס הוא הסי'] מש"ה מהימן מטעם דיש לו מגו ואפי' במצאו אחר כתב הב"ש בסי' קל"ב ס"ק י"ב דלא חשדינן למשקר גמור מש"ה פשיט שפיר דסימנין דאוריית' דהיינו שסומכין על הסי' שאומר שקשר הגט בהכיס דלמשקר דהיינו שלא קשר ואמר שקשר משום דמחזי חזי לא חיישינן וא"צ ט"ע ולא חיישינן שמא יש עוד אחר בסי' זה דהיינו שגם השני קשר הגט בכיס ונפשט שפיר האיבעי' ביבמות דהא שם ג"כ לא חשדינן למשקר והאיבעי' הוא רק אי סמכינן אסימן ולא חיישי' לאחר בסי' כזה משא"כ בב"מ דהאיבעי' הוא לענין לאהדורי