תורת גיטין על מסכת גיטין קנא

לא שייך תירוצא דש"ס. ואמנם לפי מש"ל דעיקר הקושיא הוא לרב דאמר דא"צ להכיר רק שם האיש ומקשה נהי דקתני במתניתין דבב' יב"ש משלשין מ"מ הא א"צ העדים להכיר השילוש ואף שכתבו סימן הא עדים לאו אכולה מילתא קמסהדי ובח"מ סימן מ"ט פסק הרב בהג"ה דדוקא כשכתב בלשון מדבר בעדו כגון אני פלוני כהן לויתי לא מסהדי אכולה מלתא אבל כשכתב בלשון סהדי אכולה מלתא קמסהדי א"ש דבשלמא בגט דאסור לכתוב בלשון סהדי רק בלשון הבעל אני פב"פ מגרש ולזה אף דכתב כהן לא מסהדי עדים על זה ואף שאין מכירין אם הוא כהן חותמין מקשה הש"ס שפיר וניחוש דלמא ממטי ליה לאיתתא דלאו דילי' ויכתוב סי' של חבירי על עצמו משא"כ בשובר, ושטר שנכתב בלשון סהדי וכיון דבב' יב"ש משלשין או כותבין כהן ובלשון סהדי ע"כ העדים מדקדקים וידעו אם זהו כהן וא"א לבוא לידי רמאות

ד' כה גמ' ולכי מיית הוי גיטא. ובג"פ סי' קכ"ב הביא בשם הרמב"ן שהקשה האיך מצאנו ידינו בגט שכ"מ לפי מה דנראה מהש"ס דבמהיום אם מתי דהא דלכי מיית הוי גט הוא מטעם ברירה ולדידן דקיי"ל אין ברירה בדאוריית' אינו גט ועי"ש שהביא תי' הרמב"ן והקשה כיון דבגט צריכין לחוש לכל החומרות הדבר קשה דדילמ' הלכתא כר"י דמספקא ליה באומר מהיום אם מתי אימתי חל גיטא ודילמא הלכתא כהרמב"ן דבכה"ג הוי ברירה ולדידן דקיי"ל בדאוריי' אין ברירה לא הוי גיטא ואין זה תימא דע"כ הא דלכי מייתי הוי גיטא הלכתא הוא דהא כ"ע מודים בזה ר"מ ור"י וחכמים דלכי מיית הוי גיטא ופלוגתייהו הוא רק באותן הימים וכ"כ הרמב"ן דהלכת' הוא וע"כ אי הלכתא כהרמב"ן דבזה הוי ברירה ע"כ הלכה כחכמים דמגורשת למפרע דתנאי בעלמ' הוא אך אפי' בתנאי קשה דהא בתוס' מוכיחם דאפילו בתנאי שייך ברירה דמקשה מהא דהריני בועלך ע"מ שירצה אבא עי"ש בד"ה ולכי מיית אך באמת קשה מאוד לומר דבתנאי שאינו בידו שייך לומר ברירה ועוד דהא קיי"ל ג"כ כהך מתניתין דהריני בועלך. לכן נראה דבתנאי ודאי דלא שייך ברירה דתנאי ודאי מילתא אחריתי הוא ועוד דדבר שאינו מבורר לא גרע מדבר שלב"ל. ודבר שלא בא לעולם אף שלא קנה מ"מ אם תלה תנאי בדשלב"ל מהני. ועוד דאמאי לא מקשה מהא דהריני בועלך בכל המקומות בש"ס דמיירי בדיני ברירה אלא ודאי דבתנאי לא שייך ברירה דתנאי מילת' אחריתי הוא דהא אי לא הוי ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר היה המעשה קיים ולא היה ממש בתנאי וכן בתנאי בע"מ להחזיר בעינן בשעת קיום התנאי דחזרה קנין חדש אלמא דתנאי מילתא אחריתי הוא והא דמה היא באותן הימים דמקשה הש"ס כבר תירצו התוספת שם דמיירי באומר מעת שאני בעולם ועיין עוד מ"ש לקמן דף ע"ג רק עיקר הוכחת התו' מהא דהריני בועלך. ולפענ"ד נראה ליישב דגם מהא לא מוכח מידי דכאן לא מקשה הש"ס רק לרב יהוד' דר"י ס"ל בקידושין ובגיטין ע"ו באומר ע"מ שתתן לי מאתים זוז לכשתתן דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי מקשה שם מכמה משניות ולכאורה איכא תימא דאמאי לא מקשה מהא מתניתין דהריני בועלך כיון דלא נגמרו הקידושין עד שנתרצה האב וקיי"ל דבקונה דבר לאחר זמן כגון בכסף ובשטר דצריך שיהיה השטר קיים ובנקרע השטר או בק"ס לא עשה כלום דהדרא סודרא למרא וא"כ בביאה דדמי לק"ס דכלתה ביאתו אמאי מקודשת וע"כ צ"ל דהוא מטעם דהריטב"א והרשב"א כתבו דע"מ שירצה אבא הי' כוונתו דע"מ שיהיה ניחא ליה לאב והיא מקודשת מטעם ברירה דהיינו כיון שנתרצ' עכשיו אמרי' הוברר הדבר שגם בשעת מעשה נתרצה וכן כתב הרמב"ן דהטעם ברירה דאמרי' מחמת ברירה שנתרצה בשעת מעשה הרי נתקדשה תיכף ולא שייך סברא זו דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי כיון דהריצוי הי' בשעת קידושין והשתא מקשה שפיר לר"י דאמר לכשתתן דלא מצי להתקדש מחמת התנאי בשעת קיום התנאי מחמת שכלה ביאתו וע"כ הוא מטעם ברירה מקודשת מיד ומקשה שפיר דהא ר"י לית ליה ברירה משא"כ לדידן דס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי שפיר פרקינן להא דהריני בועלך

דף כו תוס' ד"ה הא אמר תנו הא אי לא הוי חיישי' לנמלך הי' מחזירה לה את הגט אפי' אינה שלה וכו' מה שקשה בדברי התוס' עיין בחידושי לאה"ע. ועפ"י שהקשה הא איכא למיחש שמא זה הגט אינה שלה והוא מוקדם לנתינה ותטרוף מלקוחות שלא כדין כמו שהקשה התוספת בב"מ דף י"ח בגליון. ולפענ"ד נראה דלא קשה מכמה טעמים או י"ל דמכח חששא זו היינו יכולין להחזיר לה. באם הוחזקו שם שני יב"ש דאז אי אפשר לה לטרוף פירות בגט זה עד שתביא ע"מ לפנינו דהא ב' יב"ש אין מוציאין שט"ח עליהם כמבואר בב"ב דף קס"ז בתוספת שם וכיון שצריכה להביא ע"מ הרי ידעו יום המסירה וא"כ צריכין חששא דנמלך היכא דהוחזקו משא"כ בגליון הקשה שפיר על דברי תוס' שכתבו דבלאלתר פשיטא דהא צריך לאשמועינן דמחזירין אפי' בלא הוחזקו משום חששא דתטרוף לקוחות שלא כדין. ועוד יש לתרץ קושית הפ"י דצריכין חששא דנמלך כי היכא דליהוי חשש דאוריית' ועוד דליכ' חשש טריפות לקוחות כלל דהא מסקינן בב"מ דגט שנפל קלא אית לי' ויאמרו לקוחות אייתי ראי' משא"כ בגליון מקשה שפיר דמאי פשיטא הוא הא מסקינן בב"מ דמבריי' זו שמעינן לה

בא"ד דבלא ראינו הגט בידה אין נפקותא במה שנמצא