תורת גיטין על מסכת גיטין קנ

כיון שתוכל מיד להביא הע"מ לפנינו בעת שגירשה לפני ע"מ כנ"ל בכוונת הר"ן ומה שתירצו בש"ס שני יב"ש אין מגרשין פי' הר"ן שם במשנה דהיינו שאין נותנין אותו לא מהן עד שיגרש בפניהם

עוד הקשה הר"ן על תי' התוספ' דהכא שתירצו דחיישי' שמא יגרשו והע"מ לא אסקי אדעתייהו שהוחזקו ויעידו שבעלה יב"ש גירשה. והקשה הר"ן דהא אם ירצה לעשות כן יגרשנה בגט הכתוב בכת"י. ולפענ"ד נראה ליישב דהא שכתבו התוס' דהע"מ לא יתנו לב דהוא מטעם שהע"מ יהי' להם הוכחה מהע"ח דהא העדים אין חותמין אלא משום שמא ימותו ע"מ ואי הוחזקו ב' יב"ש וע"כ יצטרכו הע"מ לבוא לפני ב"ד א"כ למה חתמו עצמן העדים ומזה יהיה להן הוכחה דלא הוחזקו משא"כ כשיגרש ע"י כת"י לא יטעו העידי מסירה ויחקרו אם הוחזקו

ראיתי לכתוב כאן קצת חידושי לב"ב דף קס"ז ע"ב הואיל דשייך קצת להלכות גיטין וקצת לסוגיא זו דהכא

תוס' ד"ה וליחוש ותימא לי דהא בפני עדים יתן לה והם יקראו וכו' ובס' גט פשוט הקשה על המהרש"א שפי' בדברי הרשב"ם דהחשש הוא שיכתוב בגט שם האשה אחרת ויקלקל אותה. והקשה דלפ"ז לא מקשי התוס' מידי דמה בכך שיקראו לגיטה מ"מ החשש במקומו עומד דהא גם הע"מ א"צ להכיר שם האשה ויסברו שזה שם אשתו ואפי' אם נאמר שע"מ צריכין להכיר מ"מ קשה לדעת הפוסקים דס"ל דסגי בע"ח לבד וא"כ הרי יכול לגרשה בע"ח שא"צ להכיר עכ"ל. ולפענ"ד לא קשה כלל דמה שהקשה למאן דס"ל דבע"ח לבד כשר דהא יכול לקלקלה בע"ח דזה ודאי לא קשה דהא הבעל לפי מחשבתו רוצה לקלקלה שסובר שתנשא בגט זה ותתקלקל ובגט בע"ח לבד ודאי לא תוכל להינשא בגט זה דהא בהגט יהיה כתוב שם אחר בשלמא בע"מ סובר הבעל שיכול לקלקלה שאולי יעידו על פי טביעת עין שאשה זו נתגרשה ולא יזכירו שמה משא"כ בגט ודאי לא יטעה הבעל לומר שקלקלה בזה כי הלא הב"ד לא יניחוה להינשא בגט שכתב בו שם האשה אחרת ולק"מ אלא אפילו אם נאמר דע"מ א"צ להכיר ג"כ לא קשה דכשע"מ יקראו הגט בפניה ודאי תשמע שמה וגם העדים כיון שהוא בפניהם ודאי ישאלו אותה את שמה

בא"ד להוציא מהבעל הכתיבה. בספר ג"פ הקשה דא"כ לדידן דקיי"ל הוציאה גט ואין עמה כתובה א"י לגבות במקום שכותבין א"כ מה"ת יצטרך להכיר שמה כיון דבש"ס לא חששו רק משום כתובה אימר דמשום שיתיר אשת חבירו אין חשש כלל. ולפענ"ד לא קשה כלל דאפילו לפי' תוס' מוכח מהמסקנא דאיכא למיחש שרוצה להתירה שלא כדין מהא דמקשה הש"ס וליחוש לב' יב"ש וכו' ופירוש תוספת כד"ה וליחוש לב' יב"ש דהיינו שעדים לא ידקדקו אם יש עוד יב"ש ותביא לב"ד ע"מ ותאמר יודעין אתם שבעלי יב"ש נתן לי הגט והן אומרי' הן ואח"כ לא יחקרו ב"ד וכו' ולפ"ז א"א לומר החשש רק לענין היתר שלא כדין דבשלמא לענין היתר לשוק שפיר נסמוך על הע"מ כשיאמרו שבעלה נתן לה גט דהא אפילו אם אין לה גט כלל כשע"מ יאמרו שבעלה נתן לה גט מתירין אותה להינשא משא"כ אי נאמר דאין חוששין לענין היתר לשוק רק לענין כתובה והיינו דשמא יתן גט זה לאשה מגורשת שכבר גבתה כתובה שתגבה שנית ודאי דליכא למיחש שתגבה מבעלה מחמת עדותן שיעידו שראו שבעלה יב"ש נתן לה גט דמה בכך הא הב"ד יחוש לומר דילמא כבר גבתה ממנו כתובתה בגט שנתן לה וגט זה מסר לה האחר בכדי שתגבה כתובתה שנית דדמי ממש לב' יב"ש שאין מוציאין שט"ח עליהן דהב"ד יאמרו דמה בכך שעדים מעידין שנתגרשה מ"מ שמא כבר גבתה כתובתה בגיטה וגט זה יב"ש השני נתן לה שתגבה כתובתה פעם שנית וע"כ יחקרו הב"ד העדים אם מכירין בט"ע שגט זה הוא דאולי מיב"ש השני הוא וידעו העדים הרמאות שהרי ידעו העדים ע"פ הב"ד שיש עוד יב"ש בכאן אלא ודאי דגם משום היתר לשוק חוששין. ועוד נראה דגם בשביל כתובה יש לחוש אף דבמקום שכותבין אין גובין מ"מ אולי שרפה הכתובה בפני כמה כתי עדים ואז דינה כמקום שאין כותבין כתובה כמבואר באה"ע סי' ק' סעיף ו'

ברשב"ם שם בד"ה שיהי' מכיר שם האיש בגט ויבוא לרמות ולגבות הכתובה. והקשה בספר ג"פ דלמה לא כתב החשש דהיתר לשוק כמ"ש בסוף. ולפענ"ד נראה דלק"מ דבטעם הכרות שמו הוצרך לומר מטעם כתובה דאי מטעם חשש היתר קשה דהא דאמר רב ובלבד שיכיר שם האיש שבגט משמע דלא מהני רק שם האיש והכרות שם האשה לא מהני ואי מחשש היתר לשוק סגי ג"כ בהכרות שם אשתו לבד דהיינו שידעו שם העומדת לפנינו שרה בת יעקב אף שא"י שמו סגי דהא בהס"ד דהשתא סובר דלא חיישינן לב' יב"ש כלל וא"כ ליכ' למיחוש כלל דהא ודאי ליכא שרה בת יעקב, אחרת בעיר כי אם אשה זו העומדת לפנינו ומש"ה הוצרך לפרש דהחשש הוא משום כתובה דאז אף אם יודעין שאשתו היא שרה בת יעקב וליכא אחרת מ"מ יש לחוש דלמא היתה מקודם אשה זו אשת יב"ש ואיש הזה שעומד לפנינו עכשיו שינה שמו לשם בעל שנתגרשה ממנו בכדי לגבות כתובתה שנית בב"ד אחר ותאמר שעכשיו היא נתגרשה ממנו ודברי הג"פ בכל זה הן תמוהין עי"ש היטב

שם בגמרא ב' יב"ש אין מגרשין. לכאורה תימא דמ"מ קשה בשובר כה"ג דליחוש לב' יב"ש ובשובר