תורת גיטין על מסכת גיטין קמט

ודאי שצריכין לסי' כי כמה יוסף איכא בשוקא ואפ"ה נכתב ע"פ עצמו ואפילו להפוסקים דצריכין להכיר שם אביו מ"מ הא מתרצי הא דאמר בש"ס ובלבד שיכיר שם האיש דשם אביו הוא בכלל שם האיש דאמר בש"ס כיון דהאיש נקרא ע"ש אביו ולפ"ז הסימן שכותבין בגט כגון כהן או כשמשלשין ודאי דנכתב ע"פ עצמו דזה ודאי מוכח מהא דאמר רב ובלבד שיכיר שם האיש בגט וע"כ צ"ל הטעם דהא דא"צ הכרה לסי' אף דאי היה צריך הכרה גם בהסימן לא היה צריכין לתקן שלא יגרשו אלא זה בפני זה דהטעם הוא דהא הקשו התוס' בדיבור זה דהי' להם לתקן שיכירו שזו אשתו ותירצו דבטורח ימצא ע"מ ואין זו תקנה טובה עי"ש ובודאי יותר טורח להכיר השילוש מלהכיר שזו אשתו ולכך תיקנו ששני יב"ש לא יגרשו אלא זה בפני זה ואז א"צ להכיר לא שזו אשתו ולא השילוש. ולפ"ז לא קשה שוב קושית תוס' דהכא די"ל דהך דב"ב דף קס"ו אתיא אליבא דר"מ והא דהקשה תוס' דהא בעינן מוכח מתוכו לא קשה לפ"ז די"ל דהש"ס היה יודע דבב' יב"ש כותבין כהן או שילוש כמבואר בב"ב דף קע"ב במשנה רק דהש"ס מקשי ארב דאמר ובלבד שיכיר שם האיש דמשמע דא"צ להכיר הסי' כנ"ל ומכ"ש לדעת הרמ"א בח"מ סי' מ"ט ודאי דא"צ להכיר דהא הגט נכתב בלשון מדבר בעדו דאסור לכתוב הגט בלשון סהדי כמבואר בהר"ן וא"כ קשה דילמא ממטי לאיתתא דהאיך וכותב הסימן דהאיך על עצמו ומשני הש"ס דאין מגרשין אלא זה בפני זה ואם יכתוב סי' של אחר על עצמו לא יסבול השני והא דאין מגרשין אלא זב"ז היינו בשעת כתיבה כמבואר במהר"מ שי"ף דלר"מ ל"צ ע"מ כלל וגם מצי קאי הסוגיא דש"ס אליבא דר"א והש"ס הכי מקשי על רב דאמר ובלבד שיכיר שם האיש בגט וקאי אמתניתין דקתני אפי' אין אשתו עמו ומשמע דה"ה אשתו עמו ומגרשה בפניהם דהן הן ע"ח וע"מ וסגי בהכרות שמותיהן לבד ומשמע דאפילו הוחזקו סגי בהכרות שמותיהן לבד דהא סתמא קתני וע"ז מקשה דהאיך אפשר שיהי' סגי בהכרת שמותיהן לבד כדקאמר רב דא"כ אפשר דממטי לאיתתא דהאיך וא"כ האיך יהיה יכולין להעיד אח"כ על אשה זו שנתגרשה וע"כ א"א להעיד להתיר אשה לשוק עד שיעידו שהכירו שזו אשתו כקושית התוס' והאיך קאמר רב דסגי בהכרות שמותיהן וע"ז משני הש"ס דשפיר קאמר רב שא"צ שיכירו רק שמותיהן לבד ומ"מ יכולין להעיד שנתגרשה אשה זו כדינו כיון דמעידין ששניהן הי' עומדין ובודאי לא גירש זה אשת חבירו כיון שהשני עומד בשעת גירושין

ועוד נראה ליישב קושית התוס' בדרך אחר וגם מה שהקשה הר"ן על הא דמדמי הש"ס לב' יב"ש אין מוציאין שט"ח עליהן דמה דמיון הוא זה דשם יוכל כ"א לומר לא אני הוא משא"כ הכא אפשר דאין חוששין כלל למשקר ויגרש אשת חבירו ואני אוסיף להקשות דהא ודאי ביב"ש מדאורייתא אין מוציאין שט"ח עליהן והא דצריך להכיר שמותיהן הוא רק מדרבנן דהא בשעת הסכנה כותבין אף שאין מכירין ועמ"ש בחי' לאה"ע סי' ק"כ וא"כ מה דמיון הוא. ולכן נראה דהכא בגיטין הוא דמקשה קטנה הוא דלא מצי מגרש אפי' מדאורייתא דלאו לשמה נכתב משא"כ הגדולה וע"כ דמקשה דאפילו הגדולה לא יהיה מצי מגרש מדאוריי' וכמ"ש התו' מטעם דלא הוי מוכח מתוכו והא דמדמה אותו לב' יב"ש דאין מוציאין שט"ח עליהן הוא משום דמשמע לי' להש"ס מלשון דאין מוציאין דאפילו אם העדים מעידין שזה הוא שהעדנו עליו אין לו דין שטר וא"א להוציא כלל שט"ח עליהן כשנכתב השטר בלא שילוש משום דלא הוי מוכח מתוכו. ועוד אפשר לומר דהש"ס מדמי דכיון דאין מוציאין אלמא דאין זה עדות א"כ אין גט זה מעיד מי הוא המגרש ואין זה מוכח מתוכו ואף דאנן ידעינן מי הוא המגרש דהא מדאורייתא אין הבעל חשוד לשקר לגרש אשת חבירו מ"מ אנן בעינן שהגט יעיד מתוכו מי הוא המגרש ואין העדות ניכר מתוך הגט מי הוא דמתוך הגט יכולים לומר איזה אחר גירש כמו שאין יכולים ללמוד מלשון העדות מי הוא הלוה ומשני בע"מ ור"א הוא דלא בעינן מוכח מתוכו וממילא מצי מגרש מדאורייתא הגדולה משא"כ הקטנה לא מצי מגרש אפילו מדאוריי' ולא נחית הכא בגיטין לדקדק כלל לענין חששות דרבנן וכל השקלא וטריא דהכא הוא רק לענין דאוריית' אמנם לא בעינן מדאוריית' שיכירו כי לא חשדינן לי' מדאורייתא ובבבא בתרא פריך שפיר דניהו דלא חיישי' כלל בדיעבד מדאוריי' שהבעל ישקר וגירש אשה שאינה שלו מ"מ לכתחלה היכ' כתבינן ולא חיישי' דילמא ממטי ליה לאיתתא דהאיך ומשני שתיקנו שלא יגרשו אלא זה בפני זה וממילא כשהע"מ באין לפנינו שואלין אותן אם הי' שניהם במעמד וכמו שכתבו התוס'. אמנם הר"ן תי' בענין אחר קושית התוס' דהסוגי' דב"ב הוא אליבא דר"מ ולא בעינן מוכח מתוכו ולכאורה קשה דהא אפי' לר"מ ב' יב"ש אין מוציאין שט"ח עליהן וע"כ יצטרכו הע"מ שיבואו לפנינו והדרא קושית התוס' לדוכתא דמאי מקשה הש"ס וליחוש הא הע"מ יעידו. ונראה דלר"מ לא קשה הא דב' יב"ש אין מוציאין דהא חששא שכתב רש"י דלמא מסר לאשת חבירו חשש דרבנן בעלמא הוא דהא בשעת הסכנה כותבין אף שאין מכירין ולא תיקנו זה רק במקום שאפשר לתקן מש"ה לר"מ כשמגרשה בלא ע"מ בע"כ הגט כשר מדאוריי' ולפעמים יזרוק לה הגט בע"כ בלא ע"מ ואי נימא דאסורה להינשא מדרבנן עד שתביא ע"מ עניה זו מה תעשה שמגורשת מבעלה מדאורייתא ולא תוכל להינשא לאחר מש"ה לא תיקנו זה לר"מ משא"כ לר"א דע"כ צריכין ע"מ להתגרש תיקנו שצריכה ע"מ להביאו לפנינו