תורת גיטין על מסכת גיטין קמח

הוכיח בש"ס מהכותב טופסי גיטין דסתם קודם שצוה הבעל הוי דאוריי' ושפיר פסול מדרבנן בסתם אחר שצוה משום סתם כשנכתב קודם שצוה הבעל דאלת"ה במה יש לגזור וכן בש"ע סי' קל"א משמע דאינו רק מדרבנן ואין הגט בטל כשלא אמר הסופר בפירוש לשמה. ועוד דאי בעינן מדאוריי' שיאמר הסופר בפירוש שכותב לשמה א"כ אמאי לא תיקנו שהשליח צריך שישמע דוקא מהסופר שכותב בפירוש לשמה ובש"ס אמרו בהיפך דאפי' סופר בבית והוא בעלי' כשר וכן הכשירו שליח המדבר ואינו שומע והרי אינו שומע אם הסופר אומר שכותב לשמה וכן הכשירו הסופר כשהוא חרש ששומע ואינו מדבר

ע"ב רש"י ד"ה הא אמרינן והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו וכו' והוא תמוה לכל מעיין כמו שתמהו המפורשים דתיכף בסמוך בד"ה בע"מ כתב רש"י דהחשש הוא שמא מסרו לאשת חבירו. ונלפענ"ד ליישב דרש"י כתב זה ליישב קושי' התוס' בד"ה בע"מ ור"א שהקשו אהא דפריך בב"ב ד' קס"ז וליחוש לשני יב"ש דילמא ממטי לי' גיטא לאיתתא דהאיך ומאי קושיא הא אמרינן הכא דע"כ צריך ע"מ להעיד שזו אשתו וכו' עי"ש. ולזה כתב רש"י ליישב זה דהמקשה לא הי' קשה לי' כלל חשש דילמא מסר זה לאשת חבירו ויאמר שזו אשתו דהוא רק חשש דרבנן תדע דהא בכל אלו הכרות אפי' קטן נאמן ומה"ת לא יהי' נאמן הבעל לומר בפני ע"מ שזו אשתו וכן ביבמות דף ק"ו כתבו התוספת דהכרה דרבנן אלמא דאף דאורייתא הבעל נאמן ולא חיישינן לי' מדאורייתא שרוצה לגרש אשת חבירו ועי"ש ברשב"א שדימה אותו להא דקידושין בקדשתי את בתי דנאמן ליתן גט עי"ש וכאן בדאורייתא קא מהדר דומיא דקטנה דלא מצי מגרש מדאורייתא דהא לא נכתב לשמה ולא חש המקשה רק להשליכו לאיבוד וזה באמת חשש דאוריית' הוא ואפי' למאן דלא חש לנפילה קאמר ביבמות הטעם אי לנפילה מיזהר זהיר בי' משא"כ הכא בגט דיש לחוש שהשליכו לאיבוד וחשש דאורייתא הוא ושפיר דייק הש"ס קטנה הוא דלא מצי מגרשה מדאו' משום דלא נכתב לשמה הא גדולה מצי מגרש ואמאי הא איכא חשש דהשליכו לאיבוד וא"כ אפי' גדולה לא מצי מגרש מדאורייתא וע"ז משני דגדולה מצי מגרש בע"מ וכיון דקושית המקשה לא היה רק מחשש נפילה ממילא א"צ הע"מ לידע ולהעיד רק שאשה זו נתגרשה בתו' גירושין ותו ליכא חשש נפילה ולפ"ז מקשה הש"ס בב"ב שפיר דמ"מ ניחוש מדרבנן עכ"פ דילמא ממטי לי' לאיתתא דהאיך ואמאי נכשיר לכתוב לכתחלה ולא ניחוש עכ"פ מדרבנן שלא לבוא הדבר לידי תקלה ומשני דאין מגרשין אלא זה בפני זה וממילא כשע"מ מעידין ששניהם בשעת גירושין הוי ממש כמעידין שזו אשתו דהא במעמד השני גירשה ולזה כתב רש"י ג"כ הכא בתי' הש"ס כשמשני הכא בע"מ ור"א הוא אבל בע"ח לא משום דשמא מסרו וכו' וכיון רש"י להמסקנא דב"ב שם דעכ"פ מדרבנן חיישי' לשמא מסרו אבל כשיש ע"מ ואחר שתיקנו דאין מגרשין אלא זבפ"ז ממילא מעידין ממש שזו אשתו

בתוס' ד"ה ור"א וא"ת דתנן בפ' גט פשוט כותבין גט לאיש וכו'. ונלפענ"ד ליישב דהתוס' בכתובות דף כ"ד בד"ה אמנה שבשטר הקשו כיון דלאו אכולה מילתא קא מסהדי א"כ עדים חותמין אעפ"י שא"י אם כהן הוא וקשה הא דפ' ג"פ דאם היו שני יב"ש יכתבו כהן ותירצו דהיכא דהוחזקו שני יב"ש ודאי אכולה מילתא קא מסהדי עכ"ל. ואגב שהבאתי דבריהם אפרשם דלכאורה הן תמוהין במ"ש דהיכא דהוחזקו אכולה מילתא קמסהדי דהא כאן בדיבור זה וכן בב"ב קס"ו כתבו דהעדים לא מסקי אדעתייהו לדעת אם יש עוד יב"ש והדר' קושיא לדוכתא. אמנם נראה דדבריהם פשוטין דודאי כשכותבין בשטר סתם יב"ש לא מסקי אדעתייהו אם יש שם שנים דמה להם בכך אם המלוה לא מסיק אדעתי' ומביא עצמו לידי פסידא והעדים אינן נזהרין רק שלא יבוא לאחר פסידא על ידיהם בשקר אבל כשרואין כשכותב בשטר כהן או שאר סימן שאין דרך לכתוב כן בכל השטרות אפי' לכהן לא הי' מדרכן לכתוב כהן בשטרות בזמן המשנה כמבואר בפסקי' מהרי"א הובא בב"י באה"ע סי' קכ"ד עי"ש אז יש להם הוכחה שבודאי יש בעיר שני יב"ש דאל"כ למה כותבין כהן או סי' ובודאי אין חותמין אא"כ חוקרין אם הוחזקו ואם נודע להן שהוחזקו חוקרין אם הסי' אמת ולפ"ז א"ש דבריהם דבכתובות בלא הוחזקו מיירי יש לומר שחקרו ונודע להן שאין בעיר עוד יב"ש ולכך חתמו אף שלא ידעו אם הוא כהן כיון דלאו אכולה מילתא קמסהדי משא"כ בב"ב גבי ב' יב"ש נתוודע להן שהוחזקו כמו שהוא אמת ובודאי יחקרו אחר הסימן שהוא אמת וכאן בדיבור זה דעדים לא מסקי אדעתייהו וכו' א"ש ג"כ כיון שאין כותבין שום סימן בשטר. אמנם לפי מ"ש הרמ"א בח"מ סי' מ"ט סעיף ז' נתיישב קושית התוס' בכתובות באופן אחר דכתב כשנכתב השטר בלשון מדבר בעדו אני פ' כהן וחתמו סהדי דלאו אכולה מילתא קמסהדי וכשנכתב בלשון סהדי איש פלוני כהן לוה הוי סימן]. והנה אף לדברי התוס' דס"ל דכשהוחזקו אכולה מילתא קא מסהדי והיינו דאסורין להן לחתום עד שיכירו אם הסימן אמת ע"כ הוא רק בשטר אבל בגט ודאי דאף התוס' מודים דהסימן נכתוב ע"פ עצמו דהא הרבה פוסקים ס"ל דאפילו שם אביו נכתב על פי עצמו ומבואר בב"י סי' קכ"ט הטעם מדאמר ובלבד שיכיר שם האיש בגט משמע דא"צ להכיר ביותר דהא שם אביו