תורת גיטין על מסכת גיטין קמז

דף כב תוס' ד"ה ולא על נייר מחוק עמ"ש בדבריהם בחידושי לאה"ע מ"ש שם ליישב דברי רש"י בד"ה ר"א הוא אבל לר"מ וכו'

דף כד תוס' ד"ה אימר קמי בי' דינא ובשעת גירושין עדים טפי והקשה המהרש"א דהדרא קושי' לדוכתא מה לי הוא ומה לי ב"ד. ונלפענ"ד דהרשב"א הקשה דהא שליח אינו נאמן רק בשעה שיוציא מידו עי"ש. ולכן נראה דהנה ודאי אם השליח ראשון עשה שליח שני בינו לבינו שלא בפני ב"ד ואחר כך בשעת מסירה להאשה בא השליח הראשון והשליח שני בפני ב"ד והגט ביד השליח שני ודאי דמהימן השליח שני לומר שליח זה מסר לי הגט והוא השליח הראשון ונאמן השליח הראשון לומר בפ"נ אף שאין הגט בידו כיון דהשליח שני אית ליה מגו דאי בעי הי' מסרו לידו כיון שתיכף בבוא לב"ד אמר כן כמו במשכון כשטען בפני ב"ד תיכף שמשכון הוא בידו דמהימן ולא הוי מגו למפרע ומש"ה ה"נ כיון שהאשה שהיתה שליח הראשון עם השליח שני שעשתה אותו בינו לבינה באו יחד לפני ב"ד נאמן השליח שהאשה מסרה לו בתורת שליחות במגו שהי' מסרו לו קודם בואו לב"ד ונאמנת גם האשה לומר בפ"נ אבל ברישא שמסרה לב"ד ואמרה שהבעל צוה למסור להם שהמה יעשו שליח והוציאה הגט מידה לפני ב"ד ולא אמרה בפ"נ וכבר נתבטל שליחותה משהוציאה הגט מידה ושליח אינו נאמן לומר בפ"נ רק בשעה שיוציא הגט מתחת ידו כשעדיין הוא שליח כמ"ש הרמב"ם ואין להאמינה במגו דאי בעי היתה אומרת מקודם לפני ב"ד בפ"נ דהוי מגו למפרע: סליק פ' המביא תניינא פרק כל הגט

במשנה קול סופרים מקרין לכאורה תמוה להך דיעה דס"ל דבעינן שליחות בכתיבה דוכתב דקרא אבעל קאי אם כן למה נקט במשנה הטעם הפסול משום שנכתב שלא לשמה היה לו למינקט טעם הפסול משום שלא נכתב בשליחות הבעל וכן קשה לעיל בפ"ק דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ופי' התוס' שם דבכל הל' גיטין בקיאין רק לה לשמה לא דרשי והחששות פירשו רש"י ותוס' שם דחששו משום סופר שכתב להתלמד או משום שנכתב לשם אחר ששמו כשמו וא"כ בלאו שלא לשמו ג"כ פסול דהא נכתב שלא בשליחות הבעל ובשאר הלכות גיטין בקיאין הן וא"א לאשכוחי כלל שיהי' בה פסול שלא לשמה ע"פ פירש"י ותוס' ריש גיטין שלא יהיה בה ג"כ פסול משום שנכתב שלא בשליחות הבעל. ונראה ליישב דמשכחת גוונא שיפסול משום שלא לשמה אף שנכתב בשליחות הבעל כגון שהבעל עשה שליח לסופר לגרש אשתו שיכתוב ויתן והרי נעשה הסופר כהבעל עצמו ובודאי אם הבעל עצמו כתב גט שלא לשמה ואח"כ נמלך לגרש אשתו בזה ודאי דהי' כשר אלו הי' שלא לשמה כשר בגט כיון שהבעל כתבו א"כ ה"נ אם כתב מי שהוא נעשה שליח לגרש אשת חבירו שנעשה ממש כהבעל עצמו ודאי דאפי' כתב גט שלא לשמה ואח"כ גירש בו ג"כ כשר אי אמרי' דא"צ לשמה בגט דכשכתבו כבר נעשה בעל ודינו כבעל עצמו ולכך נקט המשנה הטעם דשלא לשמה משום האי גוונא וכן בריש גיטין אף שבקיאין בהא דבעינן שליחות הבעל מ"מ יש לחוש שמא איתרמי כה"ג דאין בו פסול רק משום שלא לשמה ויבואו להכשירו. ולפ"ז אפשר ליישב ג"כ מה שהקשו הרשב"א והר"ן מהא דהכותב טופסי גיטין דמוכח בריש זבחים דאי לאו משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא והוי שלא לשמה היה כשר אף שנכתב שלא בשליחות. ולפ"ז א"ש דבהא דהכותב טופסי גיטין נכלל ג"כ אפי' אחר שנעשה שליח הבעל אם כותב לעצמו טופס הגט שלא לגרש בגט זה רק שיכתוב מתוך הטופס הזה גט אחר כשר צריך להניח שם האיש והאשה מטעם דילמא יוכשר טופס גט זה בעיניו ויגרש בו וגט זה לאו לגירושין נכתב ואלו לא היה בו פסול דשלא לשמה היה כשר דהא שליח הבעל שהוא כהבעל עצמו כתבו רק שפסול משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא והוי שלא לשמה דודאי אפי' אחר שצוה הבעל לכתוב כ"ז שלא כתב בפירוש לשמה לגרשה בגט זה הוי שלא לשמה כמבואר בב"ש סי' קל"א וע"כ דהוא מטעם זה דסתם אשה לאו לגירושין קיימא וכ"ז שאינו כותב בפירוש לשמה לא הוי לשמה וא"ש מה שדייק הש"ס בזבחים דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ולא קשה שוב קושי' הרשב"א ואף שנראה דאחר שצוה הבעל אמרינן דסתם אשה לגירושין קיימא ואינו פסול מדאורייתא מ"מ מדרבנן הוא פסול ולכך הצריכו להניח תיכף משום גזירה שמא יגרש בגט זה שהוא פסול דרבנן אמנם מדאורייתא ודאי דאחר שצוה הבעל סתמא לשמה קאי וכדמוכח מדברי רש"י ותוס' ריש גיטין דתפסו החשש דלהתלמד ונכתב לשם אחר ששמו כשמו ולא נקטו בפשיטות שלא כתב בפירוש לשמה אך הא יש לדחות די"ל משום דרוב סופרים בקיאין וכן לר"מ י"ל כן בעדות שרובן גמורים אך מ"מ נראה סברא דאחר שצוה הבעל סתמ' לשמה קאי וכ"כ הפ"י ריש גיטין ובקונטרס אחרון שם רק שכתב שם דמדברי התוס' בע"ז דף כ"ז משמע דהוי דאוריי' ולפענ"ד אין הוכחה ברורה משם שהתוס' לא כתבו רק לשון צריך ואפשר דאינו פסול רק מדרבנן דכיון שקודם שצוה הבעל הגט בטל בסתם מדאוריי' והבנים ממזרים מש"ה אפי' אחר שצוה הבעל פסול בסתם מדרבנן ושפיר