תורת גיטין על מסכת גיטין קמו

ולזה משני לי' דשליחות מושלח ושלחה איתרבי. וכוונתו דשליחות איתרבי מקרא דלא כתיב גבי ונתן משא"כ חצר איתרבי מידה דכתיב גביה ונתן בעינן דוקא שבשעת נתינה יהי' דומיא דידה ואין יכולים ללמוד כלל חצר משליחות לענין זה והא דקאמר בב"מ דלא גרע משליחות הוא רק לענין שלא בפנינו כמ"ש התוס' ולפ"ז א"ש ג"כ מה דמשני ואבע"א שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ פי' אפי' אם נאמר דיש ללמוד חצר משליחות הא שליחות ג"כ אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה וכיון דאב בע"כ נעשה שליח לבתו קטנה וחצר ג"כ בע"כ דידה שוויא רחמנא לשליח וא"כ אף דדימה רחמנא לשליח יש לנו ללמוד דומה מדומה היינו משליחות דאב שיכול ליתן בשעת נתינה בע"כ אבל לשליח שא"י להיעשות שליח רק מרצון האשה לא דימה רחמנא חצר כזה לשליח כזה

ע"ב גמ' בשלמא יד של עבד א"א למיקצי' אף דלא ידע עדיין הסברא דמחוסר קציצה ומ"מ הי' פשוט לו דפסול ומזה רצה הפני יהושע ללמוד דאם נותן לה הגט ומשייר לעצמו חלק בגוף הגט פסול אף למאן דמכשיר קציצה בתלוש דאין זה כריתות והא ודאי ליתא כמו שהוכיח בעצמו מהא דאיבעי' לעיל בין תיבה לתיבה מהו ומשמע דאי שייר לי' הגליון שלהגט דמגורשת וכ"כ התוס' בד"ה יצא דשם בהשיור שבין תיבה לתיבה כשר משום דלא הוי מחוסר קציצה והא דפשיטא ליה להש"ס ביד של עבד ומשייר העבד לעצמו דפסול אף דלא ידע עדיין מהא דמחוסר קציצה נראה דהוא מטעמא אחרינא דשאני יד עבד כיון דלא אפשר למיקצי' והגוף והיד צריכין זה לזה וא"א לומר דהיד יהיה שלה לבד והגוף יהי' של הבעל לבד ע"כ הבעל שותף בכל העבד והרי יש להבעל חלק במקום כתיבת האותיות של גוף הגט מש"ה פסול משא"כ בשאר דברים שהמקום של כתיבת הגט מקנה לגמרי להאשה רק דמשייר לעצמו גליון של כתב לא מיפסל רק במקום דשייך מחוסר קציצה

תוס' ד"ה יצא זה שמחוסר קציצה וכו' היינו דהניחתו במקום שפוסקת היניקה וכו'. ולכאורה תמוה דמנין להו להתוס' דמיירי בהכי דלמא במקום שאינה פוסקת היניקה רק דמיירי בעשתה קנין חזקה דבהכי ג"כ מגורשת כמבואר באה"ע סי' קכ"ד בב"ש ס"ק י"ב. ומתוך כך נראה לפי עניות דעתי דהך דרשא דמפיק לה דאין מגרשין במחובר אפילו נותן לה כל המחובר דהיינו מקרא דונתן בידה שיהא דבר הניתן מיד ליד אין הכוונה שיהיה הדבר שמגרשין בו יוכל להנתן מיד ליד כמ"ש הב"ש רק הכוונה הוא כעין שדורש בב"מ דף מ"ז שמשיכה מפורשת מן התורה דכתיב מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דהיינו משיכה דוקא אבל חזקה אינו מועיל במטלטלין כיון שקנין זה אינו דבר הניתן מיד ליד וכך הוא ממש הדרשא בגט דכתב ונתן בידה שיהא הגירושין נגמרין בקנין הניתן מיד ליד דהיינו משיכה והגבהה כמו קנין מטלטלין משא"כ בקרקע ובקנין חזקה שאינו קנין של דבר הניתן מיד ליד אינה מתגרשת בזה ודוקא כשהניח גט בחצירו ונתן שטר מתנה עליו או שקנתה בחזקה מתגרשה דחצר מטעם יד איתרבי וקונה מטעם ידה וקנין בזה מועיל גם במטלטלין משום חצר אף דבעינן דבר הניתן מיד ליד משא"כ שאר קנינין לא מהני בגט תדע דהא הרשב"א בגיטין דף ע"ז גבי תיזל ותיחוד ותפתח פליג ארש"י וס"ל דקנין ואגב לא מהני בגט והוא מהאי טעמא דקנין אגב במטלטלין לא מקרא דמיד עמיתך נפקא רק מקרא אחר ולזה סובר דבגט לא מהני כיון דהקנין של אגב קרקע אינו קנין שניתן מיד ליד אף שהגט נכתב על דבר שיכול ליתנו מיד ליד ואף דמוכח קצת מהרמב"ן בסוגיא דהכא דמהני קנין חזקה אפשר דהרמב"ן דהכא ס"ל כרש"י דשאר קנינים נמי מועיל בגט ואף דהרמב"ן בגיטין דף ע"ז פליג על רש"י וס"ל דקנין אגב אינו מועיל בגט אפשר דהוא מטעם דס"ל קנין אגב הוא רק מדרבנן ולכך אינו מועיל בגט אבל קנין חזקה דהוא דאורייתא ס"ל שמועיל ותוס' ס"ל דשום קנין אינו מועיל בגט רק קנין הניתן מיד ליד דהיינו משיכה והגבהה ועיין באה"ע סי' קל"ט שהארכתי בדיני קנינין של הגט בע"ה

ברש"י ד"ה דשקיל לי' ואין לחוש שמא ישבור החרס וכו'. הר"ן תמה בדברי רש"י שסותר דברי עצמו דכאן משמע מדבריו דאפילו בתלוש שייך מחוסר קציצה וגבי שמא יקטום כתב רש"י דהוי קציצה מהמחובר עי"ש. ונלפענ"ד לתרץ דברי רש"י דהרמב"ן בחידושיו הקשה וז"ל קשי' לי שלא מצאתי בתלמוד יצא זה שמחוסר אלא כשא"א לעשות ממנו אותו מעשה רק כשמחסר הדבר וכן מחובר גמור א"א להתקיים נתינה אלא בקציצה אבל תלוש מאי מחוסר איכא ובשלמא בעלה של עציץ נקיב איכא למימר הגזירה משום מחובר גמור וכו'. ותי' דכיון שאין בדעתם ליתן לה הפרה מחוסר מקרי וכו' ומסיים וז"ל ומיהו גבי פרה וכו' דבר ששיורו חשוב אצל הכל ושמו עליו בפ"ע אפילו נתן דעת שלא לשיור פסול וכו' עי"ש ולפ"ז א"ש דברי רש"י דס"ל דתלוש שדעתו לגוזזה או דבר ששיורו חשוב מחוסר מיקרי ופסול ולפ"ז בחרס של עציץ נקוב הוצרך רש"י לפרש דאין לחוש שמא ישבור החרס דלפעמים הוא עציץ דשיורו חשוב דפוסל גביה מחוסר קציצה ובהא דשמא יקטום דפוסלו רבא ופליג אאביי ומשמע דאף בעציץ שאין שיורו חשוב דודאי הוא דיהיב לה כולו ואפ"ה פסול מטעם דכיון דמחובר הוא פסול אף דלא הוי מחוסר משום גזירת מחובר גמור כמ"ש הרמב"ן ז"ל: