תורת גיטין על מסכת גיטין קמה

מהני כיון דהע"מ אין מעידין רק שגירשה בגט הכתוב על העבד א"כ אף דלענין גט מהני ע"מ מ"מ הא כיון דהגט הוא ג"כ שטר לענין ממון לא עדיף משטר של קרקע דל"מ ע"מ כיון דהע"מ אין מעידין רק שגירשה בגט הכתוב על העבד זה דהא אפשר שהי' בו תנאי לענין הנוגע בממון ולא לענין הגירושין כגון ע"מ שתחזירהו לי את העבד והחזירה לו באמת העבד והוא מנפשי' עייל שהגט גט והעבד שלו ובעינן שלו הוא רק לענין העבד משא"כ אם לא נאמר הסברא דמנפשי' עייל רק משום ריעותא דלית לי' שטרא והכא כיון דגיטא היינו שטרא וליכא ריעותא התפיסה מוכחת על העבד דהקנה לה בלא שום תנאי כמו בכל תפיסת מטלטלין ולכן נראה דמשמע לי' להש"ס מלשון האיבעי' דבעי בגט ולא בעי במתנה וכן משמע מהא דאמר דהוא מנפשי' עייל דאפי' לענין גט לא הוי גט ואי אמרינן אקנוי אקני ליה הגט כשר לגמרי וע"ז מקשה דמ"מ הוא פסול מדרבנן משום שטר שיכול לזייף אך מ"מ קשה דלטעם שכתב הב"ש והח"מ בשטר שיכול להזדייף דלא מהני ע"ח המעידין דלית בי' זיוף דהוא משום גזירה אינו אלא מדרבנן וא"כ מה מקשה הש"ס ות"ל דהוי לי' שטר שיכול להזדייף הא מ"מ שייך האיבעי' שלו לענין אי הוי ספק מגורשת מדאורייתא כשיש ע"ח המעידין דלית בי' זיוף. לכן נראה לפענ"ד דהעיקר כמ"ש שם בחי' לאה"ע דמשום שטר שיכול להזדייף יש בו ג"כ פסול דאוריית' להר"ן שכתב לקמן פרק המגרש דע"ח מטעם ע"מ כורתין וכיון שע"י הע"ח יודעין שנמסר לה דודאי מיד הבעל בא לה וכו' וכמאן דאיכא ע"מ בשעתה דמי עי"ש ולפ"ז בשטר שיכול לזייף כיון דא"א לידע מתוך ע"ח אי נתגרשה וא"כ כשנמסר לה הגט בע"ח הרי ליכא ע"מ בשעתה עי"ש שהארכתי

תוס' ד"ה ת"ש דאמר ר"ל. וא"ת מתניתין הו"ל לאתויי וכו' ותירוצם דחוק באמת והפ"י מתרץ דממתניתין ה"א דהא דהעבדים אין להם חזקה משום דעד תלתא שנין מזדהר אינש בשטרא וכו' וא"כ כיון דעבד בר שטרא הוא מצי למימר לי' אחוי שטרך מש"ה איצטרך ר"ל לאשמועינן בגודרת ולכך בעי רב"ח ולא מצי למיפשט ממתניתין דשאני הכא דליכ' ריעות' דשטרא דגיטא היינו שטר מתנתו עכ"ל בשינוי לשון קצת. אמנם דבריו קצת דחוקים דע"כ אי לא אמרינן דמנפשי' עייל ויש חזקה לעבד וא"כ ע"כ הא דדרך לכתוב שטר בעבד ע"כ הטעם דבמטלטלין כיון דתמיד ברשות לוקח מונחים א"צ שטר עליהן משא"כ בעבד דאי אשכחי' באגם יכול המוכר לתופסו ולומר עבדי אתה א"כ אף שכתב גט על ידו ודאי דמ"מ דרך לכתוב שטר באפי' נפשי' עליו שיהי' השטר תמיד לראי' דגיטו הכתוב עליו יוצא ונכנס עמו וראי' לזה דאף שגט כתוב עליו מ"מ דרך לכתוב שטר אחר מהא שכתבו הפוסקים דחזקת ג' שנים מהני בבעי' דרב"ח ואי אין דרך לכתוב שטר אחר כשגיטו כתוב עליו מה תועלת בג' שנים הא חזקה מכח שטר קאתי והכא הרי אית לי' שטר דגיטו היינו שטרו ומה ענין ג' שנים לכאן. לכן נלפענ"ד לתרץ קושית התוס' בדרך זה דודאי ידע רב"ח ממתניתין דעבדי' אין להם חזקה רק שבמתניתין יש לומר הטעם משום ריעותא דלית לי' שטרא כמ"ש הפ"י רק האיבעי' במקום שיש לו חזקה כגון אחר ג' שנים או שיש לו ג"כ שטר מתנה או שהבעל מודה דנשאר העבד בחזקתה ומ"מ בעי רב"ח שפיר לענין אי הוי גט שהר"ן פרק המגרש כתב הא דמהני ע"ח בלא ע"מ אף דקיי"ל ע"מ כרתי הוא משום דע"י הע"ח ידוע שהבעל מסר לה והויין ע"ח כאלו היה ע"מ בשעתה דהא על ידי ע"ח ידוע המסירה עי"ש. ולפ"ז בעי שפיר אי אמרי' דאקנוי אקני ליה פי' דלא אמרי' איהו מנפשי' עייל ויש לעבדים חזקה כמו חזקת מטלטלין רק בפחות מג' שנים אינו נאמן מחמת ריעותא דאין לו שטר והכא ריעותא ליכא דהא אית ליה חזקת ג' שנים או שטר מתנה כנ"ל וא"כ גם הגט גט דהוי כאלו איכא ע"מ בשעתה דהא מאן דחזי להגט בידה ידוע בודאי דהבעל מסר לה כל כמה דלא ידע מריעותא דלית ליה שטרא דהא אית לעבד חזקה כמו חזקת מטלטלין. ובנידון האיבעי' ליכא ריעותא וממילא הוי כאלו איכא ע"מ בשעתה אבל אי נימא מנפשי' עייל ליכא ע"מ בשעתה כיון דע"י ע"ח הגט א"א לידע אי מהבעל בא לה רק מכח חזקה או מכח שטר וא"כ כשמוסר לה הגט בע"ח בינו לבינה ליכא ע"מ בשעתה והגט בטל והוצרך לפשוט מהא דגודרת דמשם מוכח הסבר' דאמרי' הוא מנפשי' עייל. ולענין דינא יתבאר אי"ה בחידושי לאה"ע

דף כא תוס' ד"ה ואבע"א שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ. ותימא דחצר מתנה נמי אע"ג דליתא בע"כ נהוי דומיא דידה כיון דאשכחן חצר בע"כ וכו' וליישב קושית התוס' וגם קושי' התו' בד"ה אטו שליחות שהקשו אטו לא ידע רב שימי דשליחות מושלח ושלחה אתרבי ועוד קשה דמה סברא הוא זה כיון דאשכחן שליחות בע"כ הא עיק' הקושי' דלא יועיל רק מה שהוא דומי' דידה דשייך בי' בע"כ ולכן נראה דעיקר קושית אביי הי' כיון דחצר איתרבי מידה דכתיב אצל ונתן צריכין שיהי' החצר בשעת נתינה דומיא דידה דהיינו שיהי' יכול ליתן לתוכו בע"כ והקשה לו רב שימי והא שליחות לקבלה וכו' לא הקשה דשליחות קבלה לא יועיל כיון דליתא בע"כ דהא ודאי לא קשה דהא רחמנא בהדיא רבי שליחות מושלחה רק קושייתו הוא כמ"ש התו' בד"ה והא שליחות מידה עי"ש והיינו דהא יש ללמוד ג"כ חצר מתורת שליחות כדאמר בב"מ שלא גרע משליחות וכיון דשליחות איתא אפי' בגוונא דליתא בע"כ אף חצר מועיל בכה"ג