תורת גיטין על מסכת גיטין קמד

ומכ"ש כשנעשה האותיות ע"י חקיקות תוכות. ועוד אפשר לחלק בין הך דסי' רע"א וסי' מ"ה דלהכניס במקום הטינופת גרוע דהא אפילו שמות הנמחקין אסור להכניס למקום הטינופת דאפי' שם שלום אסור להזכיר במרחץ

ע"ב תוס' ד"ה ע"מ שתחזירי ואז א"א להתגרש וכו' ואין להקשות מהא דה"ז גיטך אם מתי דאין גט לאחר מיתה הא התנאי סותר למעשה כיון דאין גט לאחר מיתה והתנאי בטל ומעשה קיים דז"א דשאני התם דמצד הדין התנאי סותר למעשה הוי תנאי ודוקא בע"מ שתחזירהו לי שאמר לה שיהי' גט אחר שתחזיר שמצד הלשון התנאי סותר למעשה אז התנאי בטל

בא"ד ורבא דאמר הילך אתרוג. לכאורה קשה דהא לפמ"ש התוס' דרבא לטעמי' ע"כ צ"ל דרבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי דאלת"ה אמאי החזירו יצא הא כיון דלדעת התוס' רבא פליג התם ארב אדא בר אהבה וס"ל דתנאי ומעשה בדבר א' התנאי קיים ואי ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי א"כ אין גט חל עד אחר שתחזיר ואז אין הגט בידה וע"כ צ"ל דאף לפי תירוצם ס"ל לרבא דע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ למה להו תו לומר דרבא לטעמי' דאית לי' תנאי קודם למעשה הי' להם לומר בפשיטות רבא ס"ל ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ולכן נראה דכוונת התו' ליישב הנך לישנא דמשמע שם הא דקתני בע"מ שתחזיר הנייר דמגורשת דאפילו לא החזירה מגורשת דג"כ א"ש לרבא ולזה הוצרכו לומר משום דרבא לטעמי' דס"ל דשם הוי מעשה קודם לתנאי והוי תנאי בטל ולכך שפיר מגורשת אפי' לא החזירו לרבא

גמ' או דילמא הוא מנפשי' עייל. באה"ע סי' קכ פסק דכשהבעל מודה או שיש לה חזקה דנאמנת. ולכאורה קשה דהא בעל שאמר גרשתי אינו אלא ספק מגורש' ועוד דהבעל אינו נאמן למפרע והכא משמע דמגורשת מזמן הגט וגם קשה הא דאם אין הבעל מודה שאינה רק ספק מגורשת אף דהעבד ודאי מוציא הבעל מידה בדין. ולכן נלפענ"ד דהפוסקים הוכיחו זה מהא דרב"ח תפס לשון האיבעי' מי אמרינן אקנוי אקני לה ולא אמר סתם אי אמרינן גירשה וממילא ידעינן דאקני לה. ולכן נראה לומר דעל הגירושין לא מספקא כלל לרב"ח ואמרינן דודאי גירשה. דהא בדאיכא חזקה שלשה שנים נאמנת רק בפחות מג' שנים אין אדם מקפיד ובדבר דאיכא קפידא לאלתר הוי חזקה כגון בחפר בו בורות כמבואר בב"ב פ' ח"ה ועיין ברמב"ן שם ולפ"ז הכא שהי' העבד עם הגט ביד האשה דגרע משמי' כשמי' דלא מקפיד גבי' ודאי דאדם מקפיד וראי' ברורה איכא דנתגרש' רק האיבעי' הוא העיקר על העבד דהנה במקום דנאמן מצד תפיסה מוכחת שהוא שלו אין הנותן יכול לטעון אפי' טענת תנאי היה בדבר שהתפיס' מוכחת שהוא לגמרי שלו משא"כ בקרקע דליכא תפיסה מוכחת ואינו נאמן רק מכח שטר שבידו אז אם יש לספק אומר תנאי הי' בו וזייפתי' יכול הנותן לומר תנאי הי' בו דמה"ט שטר שיכול לזייף פסול בשטרות אף דאיכא ע"מ מטעם דאימר תנאי הי' בו וזייפתי' וצריך המקבל ראיה ברורה שלא היה שום תנאי בדבר ולפ"ז בעיא דרמב"ח הוא כך אי אמרינן דאקנוי אקני לה פי' דשייך חזקת מטלטלין ותפיסה מוכחת בעבדים וממילא הי' שלה לגמרי או דילמא מנפשי' עייל פי' ולא שייך חזקה ותפיסה מוכחת בעבדים וא"כ אף דאיכ' ראיה ברורה שגירשה בהעבד מטעם הנ"ל דאלו לא גירשה ודאי לא הי' מניח העבד בידה מ"מ כיון דלא באתה רק מכח ראי' שגירשה א"כ יכול לומר שלא הקנה לה העבד רק שתתגרש בו וע"מ שתחזיר לו העבד כמו במוחזק שהוא של האשה שנאמנת לומר שלא נתנה לו רק על תנאי שיגרשנה בו ה"נ במוחזק שהוא של הבעל יכול לומר שנתנה לה ע"מ שתחזיר לו העבד והחזירה לו והוא מנפשי' עייל ולא הקפיד במה שהוא בידה עם הגט כיון דבאמת גירשה בו ואין מקפיד על הגט שבידה ועל גוף העבד אינו מקפיד בפחות מג' שנים וכיון שהעבד יוצא מידה עשאוהו חז"ל כספק מגורשת כיון דראיית הגירושין הוא מהגט שכתוב על ידו ועל ידו דיינינן שהוא שלו אבל במקום שאין העבד יוצא מת"י כגון שהבעל מודה או שיש לה חזקה ג' שנים מגורשת ודאי מטעם הנ"ל דראי' יש דודאי גירשה

גמ' אלא לרב"ח קשה וכו'. ולכאורה קשה דלפי מה שפסק הח"מ באה"ע סי' קכ"ד סעי' ב' דבשטר שיכול להזדייף אם באין ע"ח לבד ואומרים שלא הי' זיוף דא"צ הע"מ שיבואו לפנינו אם כן גם לרב"ח לא קשה די"ל דבעי' דרב"ח הוא כשע"ח באין לפנינו ואפי' להב"ש שם דפסל הא לא פסל רק מטעם גזירה עי"ש וא"כ מצי קאי בעי' דרב"ח לענין העבד גופא אי נאמנות דאי נאמר דאיהו מנפשי' עייל אינה נאמנות לענין העבד ואי לא נאמר סברא דמנפשי' עייל ודאי דמהני לענין גוף העבד דכיון דע"ח מעידין שאין כאן זיוף ובודאי נתגרשה רק שפסול הגט מדרבנן מטעם גזירה והרי אית לי' חזקה טובה שהעבד שלה כיון שבודאי נתגרשה ומכ"ש דקשה לפמ"ש הפ"י דעיקר האיבעי' שלו הוא דבעי אי האי דקתני במתניתין דעבדי' בעי' ג' שנים הוא משום דאיכא ריעותא דלית לי' שטרא דעבד בן שטרא כמו קרקע והכא גיטא היינו שטרא אם כן קשה הא גם לרמב"ח אפשר לאוקמי בע"מ וס"ל לרמב"ח כר"א לקמן ד' נ"ב דבשטרות של ממון לא מהני אפי' באין ע"מ לפנינו משום דבעינן ראו לעמוד ימים רבים וא"כ ניהו דמגורשת מ"מ לענין גוף העבד יש לומר דלא