תורת גיטין על מסכת גיטין קמג

הוא בשטרות אפי' לכתחלה כשר וע"ז מקשה שפיר דבין בגט בין בשטר דעכ"פ לכתחלה יופסל מטעם דילמא אתי לקיומא משא"כ בב"ב דמשמע דנמצאו בדיעבד שנים האחרונים פסולים דכשר רצו התוס' להקשות דאפי' בדיעבד יופסל מטעם חשש דאתי לאיחלופי כמו בגט דפסול בדיעבד מטעם אתי לאיחלופי ובגט שיופסל בדיעבד לא הי' יכולין להקשו' דבגט לא שייך לומר כיון שרואין שחותמין עצמם במקום קיום השטר דבגט כיון שבתחלה פסול קא"פ אף קיום הוא בגט בתחלה ולכך לא הקשה בגיטין רק מלכתחלה כדי שיהי' הקושי' גם על הגט

שם בא"ד וי"ל דשאני התם דמכל תלתא דאית בי' מקיימין ולא סגי בקיומא דהכא אבל בפשוט שאנו מקיימין משלמטה בתרי פסול לבסוף עכ"ל לכאורה קשה דשפת יתר הוא בתוספ' שכתבו טעם לתירוצם ולא כתבו בקיצור דמכל תלתא מקיימין ותו לא ונראה דהתוספת הוצרכו לזה דהא יש פסול מתרי טעמים חדא מטעם שכתבו תוס' שם דאתי לאיחלופי כיון שרואין שחותמין במקום קיום השטר שנית דילמ' אתי לקיומי מקרובי' ונגד דילמא אתי לקיומי התי' הוא כיון דלא סגי בקיומא דהכא פי' דבעינן קיום תלתא דוקא וע"כ יתקיים בתרי כשרים משא"כ פשוט דסגי בתרי ונגד הקושי' דאתי לאיחלופי מחמת שיראו שחתם עצמו למטה במקום קיום השטר לא סגי בתי' זה ולכך תירצו דהא מכל תלתא מקיימין בגט מקושר ואם כן שוב לא שייך לומר שרואין שחותמין למטה במקום קיום השטר דהא כל מקום שוה במקושר לענין קיום ולא אתי לאיחלופי

ד' יט תוס' ד"ה דיו על גבי דיו. וכתב השני עושה לשמה חשיב כתב וכו' והקשה המהרש"א דא"כ מה בעי גבי עדים אי כתב עליון כתב הא כתב השני עושה לשמה וכו' עי"ש. ולפענ"ד נראה דאף שכתבו התוספ' דהוי כתב כשמתקן מ"מ לא הוי רק כמתקן כתב הראשון וכתב הראשון הוא ואין כאן כתב ידן של העדים רק הכתב של הראשון והא דמדמי הש"ס עדים לשבת הוא למאן דס"ל דחייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק וכיון דהוי מוחק כתב הראשון וכותבין כתב שני הוי כתב ידי עדים אבל במקום דלא הוי כמוחק כתב הראשון לא הוי רק כמתקן כתב הראשון

ע"ב תוס' ד"ה טעמא דאיכא כתב ונייר חלק דקאמר וכו' פי' דהי' קשה להן כיון דמיירי בקראוהו ועיילי לבי ידיה ואפקי' א"כ ע"כ חלפו דבשעה מועטת כזו ודאי לא נבלעו האותיות וע"ז כתבו דהא ע"כ בלא"ה צ"ל דלא ראו בשעת נתינה שהי' נייר חלק דא"כ וכו' וע"כ מיירי שעה אחת קודם נתינה וכו' וקצת קשה דלפי מה שכתבו התוס' דס"ד דמגורשת ודאי הוא הא הוא שטר שיכול לזייף דהא האשה תוכל להטיל מיא דנורא על מקום חתימות העדים שתהיה ניכרת ולמעלה מחתימתן תכתוב מה דבעי והב"ד יסברו ששטר גמור הוא ולא יבדקו שוב במיא דנורא

דף כ תוס' ד"ה הא בעינן שמו וכו' דברי תוס' תמוהין וגם דברי מהרש"א דחוקין ולכן נלפענ"ד לפרש דבריהם דכוונתם הוא כך במ"ש אע"ג דמתניתין דשינה שמו וכו' היינו רישא דמתניתין דהתם דהיינו הי' במזרח הוא כר"מ והוא רק פסול דרבנן מטעם משנה מטבע וא"כ ע"כ גם הסיפא דשינה שמו דמוקי לה התם כרבנן הי' פשיטא להש"ס דהוא רק מדרבנן דאלת"ה מאי מקשי התם ליערבינהו וליתניהו הא ברישא ממזר דרבנן ובסיפא ממזר דאורייתא אלא ע"כ מוכח מהש"ס הא דשינה שמו ג"כ איננו פסול רק מדרבנן וכיון דנקט שינה ולא נקט לא כתביה כלל ש"מ דלא כתבו כשר דליכא למימר דלאו כתבו פסול רק דהוולד אינו ממזר ובזה אין חילוק בין ר"א ובין ר"מ דאפי' לר"מ דס"ל ע"ח כרתי הדין כן א"כ קשה דליתנינהו בהדי ג' גיטין פסולי' ואף דמתניתין דג' גיטין פסולין ר"מ הוא מ"מ הא בזה אין חילוק בין ר"מ ור"א כנ"ל וע"ז מתרצי התוס' דע"כ הוכחה זו ליתא דהא לר"מ ע"כ לא כתבו פסול דהא אינו מוכח מתוכו וא"כ קשה דהו"ל למינקט במתניתין ג"כ לא כתבו אליבא דר"מ דהא רישא דמתניתין חשיב הרבה דברים אליבא דר"מ וא"כ יותר הו"ל למינקט לא כתבו אליבא דר"מ לאשמועי' רבותא שהוא פסול מדאורייתא דפליג אדרבנן דמכשירין לגמרי ורבותא גדולה הוא יותר מהא דנקט שינה שמו אליבא דרבנן אלא ע"כ דשינה היינו שם דגליל ביהודה דכתב מקצת שמו והדין דאם לא כתב בו שמו כלל לא תני ליה במתניתין מחמת פשיטתו דאינו גט כלל בין לר"מ ובין לרבנן

גמ' הא דחק תוכות. הנה לענין שבת ודאי דחק תוכות הוי כתיבה כמבואר בב"ש סי' קכ"ה ס"ק ו' עי"ש. ונסתפקתי לענין שמות שאינן נמחקין אם הי' האותיות בחק תוכות אם רשאי למחוק או לא אם חייב עליו משום מוחק וכן בכתב שע"ג כיפה ואנדוכתרי הואיל דאינו כתב אי יש בו משום קדושה. והנה בט"ז ביו"ד סי' רע"א ס"ק ח' ובא"ח בסי' מ"ה ס"ק ב' כתב דרקימת פסוקים יש בהן משום קדושה אף דכתב ע"ג כיפה ואנדוכתרי לא הוי כתב וכן בתשובת משאת בנימין הביא בשם הרמב"ם דאין חילוק בין כתיבה לרקימה י"ל דכוונתו על אריגתו דהב"י בסוף סי' קכ"ה כתב דבאריג ממש שהוא קבוע בבגד הוי כתב אבל כשחיבר אותיות בבגד לא הוי כתב וא"כ י"ל דאם חיבר אותיות של כסף לבגד או לאיזה דבר אחר דלא הוי כתב ולית ביה משום קדושה